1.זוהי תביעה לתשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי.
התובעת היא ארגון מעסיקים יציג בענף היבוא, היצוא המסחר והשירותים. הנתבעת היא חברה הפועלת בענף המסחר והשירותים ומפעילה בית עסק לממכר בשר בעיר טירה. הנתבעת דחתה את דרישת התובעת לתשלום דמי טיפול ארגוני – מקצועי.
מקורה של זכותה הנטענת של התובעת לגבות מאת הנתבעת דמי טיפול הינו בצו ההרחבה בענף המסחר והשירותים, שפורסם ביום 7.3.88 ותוקן ביום 12.11.92. על פיו, הורחבה תחולתן של הוראות הסכם קיבוצי בענפי היבוא, הייצוא, המסחר והשירותים, תוך שנקבע כי אלה יחולו על:
"כל העובדים והמעבידים בענף היבוא, היצוא והמסחר בסיטונות ובשירותים ובענפים המפורטים בנספח מס' 1 להסכם הקיבוצי שמספרו 7010/77 (י"פ התשל"ח, עמ' 1161).....
2.במקרה שלפנינו, הנתבעת אישרה בכתב הגנתה שהיא "מפעילה איטליז בטירה, שבו היא מוכרת מוצרי בשר". המחלוקת העיקרית שבין הצדדים הייתה בשאלה האם הנתבעת מוכרת בשר בסיטונות כמו גם מייבאת בשר, או שהיא מוכרת בשר ליחידים בלבד, ולא מייבאת כלל. במחלוקת זו שבין הצדדים, ועל יסוד מכלול הראיות שבתיק, החלטנו לקבל את עמדת התובעת. להלן נסביר כיצד הגענו למסקנה זו:
ראשית התובעת צירפה לתצהירה (נספח ד') תדפיס מתוך אתר האינטרנט של הנתבעת. מהאתר עולה שהנתבעת פונה גם ל"לקוחות עסקיים קבועים", וכן שהיא מוכרת בשר למסעדות. בתצהיר הנתבעת, שהוגש כמובן לאחר תצהיר התובעת, לא מצאנו כל התייחסות או תשובה לטענת זו של התובעת, לפיה "החנות האינטרנטית" הזו מוכיחה בצורה חד-משמעית ברורה שהנתבעת עוסקת במכירת בשר בסיטונות, גם ללקוחות עסקיים ולרבות מסעדות. אמנם, מנהל הנתבעת טען בחקירה הנגדית שלו שהאתר היה נסיוני ו"לא מכרנו כלום דרך האינטרנט" (עמ' 20 ש' 25 לפרוטוקול), אך התקשינו לתת אמון בעדות מאוחרת זו, שהיה מקום להביאה ולהדגישה כבר בתצהיר הנתבעת – כולל תימוכין בכתב לטענה זו – ולא לכבוש אותה ולהביאה רק בשלב המאוחר ביותר של ההליך, בחקירה הנגדית של מצהיר הנתבעת;
שנית התובעת הוכיחה שהנתבעת מופיעה כיבואנית של כבד אווז קפוא ב"רשימת הזוכים והמקבלים רשיונות יבוא במסגרת מכסות לשנת 2011" , שפורסמה על ידי באתר משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (נספח ג' לתצהיר התובעת). גרסת מנהל הנתבעת בתצהירו, ש"לא ידוע לי על הימצאות הנתבעת ברשימת הזוכים והמקבלים רשיונות יבוא" (סעיף 5 לתצהירו), לא נראתה לנו אמינה וסבירה, וכך גם גרסתו האחרת בנקודה זו, שנכללה שוב רק בעדותו בחקירתו הנגדית, לפיה "החתימו אותי, על נייר, ועשינו, אבל לא מימשתי את זה בכלל" (עמ' 26 ש' 2). נוסיף, שאיננו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה עצם הטענה שהיא עוסקת גם ביבוא מהווה הרחבת חזית אסורה. אכן, הטענה שהנתבעת עוסקת גם ביבוא בשר לא נכללה בכתב התביעה, אך היא נכללה בתצהיר התובעת, ובהמשך לכך כאמור היא הוכחשה על ידי מנהל הנתבעת בתצהירו, ואף במהלך החקירות הנגדיות נשאלו שאלות על ידי שני הצדדים אודות העיסוק של הנתבעת ביבוא (ראו למשל בעמ' 15 ש' 30; עמ' 25 ש' 14);
שלישית מנהל הנתבעת, שאמור לכאורה להיות בקיא לפרטי פרטים בהתנהלותה שכן הוא מנהל את העסק מאז יום הקמתו (עמ' 19 ש' 14) הצהיר פעם אחר פעם ש"אינו זוכר" פרטים כאלה ואחרים אודות העסק, באופן שגרם לנו לחשוב שיש לו מה להסתיר. כך למשל, הוא לא זכר מאיזה חברות קונה הנתבעת את הבשר שהיא מוכרת (עמ' 22 ש' 4), הוא לא זכר דבר אודות מחזור המכירות של העסק, אפילו לא בהערכה גסה (עמ' 24 ש' 11), עוד בתצהירו העיד ש"אינו יודע ולא מתעניין בכל חברה אחרת הנמצאת בבעלות מי מבני משפחת עיראקי הגדולה ושרובם ככולם מתעסקים בתחום הבשר (סעיף 9 לתצהירו), ובהמשך אף הוסיף שלא ידוע לו כלל על הליך קודם שבו העיד אחיו אודות עיסוקה של הנתבעת כאן (עמ' 23 ש' 1), הליך אליו נתייחס בהמשך פסק דין זה. דוגמא נוספת להתחמקות ברורה של העד, שכאמור ניסה להבנתנו להסתיר את האמת, מצאנו בכך שכאשר הוא נשאל האם הוא מוכר למסעדות הוא טען מצד אחד ש"אני לא מוכר למסעדות" אך כשנלחץ כשנשאל עוד מספר שאלות טען "אין לי מושג" כלומר שאינו יכול לשלול את האפשרות שחלק מהאנשים שנכנסים לעסק קונים את הבשר עבור מסעדות (עמ' 21 ש' 17);
רביעית שמה של הנתבעת "בני סלומה שיווק בשר", מרמז אף הוא על מכירה סיטונאית, להבדיל מקמעונאית. במענה לשאלת בית הדין האם לא ניתן להבין מהשם שמדובר בעסק למכירה סיטונאית, השיב המצהיר מטעם הנתבעת, באופן שלא נתנו בו אמון, שמדובר בשם שהוא רק "יעני בשביל פרסומת, אבל שיווק, לא שיווקנו אף פעם" (עמ' 27 ש' 26);
חמישית הנתבעת אמנם צירפה לתצהיר מנהל הנתבעת אישור רואת חשבון לפיה היא עוסקת במכירת בשר ליחידים בלבד, אך רואת החשבון לא התייצבה להעיד בפנינו ועל כן לא ניתן היה להעמיד את חוות דעתה במבחן החקירה הנגדית. משכך, ובהינתן שלא צורפו לחוות הדעת הקצרצרה מסמכים או נתונים כלשהם שעל יסודם היא ניתנה לכאורה, לא מצאנו מקום ליתן לה משקל ראייתי של ממש (לעניין זה, ראו החלטה שניתנה במהלך דיון ההוכחות בעמ' 18 ש' 31, שבגידרה דחינו את בקשת התובעת להוצאת חוות הדעת של רואת החשבון מהתיק, אך קבענו שנתייחס למשקל הראייתי בפסק הדין);
ולבסוף במסגרת דיון בתיק דמי טיפול ארגוני אחר (ד"ט 6902-01-12 לשכת המסחר תל אביב נ' בני עיראקי בשר בע"מ), שם טענה התובעת כאן שהחברה הנתבעת באותו תיק היא המוכרת בשכר בסיטונות, העיד בעלי אותה חברה את העדות הבאה (פרוטוקול הדיון מיום 21.1.13, נספח ה' לתצהיר התובעת), שאף שניתן למצוא בה פנים גם לכאן וגם לכאן בסוגייה העובדתית שבמחלוקת – שכן לא נעלם מאיתנו מה שנאמר בסיפא של התשובה האחרונה – לדעתנו ניתן ללמוד ממנה על כך שהנתבעת שלפנינו עוסקת במכירת בשר גם בסיטונות, ולא רק ליחידים:
"ש. לגבי אתר האינטרנט של החברה – האם נכון שהחברה עוסקת במכירת כל סוגי הבשר בסיטונאות וליחידים?
ת. אנחנו מוכרים בשר. אין לי חנות, יש לי קו ייצור. האחים שלי עובדים בחברה אחרת שמוכרת את הבשר. אנחנו 4 אחים וכל אחד עוסק בתחום אחר. לי יש רפת וקו ייצור. אני מייצר ונותן לאחים שלי שמוכרים את זה.
ש. כמה חברות יש לכם?
ת. יש כמה חברות: בני עיראקי שווק מוצרי בשר בע"מ, בני סלומה שווק מוצרי בשר בע"מ שבו החנות בה מוכרים את הבשר.
ש. לגבי הנתבעת האם החברה הזו מוכרת בשר בסיטונאות?
ת. בחוץ, לא. אני מוכר לחנות שלנו, את הבשר שאני מייצר אני מוכר לחברת בני סלומה. לחברת בני סלומה יש חנות והיא מוכרת ליחידים".