ד.ז.א. קומות השקעות ונכסים בע"מ נ' אלפסי ואח'

פסק דין

תביעה לתשלום דמי שכירות ולתשלום בגין נזקים שנטען כי נותרו במושכר.

א. מבוא:

1.התובעת הינה חברה קבלנית העוסקת, בין היתר, בהשכרת נכסים.

2.במועד הרלבנטי לתובענה היתה התובעת בעליו החוקיים של נכס הנמצא בשד' קק"ל בקרית מוצקין (להלן "הנכס").

3.הנתבעים (בעל ואשה במועד הרלבנטי) חתמו עם התובעת, ביום 14/7/03, על הסכם לשכירת הנכס לצורך הפעלתו כסלון כלות (להלן –"הסכם השכירות הראשון"). החזקה בנכס נמסרה לנתבעים ביום 19/3/04 והוסכם כי תקופת השכירות תעמוד על 12 חודשים (דהיינו עד ליום 19/3/05).

4.במהלך תקופת השכירות הראשונה חתמו הצדדים על שני נספחים להסכם השכירות (האחד ביום 21/3/04,והשני ביום 25/6/04) שענינם- הגדלת שטח המושכר.

5.לאחר סיום תוקפו של ההסכם הראשון (19/3/05) המשיכו הנתבעים לעשות שימוש בנכס.

התובעת טוענת כי המשך השימוש בנכס נעשה לאחר שהנתבעים מימשו את האופציה שניתנה להם בהסכם הראשון וחתמו ביום 20/3/05 על הסכם המאריך את תוקפו של ההסכם הראשון למשך 12 חודשים נוספים (מיום 20/3/05 ועד ליום 20/3/06, להלן: "ההסכם השני").

6.הנתבעים טוענים מנגד כי לא ביקשו לממש את האופציה, וכי לא חתמו על הסכם שכירות נוסף וחדש אלא נותרו בנכס, בהסכמת התובעת, כשהם משלמים את דמי השכירות החודשיים, כאשר התובעת יודעת על כוונתם לעזוב בשל דמי השכירות הגבוהים. כן נטען כי הוסכם על השארותם בנכס ללא הסכם חתום ובלבד שיעבירו לתובעת המחאות עתידיות כבטחון, כאשר בעת עזיבתם יוחזרו להם כל ההמחאות של החודשים בהם לא נעשה שימוש בנכס.

ודוק-ענין זה הוא סלע המחלוקת בתיק נוכח האמור בסעיף 4(ב)(6) להסכם השכירות הראשון לפיו:

"אם יחזיר השוכר את המושכר לידי המשכיר לפני תום תקופת השכירות, יהיה השוכר חייב בתשלום דמי השכירות הבסיסיים למשכיר בגין כל תקופת השכירות, בצירוף הפרשי הצמדה המוזכרים לעיל. המשכיר לא יהיה חייב להקטין את נזקו של השוכר ולמצוא שוכר חילופי למושכר, במידה והשוכר לא ישתמש במושכר ו/או יפנה אותו לפני תום תקופת השכירות".

7.ביום 13/7/05 שלח הנתבע (להלן: "אלפסי") מכתב לתובעת ובו הודיע לה כי ההסכם השני עומד בניגוד לסיכום שנעשה בין הצדדים, וכי בכוונת הנתבעים לפנות את המושכר עד ליום 10/9/05.

8.בהמשך היו חילופי דברים והתכתבויות נוספות בין הצדדים ובין ב"כ הצדדים, כאשר בסופו של דבר פינו הנתבעים את הנכס ביום 6/10/05.

9.התובעת טוענת כי בדיעבד התברר לה שכבר ביום 29/5/05 (דהינו חודש לאחר החתימה על ההסכם השני) חתמו הנתבעים על הסכם שכירות במקום אחר (במחיר הנמוך ב-70% מדמי השכירות ששלמו לתובעת), וזאת מבלי שיידעו אותה על כך.

הנתבעים, כמובן, גורסים אחרת (פירוט בהמשך).

10.בגין תקופת השכירות השניה מסרו הנתבעים לתובעת המחאות עתידיות למלוא התקופה, ברם הם טוענים, כאמור לעיל, כי ההמחאות נמסרו לבטחון בלבד ולא היו מיועדות להיפרע בתקופה שלאחר עזיבתם את הנכס.

11.המחאות הנתבעים עד לחודש 20/9/05 נפרעו כדין.

12.ההמחאה שניתנה ליום 21/9/05 (לתקופת השכירות מיום 20/9/05 ועד ליום 20/10/05) לא כובדה והוברר כי חשבון הנתבעים הוגבל כך שלא היה טעם בהפקדת יתר ההמחאות.

13.התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל כנגד הנתבעים בגין ההמחאה שלא כובדה. התנגדות הנתבעים התקבלה, והתיק הועבר לבית משפט השלום.