ד. חזות חברה לתכנון ולבניה בע"מ ואח' נ' מנטפילד (1983) בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת המבקשת שהינה הנתבעת מס' 2 בכתב התביעה, לסלק את התביעה נגדה בשל העדר סמכות עניינית.

1.בכתב התביעה שהוגש על ידי המשיבה מס' 2 (להלן: "המשיבה") נטען בין היתר, בסעיף 13:

"לבית משפט נכבד זה הסמכות לדון בתביעה בהתחשב בסכום התביעה ובמקום מושב הנתבעות או מי מהן".

2.המבקשת שהינה חברה זרה שמקום מושבה בארצות הברית טוענת בבקשתה כי היה על המשיבה לפרט בכתב תביעתה, כמתבקש מתקנה 9 (6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, את "העובדות המראות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה" אלא שהמשיבה לא טרחה לעשות כן והסתפקה בטיעון הלקוני בסעיף 13 לכתב תביעתה כפי שצוטט לעיל.

לעיצומו של עניין, טענה המבקשת כי איננה מנהלת עסקים בישראל וכי הנתבעת 1 (להלן: "מנטפילד") איננה מנהל או מורשה מטעמה כלשון תקנה 482 (א) לתקנות.

3.המשיבה בתשובתה טענה כי מעיון באתר האינטרנט של מנטפילד עולה כי המבקשת הינה חברת בת שלה וכי הודגש באותו אתר שעובדי מנטפילד ועובדי המבקשת הינם דוברי עברית. מכאן, לא ארכה דרכה של המשיבה לטעון כי לאור יחסי הקרבה שבין מנטפילד ולמבקשת והעובדה שמנטפילד לא העלתה טענות נגד כשרות ההמצאה למבקשת באמצעותה, הרי שההמצאה למבקשת נעשתה כדין ומשכך, קנה בית משפט זה, סמכות לדון בתביעה ללא שעל המשיבה לנקוט בהליך של המצאה מחוץ לתחום השיפוט.

4.המבקשת הגישה תשובה על התגובה, בגדרה חזרה וטענה כי אין היא מנהלת עסקים בישראל, מנטפילד אינה מנהל מורשה מטעמה וכי גם טענתה של המשיבה לפיה מנטפילד הינה חברת אם של המבקשת שהינה חברת הבת שלה – אין בה כדי להקים למשיבה ראיה לפיה ההמצאה נעשתה כדין על פי תקנה 482 הנ"ל.

המבקשת הוסיפה וטענה כי בניגוד לגירסת המשיבה הודיעה המבקשת באמצעות פרקליטיה לפרקליטי מנטפילד כי פרקליטיה של המבקש, אינם מוסמכים לקבל כתבי בית דין עבור המבקשת וכי פרקליטי המבקשת הגישו לבית המשפט יפוי כח מצומצם וספציפי לשאלת סמכותו של בית משפט זה וטיעון לגבי תניית שיפוט זר – בלבד.

5.לאחר שנתתי את דעתי לטענות בעלי הדין, הגעתי למסקנה כי הדין הוא עם המבקשת ולהלן נימוקיי:

5.1בתקנה 482(א) לתקנות נקבע:

"היתה תובענה בעניין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בית דין – די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

5.2סוגיית פרישתה ופרשנותה של תקנה זו עלתה זה לא מכבר ברע"א 2737/08 אורי ארבל נ.TUI AG ואח' (פורסם בנבו – להלן: "פרשת ארבל") שם נקבע תוך ציטוט הלכות קודמות כי המבחן הקובע לשאלת הפרשנות של תקנה 482: "הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו...בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל עניין על פי נסיבותיו". (רע"א 2652/94 טנדר נ' לקלוב מדיטרנה (ישראל) בע"מ)

5.3בפרשת ארבל נדחתה הטענה לפיה יש להניח כי עקב קיום זיקה של חברת אם לחברת בת – חברת האם (מנטפילד) תמסור את כתב התביעה וההזמנה לדין למבקשת (ראו פסקה 15 לפסק הדין) ובהמשך נאמר: "אין מקום להרחיב את תחולתה של תקנה 482(א) לתקנות כאמור לעיל הואיל וחברות בת או חברות אחיות אשר אינן פועלות בישראל, אינן נוטלות סיכון צפוי להתדיינות בבית משפט ישראלי".

פשיטא; העובדה כי השפה העברית שגורה בפיהם של עובדי המבקשת ועובדי מנטפילד, אין בה לכשעצמה כדי להעיד על המצאה לידי מורשה.

5.4אשר על כן, נחה דעתי כי המשיבה לא הניחה תשתית לטענתה כי המציאה את כתב התביעה למורשה של המבקשת ומשכך, לא הוכח בפני כי בית משפט זה, מוסמך לדון בתביעה נגד המבקשת.

תביעת המשיבה נגד המבקשת נמחקת בזה.

המשיבה תשלם למבקשת שכר טרחת עורך דין בסכום של 1,500 ₪.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז אדר א תשע"א, 20 פברואר 2011, בהעדר הצדדים.