דרעי נ' חליוה שלומי ואח'

פסק דין

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעים, או מי מהם, להשיב לו סך של 6,311 ₪ ששילם לעירית חיפה בגין ארנונה החלה על דירה המצויה ברחוב אלכסנדר זייד 67א/6 בקרית חיים (להלן: "הדירה") אשר במועדים הרלוונטים, היתה בבעלות הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת").

אין מחלוקת כי סכום הארנונה בו מבקש התובע לחייב את הנתבעים, שולם על ידו לתקופה שתחילתה בחודש 3/2005 ועד לחודש 7/2006.

לטענת התובע, אשר התגורר בשכירות בדירה בהתאם להסכם שכירות שנערך בינו לבין הנתבעת בשנת 2003, הוא עזב את הדירה בחודש פברואר 2005, במהלך תקופת שכירות מוארכת ובהסכמה עם הנתבעת, ובאותו מועד החליף אותו הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע"), אשר החל ממועד זה, החל לשכור את הדירה מהנתבעת.

התובע מוסיף וטוען כי מאחר והנתבעים לא העבירו את הרישום בעיריה על שם הנתבע, הצטבר חוב הארנונה על שמו של התובע והוא נדרש לשלם לעיריה את מלוא הסכום עד חודש 7/2006, וכל ניסיונותיו לשכנע את העיריה שאין הוא חייב בסכום זה (לעומת סכום הארנונה שהיה חייב בו ביחס לתקופת מגוריו ושאותה שילם בהסדר תשלומים במהלך שנת 2010), לא צלחו.

במסגרת הנסיונות לשכנע את העיריה בצדקת טענותיו, המציא התובע לעיריה מסמך חתום על ידי הנתבעת אשר נערך ביום 25.10.10, ובו מפורטות תקופות השכירות של השוכרים השונים בדירה. האמור במסמך זה מאשר את טענת התובע כי הוא חדל מלהתגורר בדירה ביום 28.2.2005 והחל מיום 1.3.2005 ועד לסוף חודש 10/2006, התגורר בדירה הנתבע (להלן: "האישור לעיריה").

לחיזוק טענת התובע בדבר מועד עזיבת הדירה על ידו, הוא הציג עמוד ראשון מתוך חוזה שכירות שנערך בינו לבין בעלים של דירה אחרת ברחוב חפציבה (להלן: "הדירה האחרת") ואשר על פיו, הוא שוכר את הדירה האחרת מאמצע חודש 2/2005 למשך שנה, ובהתאם גם הציג התובע אישור חברת חשמל כי במועדים אלו, סופק חשמל לדירה האחרת, כאשר החשבון היה רשום על שם התובע.

על אף האמור באישור העיריה (אשר כאמור לעיל נערך על ידי הנתבעת וחתום על ידה), טוענת הנתבעת כי התובע המשיך והתגורר בדירה עד לסוף חודש 2/2006 וזאת בהסתמך על העובדה כי לטענתה, הסכם השכירות שנערך בינה לבין התובע, הוארך פעמיים: בפעם הראשונה עד לסוף חודש 8/2005 ופעם שניה, עד לסוף חודש 8/2006. לטענתה, על פי מיטב זיכרונה, הנתבע נכנס להתגורר בדירה במחצית תקופת השכירות המוארכת השניה, דהיינו בחודש 2/2006, מבלי שנערך עימו הסכם שכירות חדש. הסכם שכירות עם הנתבע נערך רק ביחס לתקופה שהחל מחודש 7/06, ביחס לשנת השכירות הבאה, והסכם זה הוצג על ידה. מכאן מסיקה הנתבעת כי התובע עזב את הדירה רק בחודש 2/06 ולא בחודש 2/05.

לטענתה, האמור באישור העיריה מקורו בטעות שלה שכן, האמור באישור נרשם על סמך דברי התובע בלבד ומבלי שבדקה את דבריו ועל מנת לעזור לו שלא לשלם את מלוא חוב הארנונה, אולם בדיעבד התברר לה כי האמור באישור לעיריה, איננו משקף את המציאות ולפיכך גם סרבה לדרישות התובע להשיב לו את כספו.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים בפני ובעיקר לאור המסמכים שהציג התובע, שוכנעתי כי התובע אכן הפסיק להתגורר בדירה בסוף חודש 2/2005, מועד בו נכנס הנתבע להתגורר בדירה והמשיך להתגורר בה עד לחודש 10/2006. צירוף האמור באישור לעיריה וחוזה השכירות לדירה האחרת, שכנעוני כי האמור באישור העיריה, בניגוד לטענת הנתבעת, משקף את מצב הדברים בפועל. לא שוכנעתי כי אישור העיריה נערך בנסיבות שבהן לא יכלה הנתבעת לבדוק את הנתונים שהביא בפניה התובע, ולא סבירה בעיני גרסתה לפיה הנתבע התגורר בדירה פחות משנה (מחודש 2/06 ועד לחודש 10/06) כפי שעולה מגירסתה בפני.

אמנם נכון כי לכאורה הוארך הסכם השכירות של התובע לשנה נוספת דהיינו, עד לחודש 8/2006 אולם מצאתי טעם רב בטענת התובע כי החתימה הנחזית להיות חתימתו על הארכה נוספת זו, שונה מחתימתו על ההארכה הראשונה של החוזה (שנעשתה בחודש 9/04), ואף שונה בצורה בולטת, הנראית גם בעין בלתי מקצועית, מדוגמאות החתימה שהציג בפני. מאחר והנתבעת היא המבקשת להסתמך על חתימה זו כדי לסתור את האמור באישור העיריה שנערך ונחתם על ידה, הרי שהנטל עליה להוכיח כי אכן מדובר בחתימת התובע. בהעדר ראיה חיצונית לכך, מסתברת יותר טענת התובע כי אין זו חתימתו.

לכך יש להוסיף את העובדה כי הנתבע לא נקט כל עמדה ביחס למועד כניסתו לדירה ולא הציג כל מסמך בענין, כאשר טענתו העיקרית היתה כי בחלוף הזמן איננו זוכר את המועדים המדויקים בהם נכנס לגור בדירה, ורק חזר שוב ושוב על טענתו כי הוא סילק את מלוא חובותיו כלפי הנתבעת ולפיכך אין מקום לחייבו כלפי התובע.

משכך, אני קובעת כי התובע שילם ארנונה עבור תקופה בה לא התגורר בדירה ובאותה התקופה התגורר בה הנתבע, ולפיכך אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד להשיב לתובע את הסך ששולם על ידו במלואו בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כפי שנתבע, דהיינו סך של 6,311 ₪ וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 24.5.12 ועד היום, וכן הוצאות משפט בסך של 350 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

אין בכוונתי להכריע בטענות שהועלו בין הנתבעים לבין עצמם לאור קביעותי דלעיל, אולם אציין כי טענת הנתבע 2 כי בעת סיום תקופת השכירות, סילק את מלוא חובותיו כלפי הנתבעת וזו לא העלתה כלפיו טענה כלשהי ביחס לאי תשלום הארנונה, אין בה להעיד שהנתבע אכן נשא בתשלום הארנונה ביחס לתקופה בה התגורר בדירה, שכן התברר בדיעבד, כי באותה תקופה היה החיוב רשום על שם התובע ולפיכך באותה עת לכאורה, לא היה קיים חוב ארנונה על שם הנתבעת או הנתבע.

ניתן היום, א' אייר תשע"ג, 11 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.