ד"מ
בית דין אזורי לעבודה חיפה
|
18849-03-14
05/02/2015
|
בפני הרשמת:
דניה דרורי
|
- נגד - |
תובע:
מאג'ד ברבארה עו"ד מוניר ברבארה
|
נתבעת:
קווים קיי בי אנד טי בע"מ עו"ד ניר ברודשטיין
|
פסק דין |
1.עניינה של תביעה זו בשאלה אם התובע, מר מאג'ד ברבארה ( להלן – העובד) פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, קווים קיי בי אנד טי בע"מ (להלן – המעסיקה), והאם בעקבות כך הוא זכאי לפיצויי פיטורים ולפיצוי חלף הודעה מוקדמת. העובד טען כי פוטר על רקע סכסוך בינו לבין עובד אחר אצל המעסיקה שהשמיע כלפיו הערות גזעניות וכי יש באירוע זה ובסירוב המעסיקה להעבירו לביצוע עבודה במסגרת צוות אחר - משום פיטורים המזכים בתשלום הזכויות הנ"ל.
בנוסף, עתר העובד לחיוב המעסיקה בתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות.
2.בכתב התביעה עתר העובד עוד לחיוב המעסיקה בתשלום פיצוי בגין הפרשות פנסיוניות. רכיב זה לא כומת בכתב התביעה. בהתאם להחלטתי מיום 15.6.14, שניתנה במעמד הצדדים, ניתנה לעובד שהות בת 20 ימים להגשת כתב תביעה מתוקן ובו רכיב הפרשות פנסיונית מכומת. משלא הוגש כתב תביעה מתוקן בחלוף הזמן האמור, קבעתי בהחלטתי מיום 9.7.14 כי יש להסיק כי העובד זנח את בקשתו לתיקון כתב התביעה על דרך כימות רכיב זה, ומשכך לא תיכלל הפלוגתא הנוגעת לזכאות התובע לפיצוי בגין הפרשות פנסיוניות במסגרת הפלוגתאות העומדות לדיון. לפיכך, פסק-הדין לא עוסק ברכיב זה והתביעה הנוגעת לו נמחקת בזאת.
3.העובד העיד לעצמו. מטעם המעסיקה העידו מר אביעד אסולין, מנהל תחום מתח נמוך אצל המעסיקה (להלן – אביעד), מר גיל אסולין, מנכ"ל המעסיקה (להלן – גיל) ומר נלסון הולנדר, חברו לצוות של העובד (להלן – נלסון).
4.המעסיקה עוסקת בביצוע עבודות חשמל והתקנת מצלמות. העובד הועסק בשירות המעסיקה בצוות שעסק בהתקנת מצלמות באיזור הצפון ובמסגרת צוות שכלל מלבד העובד גם את מר נלסון הולנדר ששימש כראש אותו צוות. העבודה בוצעה בחצריהן של לקוחות המעסיקה, לרוב בתחנות דלק, ברחבי הארץ. ראש הצוות, נלסון, נהג לאסוף את העובד מביתו בתחילת כל יום עבודה ולהסיעו למקום ביצוע העבודה אצל מי מהלקוחות המעסיקה, ולהחזיר אותו לביתו בסיומה של משימת העבודה האחרונה בתום אותו יום עבודה, מחצריו של אותו לקוח אל ביתו של העובד.
5.באשר לתקופת העבודה – העובד טען בכתב תביעתו כי הועסק אצל המעסיקה החל מיום 29.1.12, וככל הנראה התאריך צוין כך בטעות. העובד אמנם העיד כי התחיל לעבוד בחודש 1/12 (פרו: 3; ש: 21), אך בכתב התביעה נטען כי סיים לעבוד בחודש 12/13 וכי עבד כ- 11 חודשים, ומכאן יש להסיק כי תקופת העבודה החלה לשיטתו בחודש 1/13. גם בהתאם לסיכומים מטעמו של העובד – יום העבודה הראשון הוא יום 29.1.13, וכך גם צוין בתלושי השכר ובהסכם העבודה מיום 29.1.13 (נספח א' לכתב ההגנה). מכאן – שיש לקבוע כי יום תחילת העבודה הוא יום 29.1.13.
אין מחלוקת כי יום העבודה האחרון בפועל הוא יום 4.12.13.
נסיבות סיום העבודה
6.באשר לאירוע שהוביל לסיום יחסי העבודה - טען העובד בכתב התביעה (סעיף 3) כי ביום 9.12.13 נוצר סכסוך בין העובד לעובד אחר בשירות המעסיקה, הוא נלסון, וזאת "על רקע גזעני, מאחר והעובד השני התמיד להתבטא בביטויים גזעניים כנגד התובע בפרט, וכנגד כלל המגזר הערבי בארץ, עד שהגיעו מים עד נפש; התובע לא יכל עוד לסבול את היחס המשפיל המתמשך לאורך כל תקופת עבודתו. התובע ועל מנת שלא ייפתח המצב לכל עימות פיזי הניח את מפתחות הרכב ונטש את מקום העבודה" (כך במקור, ד.ד.).
בדיון המוקדם ציין ב"כ העובד כי אותו אירוע אירע ביום 4.12.13 ולא כאמור בכתב התביעה (פרו: 1; ש: 18) וכך גם העיד העובד במסגרת חקירתו הנגדית (פרו: 4; ש: 15-16).