האחים חמוי(מוצרי בשר) בע"מ נ' סנפרוסט בע"מ

פסק דין

א.כללי:

פסיקה על דרך הפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984 (להלן: "סעיף 79א") ובעניין תביעה כספית לתשלום חוב של התובעת, בגין אספקת סחורה ומנגד, טענתה לקיזוז.

ב.על העובדות הטענות וההליכים:

התובעת הינה חברה העוסקת בתחום המזון ובין היתר, בשיווק מוצרים קפואים לרשתות מזון, סיטונאים ויחידים. הנתבעת הינה חברה ציבורית, העוסקת בייצור ושיווק של ירקות ומוצרי מזון קפואים.

בין הצדדים התקיימו לאורך השנים יחסי מסחר, במסגרתם, רכשה התובעת ירקות קפואים מהנתבעת. על פי הנטען, בתחילת שנת 2007, נוכח הגידול שחל בהיקף שיווק ירקות קפואים, ביקשה התובעת להסדיר רכישה של כמויות גדולות לעונת 2007/8. לצורך כך, קיים מנהל התובעת, בחודש 1/2007, פגישה עם מנכ"ל הנתבעת ומנהל המכירות הארצי שלה ובמסגרתה, העלה בפניהם את רצון התובעת, לרכוש מהנתבעת, כמויות גדולות של מוצרים קפואים, בהיקף כולל של 900 טון (להלן: "המוצרים"). לטענת התובעת, הנתבעת הביעה את הסכמתה העקרונית, למכירת המוצרים בהיקף המבוקש ובהמשך, התקיימה פגישה נוספת, שבמהלכה, סוכמו תנאי רכישתם והכל, כפי שפורט בכתב התביעה (ס' 5-6). לטענת התובעת, הנתבעת סיפקה מקצת מהמוצרים (בגינם לא שולמה התמורה) ואולם, בהמשך, כשהתבקשה לספק מוצרים נוספים, במחירים הנטענים, סירבה הנתבעת לעשות כן ודרשה מחיר גבוה, בכ- 40% ממחיר המוסכם, הנטען. בנסיבות אלו, טענה התובעת, להפרת ההסכם, בשל אי אספקת יתרת הכמות של כ- 815 טון, על פי התפלגות המוצרים והמחירים עליהם הוסכם. התובעת טענה לנזקים, אותם העריכה בסך של 2.5 מיליון ₪.

אין חולק, כי התובעת חבה לנתבעת את התמורה בגין מקצת מהמוצרים שסופקו לה ועל פי חשבונית שנמסרה לה (ס' 11 לכתב התביעה), בסך נומינלי של 478,038 ₪ ובשיערוך ליום הגשת התביעה שכנגד, סך של 493,366 ₪ (להלן: "החוב"). יחד עם זאת, בגדר התביעה, טענה התובעת, לקיזוז החוב, מהנזקים הנטענים, כפי שפורטו שם (ס' 4 לכתב ההגנה לתביעה שכנגד).

בהגנתה, כפרה הנתבעת בטענות התובעת והוסיפה, כי התנהגות התובעת נועדה להתחמק שלא כדין, מתשלום החוב. הנתבעת לא הכחישה את קיום המפגש בחודש 1/2007, עם מנהל התובעת ואולם, הדגישה, כי כל שהיה שם, היא פגישת היכרות, לצורך בחינת אפשרות רכישה של מוצרים קפואים ומבלי שגובש כל הסכם לאחריו. הנתבעת הדגישה, כי דרכי התקשרותה עם מזמינים פוטנציאליים, לעניין רכישת מוצרים קפואים, בהיקף הנטען, נעשית בדרך מיוחדת, על ידי הסכם בכתב, המאפשר הערכות מקדימה, לצורך גידול המוצרים והתקשרות עם חקלאים, בהתאם. בענייננו, כך נטען, התקשרות הצדדים היתה על דרך של מכירות נקודתיות אקראיות, מתוך מלאי קיים. בנסיבות אלה, הכחישה הנתבעת לחלוטין, את טענות התובעת, לאספקת המוצרים בכמות ובמחירים הנטענים. לצד הגנת הנתבעת, הוגש מטעמה, כתב תביעה שכנגד, לתשלום החוב.

הצדדים הגישו את עדויותיהם הראשיות בתצהירים.

בתצהירו, חזר מנהל התובעת על הטענה, שלפיה, גובש הסכם עם הנתבעת, לאספקת המוצרים ובמחירים עליהם הוסכם. העד הוסיף, לעניין הפגישה שהתקיימה עם נציגי הנתבעת ודרכי גיבוש ההסכם, אשר נכרת, לטענתו, בעל-פה ובדרך של לחיצת יד (ס' 22-27 לתצהירו). בהמשך (ס' 32 לתצהירו), הוסיף, כי סוכם על אספקה נוספת של 900 טון, לשנת השמיטה ובתוספת של 10% למחיר המוסכם. לתמיכה בתצהיר מנהל התובעת, הוגש תצהירה של הגב' ריימונד דיי, אשר נכחה בפגישה הנטענת ואישרה, בתצהירה, את עיקרי ההסכם הנטען, הן לעניין הכמות והן לעניין המחירים. כמו כן, הוגש תצהירו של רו"ח קונפינו, מטעם התובעת, לעניין הערכת הנזק שנגרם לתובעת, בשל הפרתו.

מנגד, הוגשו תצהירי הנתבעת. מנהל הנתבעת בתקופה הרלוונטית, אשר נכח במפגש הנטען, הכחיש כי גובש הסכם לאספקת המוצרים, בכמות ובמחירים הנטענים, הוסיף, כי הפגישה היתה פגישה היכרות בלבד, שנמשכה 10 דקות והדגיש, כי הנתבעת אינה נוהגת לכרות עסקאות בהיקף הנטען, במסגרת פגישה אחת, בת מספר דקות ובעל-פה, אלא בדרך אחרת, לאחר בחינה כלכלית של העיסקה המוצעת ובמסגרת הסכם בכתב. העד הוסיף, כי בענייננו, ההתקשרות עם התובעת היתה על דרך של עסקאות אקראיות מזדמנות, כפי שנעשה הלכה למעשה, במהלך השנים, לרבות העיסקה האחרונה, שבגינה, הוגשה התביעה שכנגד, לתשלום החוב. לתמיכה בגרסתו, הוגש תצהיר נוסף, של מנהל המכירות הארצי, מטעם הנתבעת, אשר השתתף בפגישה הנטענת, בחוש 1/2007 והכחיש, אף הוא, את טענת התובעת, לגיבוש הסכם, לאספקת המוצרים, בכמות ובמחיר הנטען. בנוסף, הוגש תצהירו של רוה"ח בסון, אשר סבר בחוות דעתו, כי חוות דעת רו"ח התובעת לא יכול לעמוד, לעניין חישוב נזקי התובעת.

במהלך הדיון, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, שלפיו, תימחק התביעה ובעניין התביעה שכנגד, יפסוק בית המשפט על דרך הפשרה על פי הקבוע בסעיף 79א'. עוד הוסכם, כי התובעת תהא רשאית לטעון את טענותיה שפורטו בכתב התביעה, במסגרת הדיון בתביעה שכנגד ועל דרך טענת קיזוז. כמו כן, הוסכם, כי בית המשפט ינמק את פסק הדין. המשך הדיון נקבע להגשת סיכומי הצדדים ומשאלה הוגשו – הובא התיק בפניי, למתן פסק דין, כדלקמן.

על עקרונות הפסיקה על דרך הפשרה, כתבתי בהרחבה במקום אחר (ת.א.(י-ם) 5437/01 ניסים חנניה נ' ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש – פורסם בנבו – 30/1/05) ואין צורך לשוב ולפרטם. זאת ועוד, מקום בו מתבקש בית המשפט לנמק פסק דין שניתן על דרך הפשרה, כבענייננו, הנמקת פסק הדין, תינתן בדרך קצרה ותמציתית (ע"א (י-ם) 6143/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות ארץ הקודש נ' ניסים חנניה – פורסם בנבו – 27/10/05, רע"א 11579/05 ניידות חב"ד להפצת יהדות ארה"ק נ' חנניה – פורסם בנבו – 28/11/06), "...משום שהשיקולים העומדים ביסודם של פסקי דין אלו הינם שיקולים מורכבים ומיוחדים שאינם ניתנים למשקל, למדידה" (ע"א 10838/05 שלמה זקס נ' רונית קלינגר – פיסקה 7 – פורסם בנבו – 23/3/08). והעיקר, משהסכימו הצדדים לפסיקה בפשרה, יש לראותם כמסכימים להכרעה במחלוקת שביניהם, על פי שיקול דעת כללי, מבלי שתוכרע אמינות ומהימנות גירסתם ולאחר מתן משקל הולם, לסיכויים ולסיכונים של כל אחד מהם, בקבלה או בדחייה של טענותיו. משכך, אין להדרש לקביעת ממצאים עובדתיים, שהרי אלה נבחנים על פי הערכת הסיכויים והסיכונים ומבעד למשקפי הפשרה, תוך התחשבות בשיקולי צדק, הוגנות וסבירות, כמו גם בעצם מתן ההסכמה לפסיקה בפשרה.

ג.הפסק:

לפיכך, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, בסיכומיהם, התרשמתי מתצהיריהם, על נספחיהם, שקלתי את השיקולים הרלוונטים, בין היתר, לעניין דרכי גיבושו של ההסכם הנטען, לאספקת המוצרים וקלישות הראיות שהובאו, להוכחת כריתתו, בשים לב לנטל ההוכחה, המוטל על התובעת, נוכח טענתה לקיזוז ומשהמחלוקת בין הצדדים, הינה עובדתית ביסודה, הגעתי לכלל מסקנה, כי בנסיבות העניין - מקום בו אינני נדרש לקביעת ממצאים - גרסת הנתבעת, בעיקרה, עדיפה עליי, על פני גרסת התובעת ובמבחן "הערכת הסיכונים והסיכויים", תוך התחשבות בשיקולים הכלליים שנזכרו, יש לחייב את התובעת, לשלם לנתבעת, סך של 400,000 ₪.

במסגרת השיקולים הרלוונטים ומבלי שיש באלו שיפורטו להלן, כדי למצות את כולן, הבאתי בחשבון, מחד, כי במישור הדיוני – התובעת זכאית, נוכח ההסדר הדיוני, לטעון לקיזוז החוב. אולם, מנגד, במישור המהותי והראייתי – את דלות הראיות שהובאו, לביסוס טענת התובעת, לכריתת ההסכם, בעל פה, בסכומים ניכרים של מיליוני שקלים (במובחן מהיקף העסקאות שבוצעו עד לאותו מועד) ובשים לב למדיניות הנתבעת, בהתקשרויות מעין אלו, נוכח מיהותה כחברה ציבורית. כמו כן, את משקלם הנמוך, בנסיבות העניין, של גרסת עדי התובעת וסבירותם, לביסוס טענתה, לקיומו של ההסכם הנטען, לרבות המכתבים שצורפו לתצהיריהם, משלא שוכנעתי, כי יש ליתן להם משקל של ממש ובעניין זה, מקובלים עליי טענות הנתבעת, בסיכומיה. לבסוף, נתתי דעתי, לטענות הצדדים ולראיות שהובאו, לעניין גובה הנזק והוכחת שיעורו.

לפיכך, הנני מחייב את התובעת, לשלם לנתבעת, את הסכום שנקבע ובתוך 30 יום.

בנסיבות העניין ומשפסק הדין ניתן בפשרה ולנוכח תוצאת פסק הדין וההליכים שננקטו, הנני מחייב את התובעת, לשלם לנתבעת, את אגרת המשפט ושכ"ט עו"ד, בסך של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק.

ניתנה היום, ד' אייר תש"ע, 18 אפריל 2010, בהעדר הצדדים.