ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' אנגל ג'נרל דיבלופרס בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשה לתיקון כתב התביעה

1. התובעת הינה שותפות עורכי דין, והנתבעות- לקוחותיה לשעבר.

הרקע לבקשה- תביעה לצו עשה, צו מניעה וצו הצהרתי בקשר לשכר טרחה אותו תובעת התובעת משתי הנתבעות ואשר הוגשה לבית המשפט. ביום 14.7.10.

2. בקליפת אגוז אזכיר, מה שכבר נאמר בהחלטות ביניים לא מעטות שניתנו בתיק זה, כי התובעת ייצגה את הנתבעת 1בסכסוך שזכה לכינוי "תביעת הכנסת". הייצוג הועבר בשלב מסויים לעו"ד וינשטיין, והסתיים בהסדר פשרה לפיו קיבלה הנתבעת 1 דכאן/התובעת בתביעת הכנסת, פיצוי בסך 750,000 ₪ והתביעה שכנגד שהוגשה נגדה ע"י המדינה- נדחתה.

בהתאם להסכם שכר טרחה מיום 15.3.05, האחרון בשורת הסכמי שכר טרחה קודמים ששונו ביוזמת התובעת, התחייבה הנתבעת 1 לשלם לתובעת, בגין ייצוגה אותה בעבר בתביעת הכנסת, שכר טרחה המתבטא ב-12% בתוספת מע"מ. בנוסף לכך התחייבה הנתבעת 1 לשאת בשכר טרחה נוסף לעו"ד וינשטיין, שהייצוג הועבר אליו, כאמור, המתבטא במקדמה בסך 25,000 דולר ששולמה מראש וכן ב- 6% נוספים בתוספת מע"מ, מכל סכום ו/או טובת ההנאה שתקבל הנתבעת 1 מכל גורם. בסה"כ התחייבה, איפוא, נתבעת 1 לשלם בגין ייצוגה בתביעת הכנסת שכר טרחה המתבטא ב-25,000 דולר +מ.ע.מ, שכבר שולם, ובנוסף לכך, 18% +מ.ע.מ מכל סכום או טובת הנאה שתקבל.

3. התובעת אינה מסתפקת בשכר טרחה זה, והיא טוענת לשכר טרחה נוסף המגיע לה, לטענתה, בהסתמך על הסכם שכר טרחה נוסף שנחתם אף הוא על-ידי הנתבעת 1 ביום 15.3.05.

לפי הסכם זה, שהינו לב ליבו של התביעה שבפני, התחייבה הנתבעת 1 בפני התובעת כי זו האחרונה תהא זכאית לשכר טרחה בשיעור 1.5% מסכום מכירה או השכרה של כל יחידה בפרוייקט המקרקעין שבבעלות הנתבעת 2 ואשר זכה לכינוי "פרוייקט החרש", אשר ישולם לה גם אם תופסק העסקתה בפרוייקט, וגם אם המקרקעין ימכרו לצד שלישי. (להלן: "הסכם החרש")

4. למותר לציין כי היחסים המקצועיים בין התובעת לבין הנתבעת 1 נותקו זה מכבר עוד במהלך ניהול תביעת הכנסת.

כן אין חולק כי פרוייקט החרש טרם קרם עור וגידים, הוא מצוי עדיין בשלבי אישור התב"ע, ומכירת יחידות טרם נראית באופק. מכל מקום, התובעת לא נתנה ואינה נותנת ליווי משפטי לפרוייקט זה.

5. הנתבעות טוענות כי הסכם החרש משולל כל תוקף שכן התובעת החתימה עליו, בהתנהגות לא ראויה, נציג של הנתבעת 1, שלא זו בלבד שלא היה מוסמך לחייב את הנתבעת 1 בסכומים כה גבוהים, אלא שהמקרקעין נשוא פרוייקט החרש, אינם כלל בבעלות הנתבעת 1 כי אם בבעלות הנתבעת 2, אשר לה אישיות משפטית נפרדת ושונה מזו של הנתבעת 1.

לנתבעות טענות כרימון לא רק נגד הסכם החרש, כי אם גם נגד הסכם שכר הטרחה הנוסף שנחתם באותו היום באשר לתביעת הכנסת.

6. לאחר שנסתם הגולל על בקשותיה החוזרות ונשנות של התובעת לסעדים זמניים בדמות רישום כזה או אחר לטובתה על מקרקעי החרש, שנדחו אחת לאחת (בקשה לצו מניעה זמני, בקשה חוזרת לסעד זמני, בקשה לרשמת המקרקעין לרישום הערת אזהרה, ערר לממונה על המרשם, ערעור על החלטת הממונה על המרשם וכן בקשות רשות ערעור לבית המשפט העליון), הגישה התובעת כתב תשובה לכתב ההגנה שהוגש על ידי הנתבעות, בעקבותיו הגישו הנתבעות בקשה למחיקתו.

בהחלטתי מיום 17.2.11 קיבלתי את בקשת הנתבעות והוריתי על מחיקתו של כתב התשובה בהיותו מכיל עילות חדשות ונימוקי תביעה חדשים למכביר, שלא בא זכרם בכתב התביעה המקורי.

יחד עם זאת, אפשרתי לתובעת להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה.

7. התובעת אומנם הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה, אליו צירפה טיוטת כתב תביעה מתוקן, אולם זה איננו מהווה, לטעמי, כתב טענות מתוקן, כי אם כתב תביעה חדש ושונה לחלוטין מקודמו, ואף אינו מתיישב עם טענות שנטענו על ידי התובעת בכתב התביעה המקורי.

כתב התביעה המקורי, שהוגש כנגד שתי הנתבעות והמחזיק 3 עמודים, הינו פשוט למדי ובו מתבקש סעד עיקרי בדמות "צו עשה קבוע, צו מניעה קבוע, וצו הצהרתי" בהסתמך על הסכם החרש, עליו חתמה הנתבעת 1, לפיו תהא זכאית התובעת, לקבל גם את פרוייקט החרש, ולזכות בשכר טרחה נוסף בשיעור 1.5% בתוספת מע"מ מסכום כל יחידה שתימכר או תושכר בפרוייקט החרש.

בכתב התביעה המקורי אף הדגישה התובעת כי היא מפרידה בין הסכם החרש לבין הסכם שכר הטרחה המתייחס לתביעת הכנסת, וכי התביעה שבפני מתייחסת כולה רק לפרוייקט החרש, כאמור בסעיף 7.4 לכתב התביעה המקורי: "התובעת דנא ובקשה זו מוגשות בקשר לשכר טרחה המגיע בקשר עם הסכם שכר הטרחה בגין פרוייקט החרש. התובעת שומרת על מלוא זכויותיה בקשר עם שאר הסכמות הצדדים."

8. עיון בכתב התביעה המתוקן, המחזיק 11 עמודים, מעלה כי בפנינו כתב תביעה חדש לחלוטין השונה מקודמו בתכלית השינוי, באופן החורג לחלוטין מן התכלית העומדת ביסודה של האפשרות להתיר לבעל דין לתקן את כתב הטענות שהוגש על ידו.