החלטה
עסקינן בבקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על המשיבים או מי מהם להתקשר עם המשיבה 22 ו/או צד שלישי בקשר לעבודות עיבוי ופינוי, בשלושה בניינים מחוברים בני 18 קומות בחר' חביבה רייך 18 בחיפה, הידועים כחלקה 8 בגוש 11196 (להלן: "הפרויקט")
העובדות כפי שפורטו בבקשה
בבקשה, הנתמכת בתצהירו של מנהל המבקשת מר יוסי נוימן נאמר, כי המבקשת התקשרה ביום 17.5.02 בהסכם עם המשיבים, שהם בעלי זכות חכירה בדירות שבפרויקט, לצורך ביצוע עבודות בניה בהתאם לתכנית "עיבוי בינוי" מכוח תכנית חפ/2187 (להלן: התכנית"). בהתאם לתכנית התחייבה המבקשת לשפץ ולהרחיב את הדירות הקיימות בפרויקט ולבנות 26 יחידות נוספות שיועדו למבקשת, כל זאת בכפוף לפינוי הדירות בתקופת ביצוע העבודות.
להסכם קדם הליך תחרותי, שבו השתתפו מספר מציעים וביניהם המבקשת, אשר הוקמה אד-הוק לצורך ביצוע הפרוייקט, ונציגי המשיבה 22. במסגרת ההליך, כל מציע הציג את ניסיונו המקצועי ובסופו של דבר נכרת ההסכם עם המבקשת. בהתאם להסכם, התחייבה המבקשת להגיש את תכניות לביצוע הפרויקט לוועדה המקומית לתכנון ולבניה בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם. בפועל הגישה המבקשת את התכנית באיחור של 19 יום "תוך מאמץ אדיר לצמצום האיחור המינורי שאינו באחריות המבקשת", כאמור בסעיף 12 לתצהירו של מר נוימן, מנהל המבקשת.
בבקשה לצו מניעה זמני נטען, כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב, בתכססנות ובחוסר ניקיון כפיים, עת ביקשו לבטל בדיעבד את ההתקשרות עם המבקשת, כדי שהמשיבה 22 תיכנס בנעליה. המשיבים הודיעו למבקשת, כי הגשת התכנית ביום 5.9.12 במקום ביום 17.8.12 מהווה הפרה של ההסכם ועל כן אין מקום ליתן לה ארכה נוספת, של 6 חודשים להוצאת היתר הבניה. ב"כ המשיבים הודיע לוועדה המקומית על בטלות ההסכם ודרש שלא לדון בתכנית שהוגשה על ידי המבקשת (סעיף 16 לתצהירו של מר נוימן).
בהתייחס למשיבה 22 טענה המבקשת, כי המשיבה ומנהלה מר גרינברג גרמו להפרת ההסכם בין המבקשת לבין המשיבים, והם "עושים לילות כימים על מנת לשכנע את הדיירים כי כדאי להם להתקשר עמם בחוזה, תוך הגשת הצעות נוגדות 'ומפתות' של תמורות כספיות, שלא לומר שלמונים..." (סעיף 26.6 לתצהיר מר נוימן).
תגובת המשיבים
המשיבים 1-21 טענו כי אין מקום למתן צו מניעה, מאחר שהבקשה להיתר בניה הוגשה באיחור ושלא בהתאם להוראות הדין. לטענתם, הם היו מוכנים למחול על האיחור בהגשת הבקשה להיתר, אילו המבקשת היתה עומדת בהתחייבותה לקבל היתר בנייה בתוך 12 חודשים מהמועד האחרון להגשת הבקשה, אך המבקשת לא עמדה בתנאים ולכן הודיעו לה המבקשים ביום 3.6.12 כי ההסכם עמה מבוטל.
המשיבים הוסיפו וטענו, כי הבקשה הוגשה בשיהוי ובחוסר ניקיון כפיים, תוך הסתרת עובדות מהותיות, לרבות העובדה שהמבקשת ניסתה למכור את זכויותיה בפרויקט למשיבה 22, ואף להגדיל את כמות הדירות החדשות האמורות להיבנות בו באמצעות הסבת הפרויקט לפרויקט "פינוי בינוי", ללא הסכמת המשיבים. לדבריהם, זכותה של המבקשת לקבלת ארכה של 6 חודשים נוספים לקבלת היתר בניה, בהתאם להוראות סעיף 16 להסכם, הותנתה בכך שהבקשה להיתר תוגש במועד והמבקשת תבצע את כל הנדרש ממנה על ידי הרשות, אך המבקשת לא עמדה בדרישות הרשות ואף הודיעה למשיבים, כי שני בנקים אשר היו מוכנים ללוות את הפרויקט חזרו בהם, ולכן הכדאיות הכלכלית של הפרויקט מוטלת מבחינתה בספק.
המשיבה 22 טענה אף היא כי הבקשה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים. בתצהירו של מנהל המבקשת, מר שלמה גרינברג, נאמר, כי ביום 12.6.13 התקיימה פגישה בינו לבין מנהל המבקשת מר נוימן, שבה נכחו גם בא-כוחה דאז עו"ד פז הלחמי, ועו"ד ברנט ב"כ המשיבים 1-21. בפגישה זו נמסר על ידי המבקשת כי היא מעוניינת למכור את זכויותיה ואין בדעתה או ביכולתה לבצע את הפרויקט, משום שאין לה יכולת פיננסית ומשום שהשותף בחברת דיורין, בעלת השליטה במבקשת, לקה באירוע מוחי (סעיף 33 לתצהירו של מר גרינברג).
נטען, כי בין המבקשת לבין משיבה 22 הוחלפו טיוטות של הסכמים, כאשר האחרונה שבהם צורפה כנספח 3 לתצהירו של מר גרינברג. בסופו של דבר לא נחתם הסכם ונותק הקשר בין המשיבה 22 לבין המבקשת. לאחר מכן קיבלה המבקשת פניה מאת המשיבים והחל להתנהל ביניהם מו"מ, כאשר המשיבה 22 הציעה שוב את הצעתה המקורית, שהוצעה על ידי בתחילת ההליך התחרותי, והחלה לפעול לקידום הפרויקט.
הדיון במעמד הצדדים
בדיון שהתקיים במעמד הצדדים נחקרו מר נוימן, נציגת הדיירים גב' דרורית תווינה, מר גרינברג ועו"ד פז בית הלחמי, שייצג את המבקשת באותה עת.
במהלך הדיון התגלו סתירות מהותיות בגרסת מנהל המבקשת מר נוימן והתברר כי לא פרש בפני בית המשפט את מלוא העובדות לאשורן. כזכור, מר נוימן טען בתצהירו כי הופתע לגלות כי המשיבים מתכוונים להתקשר בהסכם עם המשיבה 22, ואף טען כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב, בתכססנות ובחוסר ניקיון כפיים.
11. במהלך חקירתו הנגדית אישר מר נוימן כי התנהלו מגעים בין המבקשת לבין המשיבה 22, אלא "זה היה גישוש" (עמ' 3 שו' 20), אשר במסגרתו הוחלפו תכתובות מייל בין עוד פז בית הלחמי לבין ב"כ המבקשת עו"ד ברנט (מש/1). בהמשך אישר כי הוחלפו טיוטות הסכם בין עורכי הדין אך טען כי הדבר נעשה ללא ידיעתו, וכי את המיילים מיום 20.6.12 שקדמו להחלפת הטיוטות הוא רואה "פעם ראשונה. לא הייתי מודע להם" (עמ' 4 שו' 7). בהמשך, במענה לשאלות בית המשפט טען מר נוימן, כי ראה את טיוטת ההסכם "מספר ימים לאחר מכן" וראה שנעשו תיקונים "לא רציניים".
מר נוימן אישר כי פגש את מר גרינברג, לדבריו פעם אחת ולא פעמיים, וטען כי לא היה מודע לפגישה שהתקיימה במשרדו של עו"ד ברנט עם עו"ד בית הלחמי ומר גרינברג, שבה דנו על ההסכם (עמ' 4 שו' 20).
12. גרסתו של מר נוימן, כי לא היה מודע לחילופי טיוטות ההסכמים לא זכתה לתימוכין בעדות בא-כוחו עו"ד בית הלחמי. האחרון העיד תחילה, כי אינו זוכר אם העביר את הטיוטות למר נוימן: "אני חושב שמר נוימן ידע שמתנהל מו"מ, אולי הוא לא אישר את הסכומים אבל ידע שמתנהל מו"מ (עמ' 24 שו' 28). בהמשך אישר כי כתב לעו"ד ברנט "ראה מייל שקיבלתי מיוסי נוימן" (מש/2), הכולל התייחסות מפורטת לאותה טיוטת חוזה שהגיעה אליו. לדבריו: "התייעצתי עם נוימן במישור המשפטי והוא השיב לי את עמדתו" (עמ' 26 שו' 11).
הנה כי כן – נוהל מו"מ, הוחלפו טיוטות ואין לדברים זכר בבקשה לצו מניעה ובתצהירו של מר נוימן שצורף בתמיכה לה. ודוק: אין מדובר בטיוטות הסכמים בעלמא, אלא בטיוטות שנועדו לגבש הסכמה למכירת הפרויקט ו/או העברתו מהמבקשת למשיבה 22. מה בין אלה לבין תכססנות וחוסר ניקיון כפיים מצד המשיבים? אתמהה. מדוע לא דובר על כך בבקשה ובתצהיר התומך בה בחתימת מר נוימן? אין בפי המבקשת תשובה.
13.ב"כ המבקשת מלין בסיכומיו על כך שבתום חקירת המצהירים, הוצע למבקשת לשקול המשך צעדיה בהליך. אכן, כך הוצע והדברים נרשמו בהחלטה שניתנה ביום 5.2.14. חרף עובדה זו, טוען ב"כ המבקשת כי מלאו כל התנאים המחייבים מתן צו מניעה בנסיבות הענין ומציין, כי מדובר בחריצת דין מוקדמת, הנובעת מכך שמר נוימן "לא זכר" כי ראה טיוטת הסכם למכירת הפרויקט, לפני שעו"ד בית הלחמי העיר את הערותיו. בסיכומי התשובה הוסיף וטען ב"כ המבקשת כי מדובר בענין זניח ובניסיון להסיט את הדיון מהשאלות האמיתיות השנויות במחלוקת.