רע"צ
בית משפט השלום ירושלים
|
30873-05-11
19/06/2011
|
בפני השופט:
גד ארנברג
|
- נגד - |
התובע:
האגודה הישראלית להלוואות ללא ריבית
|
הנתבע:
שרון מיכאל לויץ
|
|
החלטה
בפני בר"ע על החלטת כב' רשם ההוצאה לפועל שחר קטוביץ אשר הורה להעביר את הדיון בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר ובהתנגדות שהגישה המשיבה בתיק הוצל"פ 03/35272/10/5 לבית משפט השלום בקרית שמונה בהתאם לבקשה שהגישה המשיבה. המבקשת טוענת כי בכך שגה כב' הרשם והיה עליו להעביר את הדיון בבקשות לביהמ"ש השלום בירושלים, כפי שביקשה המבקשת בבקשה לביצוע השטר. טענת המבקשת היא כי בשטר החוב שהוגש לביצוע ישנה תניית שיפוט מפורשת ולפיה לבתי המשפט בירושלים בלבד תהיה סמכות לדון בכל הנוגע לשטר.
המשיבה טוענת כי לאחר שכב' הרשם העביר את הדיון בבקשות לביהמ"ש השלום בקרית שמונה אין עוד להעביר את התיק לביהמ"ש בירושלים בהתאם להוראת החיקוק "לא יעבירנו עוד". בנוסף טוענת המשיבה כי כיון שטענתה היא שחתימתה על השטר זויפה, ממילא תניית השיפוט שעל גבי השטר לא יכולה להיות אכיפה כלפיה. כיון שמקום מגוריה הוא קיבוץ שניר שנמצא במחוז צפון הסמכות נתונה לביהמ"ש השלום בקרית שמונה ולפיכך צדק הרשם בהחלטתו.
הצדדים הסכימו שתינתן החלטה לפי כתבי הטענות ללא צורך בדיון.
לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי הצדק עם המבקשת. המבקשת כבר בבקשה לביצוע שטר ציינה כי אם תוגש התנגדות תהיה סמכות לביהמ"ש השלום בירושלים לפני תניית השיפוט. לפיכך, כאשר מוגשת התנגדות ועל פניו נראה כי יש סמכות לבית המשפט בירושלים, היה על כב' הרשם להעביר את הדיון לביהמ"ש בירושלים. ככל שהמשיבה טוענת שאין סמכות לבית משפט זה, ידון בענין ביהמ"ש שאליו הועברה ההתנגדות.
ברור שאילו המבקשת היתה בוחרת שלא להגיש בקשה לביצוע שטר אלא תביעה על פי השטר, היא היתה זכאית לקבוע את בית המשפט שאליו תוגש התביעה. אילו המשיבה היתה סוברת שאין לבית משפט זה סמכות היתה מגישה בקשה והענין היה נדון בבית המשפט שאליו הוגשה התביעה. הוא הדין בבקשה לביצוע שטר, כאשר מבקש הביצוע מציין ביהמ"ש שלו הסמכות לדון בהתנגדות, ועל פניו אין מדובר בטענה סתמית, גם אם החייב – מגיש ההתנגדות – מציין ביהמ"ש אחר שלו הסמכות לדון בהתנגדות, על רשם ההוצל"פ להעביר את ההתנגדות לביהמ"ש שציין מבקש הביצוע ובית משפט זה ידון בטענת חוסר הסמכות.
אין לקבל את טענת המשיבה שכיון שהענין הועבר לבית משפט בקרית שמונה אין להעבירו שוב משם, שכן, הכלל "לא יעבירנו עוד" חל במקרה שבו בית משפט קבע שאין לו סמכות לדון בתיק והסמכות נתונה לביהמ"ש אחר. במקרה כזה קבע המחוקק שבית המשפט שאליו הועבר ההליך לא יעבירנו עוד, אף אם הוא סבור שאין לו סמכות לדון. ואולם, בנדון דנן, העברת התיק לביהמ"ש בקרית שמונה נעשתה על ידי רשם ההוצל"פ ולפיכך זכותה של המבקשת לטעון שאין לביהמ"ש שאליו הועבר התיק, סמכות, כמו גם שלמשיבה שמורה הזכות לטעון זאת ואולם הטענה צריכה להישמע בבית המשפט שאילו ביקשה המבקשת להעביר את התיק במקרה שתוגש התנגדות.
סוף דבר הבקשה מתקבלת, הדיון בתיק יועבר לביהמ"ש השלום בירושלים ונשמרת למשיבה הזכות לטעון בבית משפט זה את טענת חוסר הסמכות כטענה ראשונה וכחלק מכלל טענותיה.
אני מחייב את המשיבה בהוצאות המבקשת בשל הליך זה בסך 1,000 ₪ .
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים, ללשכת ההוצל"פ בירושלים (לידי הגב' גילה חכימיאן) ולבית משפט השלום בקרית שמונה.
ניתנה היום, י"ז סיון תשע"א, 19 יוני 2011, בהעדר הצדדים.
קלדנית: כרמלה עובדיה