האלונים ירושלים בע"מ ואח' נ' ברכת הדרך לכם בע"מ

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דין בימ"ש קמא (כבוד השופטת ג'דעון) בע"ר 1776-05-10 מיום 12/06/11.

ביום 15/10/09 הגישה המשיבה תביעה כספית כנגד המבקשות על סך 1,714,390 ₪. המשיבה טענה כי ביצעה פעולות יזום עבור המבקשות, בגינן היא זכאית לשליש מהזכויות בשלושה נכסים שנרכשו על ידי המבקשות.

בד ובד עם הגשת התביעה הגישה המשיבה בקשה להטלת צו עיקול זמני על כספים המגיעים ואשר יגיעו למבקשות בגין מכירת אותם נכסים.

הבקשה להטלת צו העיקול נדחתה על ידי כבוד הרשם רובס בשל העדר תשתית ראייתית מהימנה לענין זכאותה של המשיבה לשליש התמורה הנטענת ו/או בגין אי הוכחת יסוד ההכבדה.

ביום 19/10/09 הגישה המשיבה בקשה שניה להטלת צו עיקול זמני, לבקשה זו צירפה המשיבה תמליל שיחה בין נציגה לבין מנהל המבקשת, בו מודה האחרון לכאורה בקיום העיסקאות בתמורה המגיעה למשיבה.

ביום 21/10/09 נעתר כבוד הרשם רובס לבקשת המשיבה, בהתבסס בין היתר על התמליל, והורה על הטלת עיקול זמני על כספים המגיעים למבקשות.

המבקשות הגישו בקשה לביטול צו העיקול וביום 07/03/10 ניתנה החלטה על ידי כבוד הרשם זיתוני לפיה בוטל צו העיקול הזמני. כבוד הרשם זיתוני קבע כי המבחן של ראיות לכאורה להוכחת תביעת המשיבה התקיים בדוחק , כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות וכי פנייתה של המשיבה להטלת העיקול לקתה בחוסר תום לב.

המשיבה הגישה ערעור על החלטת הרשם וביום 12/06/11 ניתן פסק דינו של בימ"ש קמא, אשר קיבל את הערעור והורה כי העיקול שהוטל על ידי כבוד הרשם רובס בהחלטתו מיום 21.10.09 יעמוד בעינו. בפסק הדין קבע בימ"ש קמא כי די בתשתית שהונחה בשלב זה כדי לבסס את עילת התביעה של המשיבה. לענין מאזן הנוחות קבע בימ"ש קמא כי זה נוטה לטובת המשיבה לאור שיעבודים הרשומים על המבקשות אצל רשם החברות, לאור אי תשלום אגרה שנתית על ידי המבקשות לרשם החברות מספר שנים, ולאור העובדה שלא הוכח קיומם של נכסים נוספים בידי המבקשות, מלבד הנכסים נשוא התביעה, לגביהם ניתנה הודאת מנהל המבקשות בדבר העדר הכדאיות ברכישתם.

לענין העדר תום הלב של המשיבה קבע בימ"ש קמא כי העובדה שהתמליל לא צורף לבקשה הראשונה של המשיבה, אין בו כדי להצביע על חוסר תום לב, במיוחד כאשר הימנעות זו לוותה בהסבר מניח אתה דעת המתבטא בשיקולים טקטיים בניהול התביעה. בימ"ש קמא גם לא השתכנע כי גם יתר הנימוקים שציין כבוד הרשם זיתוני מצביעים על העדר תום לב מצב המשיבה.

פסק דין זה הינו נשוא הבקשה שבפני. המבקשות טוענות כי שגה בימ"ש קמא עת קבע כי המשיבה עומדות בתנאי הסף לקבלת הסעד הזמני. לטענתן, המשיבה לא עמדה בתנאי הסף הנדרשים ממי שמבקש סעד של עיקול זמני, כנדרש בחוק. לטענתן, המשיבה לא הציגה כל ראיה המצביעה על קיום חוב כלשהו של המבקשת מס' 1 למשיבה וכי בתמליל המבקשות כלל לא נזכרות. לטענתן, שגה בימ"ש קמא עת התערב בקביעות העובדתיות של הרשם, עת לא הביא בחשבון את חוסר תום הלב של המשיבה ואת העובדה שהמשיבה הסתירה ראיות בבקשה הראשונה למתן צו עיקול זמני. המבקשות טוענות כי לא הורם הנטל לעניין מאזן הנוחות וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. לפיכך ביקשו המבקשות לבטל את פסק דינו של בימ"ש קמא ולהחזיר על כנו את החלטת כבוד הרשם זיתוני אשר הורה על ביטול העיקול.

המשיבה טענה כי אין מקום לתת למבקשות רשות ערעור בגלגול שלישי, כאשר בקשתן אינה מעלה שאלה משפטית או ציבורית חשובה. כמו כן טענה המשיבה כי ביום 24.8.11 ממילא ניתן על ידי כבוד השופטת ח. לפין הראל צו עיקול על נכסי וזכויות המבקשות , באופן שגם אם בימ"ש זה יעתר לבקשת המבקשות , ממילא לא יהיה בכך משום שינוי אופרטיבי של המצב הקיים בו עוקלו כספי וזכויות המבקשות.המשיבה גם טענה כי לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה וכי שגה כבוד הרשם זיתוני בהחלטתו בדבר ביטול העיקול.

לאחר עיון בבקשה ובצרופותיה, וכן בתשובת המשיבה, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. הבקשה אינה מעלה כל שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים להליך זה, המצדיקה דיון בערעור שני (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס ([פורסם בנבו], 14.6.2011)). דברים אלה נכונים ביתר שאת כשמדובר ב"גלגול שלישי" בענייני סעדים זמניים, כאשר באלה האחרונים מידת התערבותו של בית משפט זה היא מצומצמת ביותר (ראו: רע"א 11073/08 בראון נ' חקימיאן ([פורסם בנבו], 29.12.2008); רע"א 7389/05 לוזון נ' גוטרמן ([פורסם בנבו], 30.11.2005); רע"א 5714/11 פאר נ' זכריה ([פורסם בנבו], 9.8.2011)).

גם לגופו של עניין דין הבקשה להדחות.

תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כי:

"(א)הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב)בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לענין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1)הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2)אם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש".

צו