ד"מ 41169-10-13 שלו נ' המועצה האזורית בנימינה גבעת עדה

1.לפני בקשת התובע, מר מיכאל שלו (להלן – העובד), כי יינתן צו לגילוי המסמכים הבאים:

- העתקי תלושי שכר לשנים 2010-2013 כולל של חמישה עובדים ששמותיהם צוינו בבקשה המועסקים אצל המשיבה, המועצה האזורית בנימינה גבעת עדה (להלן – המעסיקה) ואשר לטענת העובד זכו לתשלום תוספת כוננות מידי המעסיקה.

-כלל חומרי החקירה שערכה המעסיקה בעניינו של המבקש ואשר שימשו בסיס להגשת קובלנה שהתבררה בבית הדין למשמעת לעובדי הרשויות המקומיות (תיק משמעת: 14/11).

-צו המופנה כלפי סלקום ישראל בע"מ והמחייבה להמציא פירוט שיחות יוצאות ונכנסות והודעות SMS ממכשיר הסלולארי של העובד לתקופה 1.5.13 – 31.1.14.

2.עניינו של הליך זה בטענת העובד, ששימש כמנהל מחלקת מים וביוב אצל המעסיקה, כי תוספת הכוננות ששולמה לו החל מראשית תקופת העסקתו בחודש 9/06 ועד לחודש 4/13, היא בגדר תוספת קבועה שאינה מותנית בתנאי כלשהוא, ונשללה ממנו שלא כדין וכחלק ממסע התנכלות אישית. לפיכך, טוען העובד, יש להורות על תשלום בגובה התוספת עבור התקופה שמחודש 5/13 ועד סיום העסקתו בחודש 5/14, וכפועל יוצא מכך יש לראות בתוספת הכוננות כחלק משכרו הקובע של העובד לחישוב זכויותיו בעת פרישתו.

כרקע לטענה בדבר אותה מסכת התנכלות הציג העובד את הכרעת הדין שניתנה בבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בעקבות קובלנה שהוגשה נגדו, וסופה בזיכויו של העובד מעבירות המשמעת שיוחסו לו, תוך קביעות עובדתיות בדבר רדיפתו של העובד בעקבות סכסוך בינו לבין ראש המועצה.

עמדת המעסיקה היא כי תוספת הכוננות היא תשלום המותנה בתנאי של ביצוע כוננות בפועל, ומשהתברר למעסיקה כי העובד מסרב לבצע כוננות זו בפועל, החליטה כדין להפסיק ולבצע תשלום זה. לפיכך, טוענת המעסיקה, ההחלטה התקבלה מסיבות ענייניות ואין שחר לטענה בדבר התנכלות ורדיפה.

בהליך זה הוגשה לבקשת בית הדין עמדתה העקרונית של מדינת ישראל – משרד הפנים לפיה בנסיבות המקרה נראה כי תוספת הכוננות תלויה בביצוע כוננות בפועל, ואין לראות בה משום רכיב פנסיוני. עוד טוענת המדינה כי בהתחשב במועד תחילת העסקתו ממילא לא חל על העובד חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], תש"ל – 1970 (להלן – חוק הגמלאות).

טענות הצדדים

3.לטענת העובד יהיה בגילוי רשימת שיחות הטלפון וההדעות כדי לסייע לו לבסס את טענתו כי היה זמין לביצוע כוננות גם לאחר המועד שבו נשללה ממנו תוספת הכוננות וענה לקריאות חירום, ולפיכך לא היה מקום לשלול את תוספת הכוננות.

תלושי השכר של העובדות ששמותיהן צוינו בבקשה נדרשים לעובד לצורך ביסוס טענתו כי תוספת הכוננות שולמה באופן קבוע לעובדים נוספים שהם עובדי משרד אשר כלל לא נדרשו לביצוע כוננות בפועל, ובהתחשב בטענת המעסיקהבכתב ההגנה המתוקן לפיה כלל לא משולמות אצל המעסיקה תוספות כוננות. בהתחשב בפרטיותם של העובדים, הסכים העובד להסתפק בהצגת תלושי השכר תוך השחרת פרטי שכר שאינם רלוונטיים.

באשר לחומרי החקירה הנוגעים להגשת הקובלנה המשמעתית טען העובד כי אלה דרושים לו לצורך הוכחת טענתו בדבר התנכלות.