החלטה
מונחת בפניי בקשה לתיקון טעות סופר, על פי הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 (להלן: "החוק"), בגדרה, התבקש בית המשפט, לתקן את פסק הדין שניתן ביום 18/4/10, באופן שלאחר החיוב האופרטיבי שנקבע שם, לתשלום סך של 400,000 ₪ (עמ' 5, ש' 12), יוסף לפסק הדין "בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום מועד התשלום בפועל ובתוספת מע"מ".
על פי הנטען, מעיון בפסק הדין, סבורה המבקשת, כי נפלה השמטה מקרית, בכך שלא נוסף בו כי הסכום שנקבע, יישא הפרשי הצמדה וריבית וכן מע"מ כחוק. המבקשת הפנתה לפסיקה, התומכת בטענתה, לפיה, מדובר בתיקון מותר, על פי הקבוע בסעיף 81(א) לחוק וביקשה לתקן את פסק הדין, בהתאם. בתגובתה, ביקשה המשיבה, לדחות את הבקשה. לטענתה, התיקון המבוקש, הינו תיקון מהותי, שאיננו מותר, הן לעניין הפרשי ההצמדה והריבית והן לעניין תוספת המע"מ ואף היא ביקשה לבסס את טענותיה, במסגרת פסיקה שפורטה. בתשובתה, חזרה המבקשת על טענותיה והוסיפה, כי בית המשפט איננו מתבקש, לשנות קביעה פוזיטיבית, בפסק הדין,לעניינים שהתבקש לגביהם התיקון, אלא להוסיף את מה שנשמט ממנו, בהיסח הדעת.
יאמר מיד ובכל הכבוד הראוי, כי בעוד שלעניין תוספת הפרשי הצמדה וריבית, מקובלות עליי טענות המבקשת, יש לדחות את טענותיה, בכל הנוגע לעניין המע"מ. אכן נכון, סעיף 81(א) לחוק, מסמיך את בית המשפט, לתקן טעות שנפלה בפסק הדין וקובע את התנאים לכך. בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב פ"ד לב(1), 667 [1978], קבע בית המשפט, את סוגי הטעויות, אותן ניתן לתקן, במסגרת ההסדר הקודם, שנהג, על פי תקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי תשכ"ג – 1963, שנוסחה דומה לנוסחו של סעיף 81(א) לחוק. על פי פסק הדין, "...מדובר בעיקרו של דבר, על השמטה טכנית, הנובעת מהיסח דעת ומתייחסת לדברים, אשר בית המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה, אך הדבר נשמט מתשומת ליבו, ללא דעת" (ראה: שם).
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, חזרתי ועיינתי בפסק הדין ובכתבי הטענות שעמדו בפניי, טרם כתיבתו, שוכנעתי, כי אכן עניין הפרשי ההצמדה והריבית, נשמט בהיסח הדעת ועל כן, יש לקבל את הבקשה,בעניינם. בפסק הדין לא קבעתי,באופן פוזיטיבי, כי המבקשת איננה זכאית להפרשי הצמדה וריבית והסכום לתשלום, נקבע על יסוד הערכת הסיכויים והסיכונים, כנגזר מסכום התביעה, הנומינלי (המשוערך ליום הגשת התביעה) וכפי שפורט שם. משקבעתי את שיעור החיוב, פשיטא, שיש לשערכו למועד מתן פסק הדין. לשון אחר, יש להבחין היטב, בין המקרה העומד לדיון בפנינו ובין מקרים, שבהם נתן בית המשפט, את דעתו, לסוגיה הדורשת תיקון, אך סירב לקבלה. זו האחרונה, הינה מקרה מובהק של השגה על עניין מהותי ולגביה, נפסק, כי המסלול של תיקון טענות, מכוח סעיף 81(א) לחוק, אינו פתוח לגביה והדרך היחידה, הנתונה לבעל הדין, היא בהגשת ערעור, או בקשת רשות ערעור, לפי העניין (ראה והשווה: ע"א 7261/97 שרבני נ' חברת האחים שבירו בע"מ פ"ד נד(4), 464, 478-479 [2000], ע"א 554/87 מזור נ' אריאל פ"ד מה(1), 370, 377 [1990]).במקרה דנן,עניין השערוך לא נדון וממילא, לא נשקל,עובר למתן פסק הדין ומשכך,אין מניעה להוסיפו. כך לעניין שערוך סכום פסק הדין ואולם, לעניין תוספת המע"מ, משזה נזכר בכתבי הטענות וממילא עמד בפניי עובר לפסק הדין, אין לראות בו, כעניין שנשמט בהיסח הדעת ומשכך, אין להוסיפו, בהיותו תיקון מהותי ש"אינם אלא מסווה לכתיבת פסק דין חדש" (עניין יוסיפוב, 671).לעניין התיקונים המותרים, במסגרת סעיף 81(א) לחוק, שעניינם, השמטה מקרית הניתנת לתיקון, במובחן מתיקון מהותי, ראה: ברם 5720/05 יוסף גופר כונס הנכסים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה פתח תקווה – פורסם בנבו – 5/8/07, בש"א (י-ם) 2600/06 אברהם אבישג נ' בית חולים "בית רפואה מעייני הישועה" – טרם פורסם – החלטה מיום 22/8/06.
סוף דבר, הנני נעתר לבקשה, באופן חלקי וקובע, כי פסק הדין יתוקן, באופן שלאחר המילים "לשלם לנתבעת את הסכום שנקבע" (עמ' 5, ש' 26), יתווספו המילים "בתוספת ריבית והצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל" ובהמשך, "ובתוך 30 יום" (שם, ש' 27).
בנסיבות העניין ומשהבקשה התקבלה באופן חלקי, לא יעשה צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז אב תש"ע, 27 יולי 2010, בהעדר הצדדים.