האחים חמוי בע"מ נ' לי ציונה שיווק מוצרי מאפה קפואים בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת עוסקת בשיווק ומכירה של מוצרי מזון, ובכלל זה מוצרי בשר וירקות קפואים. הנתבעת 1 עוסקת אף היא בשיווק מוצרי מזון, והנתבע 3 הוא בעליה (להלן– הנתבע"). מלכתחילה הוגשה התביעה גם כנגד נתבעת 2, ברם לאחר שהתברר כי מדובר בחברה לא פעילה זנחה התובעת את תביעתה נגדה.

בסוף שנת 2005 נפגש הנתבע עם בעליה של התובעת – מר יגאל חמוי. על אשר התרחש בפגישה זו יש מחלוקת, ברם אין חולק על כך שבעקבותיה החלה הנתבעת לרכוש מוצרי מזון מן התובעת ולשווק אותם באזור המרכז. אין גם מחלוקת על כך שבאותו שלב לא נדרש הנתבע לחתום על ערבות לחובות הנתבעת. במחצית שנת 2006 נקלעה הנתבעת לקשיים כלכליים וכתוצאה מכך לא נפרעו שלושה שיקים שהיא מסרה לתובעת. בהמשך לכך הגיע הנתבע בלוויית יועץ כלכלי (מר פוקס), לפגישה אצל מר חמוי. הנתבע ביקש מחמוי שימשיך למכור לנתבעת מוצרי מזון ושיאפשר לה לפרוס את החוב בתשלומים של 10,000 ₪ אשר יתווספו לכל חשבונית שוטפת. מר חמוי טוען שהוא הסכים לבקשה בתנאי שהנתבע יחתום על ערבות אישית כתנאי לפריסת החוב. לטענת חמוי הנתבע הסכים, ואז פנו השניים יחדיו למשרד הסמוך, אשר בו ישבה העדה גב' דאי, ושם חתם הנתבע על הערבות אשר צורפה לכתב התביעה. לאחר מכן נמסרו השיקים לפירעון החוב והצדדים נפרדו לדרכם. בסופו של דבר השיקים לא נפרעו ומכאן התביעה שבפניי.

התובעת טוענת כי הנתבעת חייבת לה סך של 382,343 ₪ ולטענתה גם הנתבע אחראי לחוב מכוח חתימתו על כתב הערבות.

הנתבע טוען כי החתימה על כתב הערבות איננה חתימתו. לטענתו הוא מעולם לא התבקש לחתום על הערבות, וממילא הוא גם לא חתם עליה. הנתבעים מוסיפים וטוענים טענת קיזוז. לטענת הנתבעים בפגישה הראשונה שהתקיימה בין הצדדים הסכים מר חמוי להעניק לנתבעת זכות בלעדית לשווק את מוצרי התובעת באזור המרכז. הנתבעים טוענים כי הם החלו בפעולות השיווק, אלא שעד מהרה התברר להם שהתובעת מפרה את ההסכם, בכך שהיא משווקת בעצמה את מוצריה באזור המרכז במחירים נמוכים מאלו שהיא גובה מהנתבעת. כיוון שכך, מערך השיווק שהקימה הנתבעת קרס, ולנתבעת נגרמו נזקים בהיקף של 561,273 ₪ בגין אובדן הכנסות ופגיעה במוניטין.

דיון והכרעה

הסכם השיווק

לא שוכנעתי כי התובעת העניקה לנתבעת זכות שיווק בלעדית, וזאת מן הנימוקים שלהלן:

ראשית, אין שום הסכם בכתב או מסמך אחר שיכולים ללמד כי ניתנה לנתבעת זכות שיווק בלעדית. עובדה זו משמעותית לנוכח הודאת הנתבע לפיה הוא מסכים שבדרך כלל הסכמי שיווק בלעדיים נעשים בכתב.

שנית, אין זה סביר שכבר בפגישה הראשונה בין הצדדים יפקיד מר חמוי את גורלה של התובעת בידיה של הנתבעת כמשווקת יחידה ובלעדית, כאשר מר חמוי לא הכיר כלל את הנתבע לפני המפגש הראשון.

שלישית, יחסי הכוחות בין הצדדים היו כאלה שהתובעת הינה חברה יותר גדולה ומוכרת מהנתבעת, ולראיה שמר חמסי נזקק לשירותיו של "מתווך" בדמות מר טל יונה כדי להיפגש עם מר חמוי. יחסי הכוחות הללו מפחיתים את הסבירות שהתובעת תכרות בעל פה הסכם שיווק בלעדי עם הנתבעת אחרי פגישה אחת בלבד.

רביעית, הנתבע ציטט בעדותו דברים שנאמרו באותה פגישה, ומהציטוטים לא עולה שהובטחה לנתבעת בלעדיות. הנתבע העיד שמר חמוי אמר לו כי:

"הם מתרכזים בירושלים ושאין לו ענין לעבוד, ושאני אסתער על המרכז. זה היה הכוח שקיבלתי מיגאל, שהמרכז פתוח לשיווק המוצרים"

(עמ' 21 ש' 15-14).

ובהמשך העיד הנתבע כך:

"ת. בפגישה הראשונה נאמר בנוכחות טל שיש את המרכז פתוח.

ש. באופן בלעדי.

ת. הוא אמר שאין לו ענין כרגע להיכנס למרכז, קיבלנו מן בלעדיות בעל פה, לא משהו שהוא מוכתב, לא חתום, בעל פה"

(עמ' 21 ש' 25-22).

הנה כי כן, כאשר נשאל הנתבע אם הובטחה לו בלעדיות אזי במקום להשיב בפשטות בחיוב הוא התפתל והשיב כי ניתנה לו "מן בלעדיות".