ד"מ 15500-07-14

1.בתביעה שבפנינו עותרת התובעת לחיוב הנתבעת ברכיבים שונים לאחר תקופת עבודה מ-5.6.05 ועד ל-5.14.

התובעת עבדה כמנקה מטעם הנתבעת בחברת י.ד. עסקים בראשל"צ ("המשתמש").

ב-29.4.14 זומנה לשימוֹע במשרדי הנתבע, שימוע שהתקיים ב-7.5.14, אליו הגיעה עם בנה יוסי ("הבן"); בשימוע נטען כי המשתמש אינו מרוצה מעבודתה, הוצע לה להיות ממלאת מקום והיא סרבה וביקשה מקום קבוע. משלא נוצר עמה קשר התקשרה בִתה ("הבת") פעמים רבות לניסן, מנהל הנתבעת שהבטיח ליצור עמה קשר. כך, עד אמצע יוני 2014 עת קיבלה מכתב הנתבעת כי מסרבת היא למקומות חלופיים, מה שאינו נכון.

התובעת אינה דוברת השפה העברית על בוריה ובהתאם, ילדיה פנו וביקשו מקום חלופי. משלא הוצע לה מקום חלופי עסקינן בפיטורין.

2.הנתבעת בהגנתה עתרה לדחיית התביעה.

מרבית תקופת עבודתה, הועסקה התובעת במשתמש, 3 שע' ב-5 י"ע, וסירבה להגדיל הקף משרתה (משישלול הדבר קצבת ה"ה שקיבלה).

במהלך 2012 החל המשתמש להתלונן על תפקודה, התובעת זומנה לשימוע אליו לא הופיעה. לאחר שיחות עמה ועם המשתמש, ניתנה לה הזדמנות נוספת. באפריל 2014 פנה שוב המשתמש וביקש כי התובעת תוחלף לאלתר, משאינה עובדת את השעות שסוכמו ואין מרוצים מתפקודה. משכך, הוזמנה לשימוע בנוכחות נציג ההסתדרות מר מוטי נגר ("נגר"). הוצעו לתובעת מספר אלטרנטיבות, באותם תנאים, אך התובעת סירבה וטענה כי אינה יכולה לעבוד רפואית (ללא אסמכתא) וכל רצונה להמשיך לעבוד אצל המשתמש.

דרישתה לקבל מכתב פיטורין – סוּרבה. משרצתה לכתוב מכתב סיום עבודה הובהר כי בכך מוותרת היא על הפיצויים ונדרשה לשקול שוב עמדתה בבית.

בהתאם יצא אליה מכתב ב-28.5.14. פניית הנתבעת לנגר העלתה כי הבת הבהירה שבדעתה לפנות לערכאות.

נטען כי צו ההרחבה אינו חל על הנתבעת שעיקר פעילותה אחזקה, כ"א ונקיון וכי התובעת הועסקה עד 30.4.14. התובעת שהתפטרה לאחר 8 שנים וכ-10 חודשים – ואינה זכאית לפ"פ (הגם שבוטחה במסגרת צו הרחבה לפנסיה חובה ולנתבעת קופת פיצויים לכל עובדיה).

3.משלא הושגה לצערנו, הסכמה בנסיון גישור נקבע להוכחות.

לצערנו, גם בדיון הוכחות שהתקיים בפנינו לא הושגה הסכמה.

כך הובהר כי התובעת אינה דוברת השפה העברית, באופן שנתאפשר עדותה, התקבלה הצעת מנהל הנתבעת כי ישמעו הבת והבן (תחת עדות התובעת) ועדויות הנתבעת – וע"מ שלא לדחות שוב הדיון – נשמעו העדויות כאמור.

לבקשת הצדדים הוגשו סיכומיהם בכתב.