האדי עאסלה ואח' נ' מדינת ישראל

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ), בת"פ 20448-10-16, מיום 19.3.2017.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקשים הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר ייחס להם ביצוע שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב), בצירוף סעיף 29, לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

           מעובדות כתב האישום עולה, כי ביום 18.9.2016, בסמוך לשעה 03:00, הגיעו המבקשים, תושבי כפר עראבה אשר ביניהם קיימת קרבת משפחה, לעסקו של ש. ד. (להלן: המתלונן), אשר ברשותו עסק של מכונות הימורים, המצוי בדירה ברחוב החרושת 11, בכרמיאל (להלן: העסק). זאת, כאשר המבקשים מצוידים בחפץ הנחזה להיראות כאקדח (להלן: האקדח) ובמיכל גז מדמיע. בהגיעם למקום העסק, דרשו המבקשים מהמתלונן כי יאפשר להם להיכנס למקום, אך הוא סירב. בסמוך לשעה 03:15, כך על פי הנטען, יצא המתלונן מן העסק לעבר רכבו, ובאותה שעה המתינו לו המבקשים ברחבה בסמוך לכניסה למקום העסק. כששב המתלונן מרכבו, חזרו המבקשים ודרשו ממנו כי יכניסם למקום העסק, אך הוא סירב בטענה כי בשל תקלה במכונות ההימורים, העסק סגור. במהלך שיחה זו, כך עולה מכתב האישום, שלף המבקש 2 את האקדח ממכנסיו של המבקש 1, אחז באקדח בידו האחת, תפס בידו השנייה את ידו של המתלונן, והורה למתלונן לרדת על ברכיו, אך הלה סירב לעשות כן. במקביל, אחז המבקש 1 במיכל הגז המדמיע ותפס בידו השנייה את המתלונן. המבקשים 1 ו-2 גררו את המתלונן בכוח לעבר דלת הכניסה למקום העסק, תוך שהם אוחזים בידיו ובחולצתו של המתלונן, ומכוונים לעברו את האקדח והגז המדמיע. בשלב זה, כך נטען, נטל המבקש 1 את מכשיר הטלפון הנייד של המתלונן מידו, והכניסו לכיסו. בכל אותה העת, ניצב המבקש 3 בסמיכות למבקשים 1 ו-2. בהגיעם בסמוך לדלת הכניסה לעסק, ריסס המבקש 1 גז מדמיע לעבר פניו של המתלונן, ולאחר מכן פתח המתלונן את הדלת, לאור פחדו מפני המבקשים. המבקשים 1 ו-2 דחפו את המתלונן והכניסוהו עמם לתוך העסק, כאשר המבקש 1 מורה למתלונן כי ימסור את הכסף שיש ברשותו. בהמשכו של כתב האישום נטען, כי בעת שהמבקשים 1 ו-2 היו בפנים בית העסק, שהה המבקש 3 בסמוך לפתח הכניסה של המקום והציב שם ג'ריקן, כדי למנוע את סגירתה של דלת העסק. בשלב מסוים, ניסה המתלונן לקחת מכשיר חשמלי שהיה מונח על שולחן במקום, אך המבקש 2 כיוון את האקדח לעבר פניו של המתלונן, והמבקש 1 לקח את המכשיר החשמלי מידיו של המתלונן. בהמשך, כיוון המבקש 2 את הגז המדמיע לעבר ראשו של המתלונן ואף החזיק בפלג גופו העליון של המתלונן, בעוד שהמבקש 1 פותח את הקופה, בה היה סכום כסף "שלא יפחת מ-5,000 ₪", ונטל מתוכה את הכסף. במהלך האירוע המתואר, התחנן המתלונן בפני המבקשים כי יניחו לו מאחר שהוא סובל ממחלת לב ואינו חש בטוב, אך הם לא נעתרו לבקשתו, והמבקש 1 אמר לו שימות. לבסוף, ביקש המתלונן מן המבקשים כי יחזירו לו את מכשיר הטלפון הנייד שלו. המבקש 1 זרק את המכשיר על הרצפה, ושלושת המבקשים עזבו את המקום כשהשלל בידיהם. 

3. ביום 7.12.2016, הורשעו המבקשים, על יסוד הודאותיהם בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות.

4. ביום 9.4.2017 ניתן גזר דינו של בית משפט קמא בעניינם של המבקשים. בפתח גזר דינו, עמד בית משפט קמא על האמור בתסקירי שירות המבחן, אשר הוגשו בעניינם של המבקשים. בתסקיר שנערך בעניינו של המבקש 1 נאמר, כי הוא כבן 19, רווק, שטרם מעצרו התגורר בבית הוריו בעראבה, וכיום הוא שוהה שם בתנאי מעצר בית. לחובתו של המבקש 1 שתי הרשעות קודמות, מן השנים 2014 ו-2016. המבקש 1 הודה במעשיו בפני שירות המבחן, אך נמסר כי הוא הפגין "קושי להכיר בחלקו ובאחריותו לביצוע העבירה, תוך השלכת האחריות למעשיו על שותפיו". שירות המבחן העריך כי רמת הסיכון להישנות התנהגות עוברת חוק בעתיד, מצדו של המבקש 1, הינה גבוהה. לפיכך, המליץ שירות המבחן "לשקול ענישה קונקרטית ומוחשית בדרך של מאסר בפועל". מתסקיר שירות המבחן בעניינו של המבקש 2 עולה, כי הוא כבן 22, רווק, הוא נעדר הרשעות קודמות, וטרם הסתבכותו בתיק זה התגורר בבית הוריו בכפר עראבה ועבד כפועל בעבודות אבן. גם המבקש 2 הודה בפני שירות המבחן במעורבותו באירוע, אך נמסר כי הוא "מפחית מאחריותו, כאשר משליך את האחריות למעשיו על שותפו לעבירה [המבקש 3]". שירות המבחן העריך כי קיים סיכון גבוה להישנות התנהגות עוברת חוק מצד המבקש 2 בעתיד, ולפיכך, הומלץ על "עונש מציב גבולות במסגרת מאסר". כעולה מהתסקיר שהוגש בעניינו של המבקש 3, מדובר ברווק, כבן 28, נעדר הרשעות קודמות, שטרם מעצרו התגורר בבית הוריו בעראבה, וכיום הוא שוהה במקום בתנאי מעצר בית. אף המבקש 3 הודה בפני שירות המבחן בביצוע העבירה, אך נאמר כי הוא "מצמצם את מעורבותו המתוארת בכתב האישום המתוקן, כאשר משליך את התנהלותו הבעייתית באירוע על גורמים חיצוניים לו". רמת הסיכון להישנות ביצוע עבירות על החוק מצדו של המבקש 3 הוערכה כבינונית, והומלץ לשקול ענישה קונקרטית ומוחשית בדרך של מאסר בפועל.

           לצורך קביעת מתחם העונש ההולם, נדרש בית משפט קמא לערך החברתי שנפגע ממעשיהם של המבקשים. נאמר בגזר הדין, כי בעבירות שוד, הערך החברתי שנפגע הוא כבודם, חירותם ורכושם של קורבנות העבירה, בצד בטחונו של הציבור בכללותו. בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי מידת הפגיעה בערכים החברתיים האמורים, בנסיבות המקרה דנן, היא בינונית-גבוהה, וזאת נוכח "החבירה והפעילות בצוותא", השימוש בחפץ הנחזה להיות אקדח, בנוסף לתרסיס הגז, והפעלת האלימות כלפי המתלונן. בהמשך, עמד בית משפט קמא על מדיניות הענישה הנוהגת ממנה עולה, כי עבירות השוד הן חמורות ומחייבות ענישה מחמירה, הגם שקיימת קשת רחבה של מעשי שוד אפשריים, ולפיכך יש צורך בבחינת נסיבותיו של כל מקרה ומקרה. בכל הנוגע לנסיבות ביצוע העבירה, ציין בית משפט קמא, כי המבקשים, אשר הינם בחורים צעירים וחסונים, חברו כנגד "אדם בודד וחלש לעומתם", כשהם מצוידים בחפץ הנחזה להיות אקדח ובתרסיס גז; וכי המבקשים נקטו כלפי המתלונן באלימות מילולית ופיזית, עת גררו אותו לתוך העסק, וכאשר "במהלך האירוע רוסס גז לעבר פניו [...] וה'אקדח' כוון לעבר פניו". בית משפט קמא הוסיף וקבע, כי ריסוס הגז לעבר פניו של המתלונן היה "מיותר לחלוטין", לנוכח מטרת פעולתם של המבקשים שהיתה לשם בצע כסף, אך יחד עם זאת, הטעים בית משפט קמא, כי "האלימות שננקטה כלפי המתלונן לא היתה ברמה גבוהה". לאחר שבית משפט קמא נדרש לרמת הענישה הנוהגת בפסיקה, קבע בית המשפט, כי מתחם העונש הראוי ינוע בין 2.5 ל-5 שנות מאסר.

           בבואו לקבוע את עונשיהם של המבקשים בתוך מתחם הענישה, ציין בית משפט קמא לקולה את העובדה, כי המבקשים הודו במיוחס להם בכתב האישום המתוקן; וכי המבקשים 2 ו-3 נעדרי עבר פלילי, ואף המבקש 1 "מעולם לא נדון למאסר, גם לא בעבודות שירות". לאחר זאת, ציין בית משפט קמא, כי אינו סבור שיש לאבחן בין המבקשים לעניין העונש, שכן הם פעלו כ"יחידה אחת", ונתוניהם דומים בקירוב. לאור האמור, הטיל בית משפט קמא את העונשים הבאים על כל אחד מהמבקשים: 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי ימי המעצר; 10 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו המבקשים עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע, למשך שלוש שנים מיום השחרור מן המאסר; 5 חודשי מאסר על תנאי, לבל יעברו המבקשים עבירת אלימות או רכוש מסוג עוון, למשך שלוש שנים מיום השחרור מהמאסר; קנס בסך של 2,500 ₪ או חודש מאסר תמורתו; פיצוי למתלונן בשיעור של 5,000 ₪.

5. ביום 9.4.2017, הגישו המבקשים ערעור לבית משפט זה, אשר נסב הן על הכרעת הדין והן על גזר דינו של בית משפט קמא. בד בבד, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית משפט קמא, עד להכרעה בערעור, היא הבקשה שלפניי. בהחלטתי מיום 9.4.2017, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר עד להחלטה אחרת.