ד"מ 23031-01-13 חמו נ' אצ טס בע"מ

התובע (להלן גם: "העובד") הועסק אצל הנתבעת (להלן גם: "המעביד") כנהג הסעות החל מיום 10.8.12 ועד ליום 12.9.12, לפי שכר יומי של 250 ₪. העובד עותר לחיוב המעביד בתשלום שכר עבודה בגין חודש 12/09 (12 ימים), פדיון חופשה, פיצוי בגין אי עריכת שימוע- פיטורים שלא כדין, תמורת הודעה מוקדמת והפרשות לקופת גמל.

נסיבות סיום יחסי העבודה:

לגרסת העובד, הוא פוטר מעבודתו ביום 12.9.12 וזאת ללא עריכת שימוע וללא כל הודעה מוקדמת, זאת לאחר שדרש מהמעביד לקבל תלושי שכר (סע' 7(ג) לתצהיר התובע, עמ' 2 לפרוטוקול, ש' 16-19, עמ' 3 ש' 6).

לגרסת המעביד, התובע התפטר מעבודתו זאת לאחר שסירב לשאת בנזקי תאונת דרכים בה היה מעורב, עת נהג על רכב החברה, ויום לאחר התפטרותו החל לעבוד אצל מעביד אחר (סע' 6-7, 14-15,17 לתצהיר מר דני מויאל- מנהל המעביד, ר' גם עדותו בביה"ד: עמ' 4 ש' 3-11).

בתביעה ל"פיצויי פיטורים" נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו, וכי הוא מצוי בתוך מסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מכוח החוק. היסוד העיקרי שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג –1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), הוא שהעובד "פוטר". ודוק, נטל השכנוע לעניין קיום כל התנאים שבסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים , הינו על העובד, שהרי הוא "המוציא מחברו" (ר' דב"ע נו/269-3ד"ר איסר מזר נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם).

לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תידחה (ר' דב"ע נו/269-3 לעיל).

הלכה היא, כי יסוד פיטורים או התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי, אשר אינו משתמע לשני פנים, לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים בין השניים לידי סיום (דב"ע ל/1-3 זמל הרמן נ'דואיב גילה, עבודה ארצי, כרך ג(1), 11). נציין, כי אף אחד מבין הצדדים לא נקט פעולות פורמאליות לעניין סיום יחסי העבודה. התובע לא הגיש מכתב התפטרות. המעביד לא נתן בידי התובע מכתב פיטורים. במצב דברים זה עלינו ללמוד על נסיבות סיום יחסי העבודה, בעיקר מהתנהגות הצדדים בפועל, שהיא בעיקרה מצב עובדתי. עלינו לאמוד את ההתנהגות של הצד אשר לו מייחסים את הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום, אשר אינו מותיר כל ספק לגבי הכוונה להביא את יחסי העבודה לידי סיום.

במסגרת זאת, יש לתת את הדעת למכלול העובדות הרלבנטיות, ומהן להסיק את המסקנה, ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה (דב"ע ל/18-3 נח בנצילוביץ נ' "אתא",חברה לטכסטיל בע"מ, פד"ע ב', עמ' 41).

במצב דברים כגון זה, כשלפנינו גרסה מול גרסה וכאשר לתובע אין כל תימוכין נוספים לגרסתו, הרי שאין מנוס מלקבוע כי התובע לא עמד בנטל הרובץ על כתפיו על פי חוק פיצויי פיטורים, להוכיח כי פוטר, ועל כן דין התביעות ל"פיצוי בגין אי עריכת שימוע-פיטורים שלא כדין" ו"תמורת הודעה מוקדמת", להידחות.