פסק דין
לפניי ערעור על החלטת כב' הרשמת נחליאלי מיום 23.12.10, שעניינה השלמת החלטתה בדבר דחיית בקשת המערער, להפטירו מתשלום אגרה. ההחלטה הראשונה ניתנה ביום 3.5.10, עליה הוגש ערעור (ע"ר 16977-06-10), לבית משפט זה, שנדון לפני כב' השופטת ברוש. בהחלטת בית המשפט בערעור, נקבע כי על כב' הרשמת לנמק את החלטתה באשר לכך שסיכויי הערעור קלושים כמו גם מדוע סכום התביעה מוגזם ומהו הסכום הראוי המגלה עילה. מחמת פרישתה הצפויה של כב' השופטת ברוש, נדון הערעור לפניי.
רקע
המערער הגיש ביום 18.8.09 תביעה כספית על סך של כ-23 מליון ₪, לתשלום הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, מחמת התנהלות המשיבים, שעיקרם הליכים משפטיים קודמים שבין הצדדים, שהתנהלו בבית משפט השלום בתל אביב יפו, שנדונו והוכרעו. לטעמו של המערער, הוסתרו ממנו מסמכים מהותיים שהיה בהם כדי להשפיע באופן מהותי על ההליכים דנן, ומשום כך סבור שיש מקום לתבוע את המעורבים באותם הליכים, לרבות עורכי הדין שייצגו חלק מהצדדים באותם הליכים, באשר מחמת התנהגותם של המשיבים, נגרמו לו נזקים ניכרים.
אפרט בקצרה את ההליכים הקודמים שהתנהלו בין הצדדים.
ההליך מול בנק הפועלים בע"מ (להלן: "בנק הפועלים")
בשנת 1994 הגיש המערער תביעה כספית ע"ס 450,224 לבית המשפט השלום תל – אביב יפו (ת.א 107818/00), במסגרתה טען, בין היתר, כי בנק הפועלים התרשל בהגדילו את מסגרת האשראי שניתנה לו חרף הסיכונים שבתיק ההשקעות כמו גם שבגין המלצה של מנהלת ההשקעות בבנק הפועלים, נגרמו לו הפסדים כספיים. בנק הפועלים, הגיש תביעה שכנגד בגין יתרת חוב של המערער לבנק בחשבונו. הדיון בתובענה התנהל במשך מספר שנים במסגרתו ביקש המערער לזמן לעדות את דר' שיינין (להלן: "שיינין"), כמו גם לגלות דוחות של חברת מודלים כלכליים שבבעלותו. ביום 14.8.05 דחה בית המשפט (כב' השופטת אגי), את תביעת המערער (להלן: "פס"ד בנק הפועלים"), למעט ביחס לטענה אחת לפיה קבע כי יש לזכות את חשבון המערער בסכום מסוים כאשר תביעת הבנק התקבלה במלואה. ביום 20.2.06 הגיש המערער ערעור על פס"ד בנק הפועלים (1420/06). בנק הפועלים עתר לדחיית הערעור מחמת איחור בהגשתו, ובקשתו התקבלה, ומשכך הערעור נמחק. בקשת רשות ערעור שהגיש המשיב נדחתה ביום 29.5.07. בין לבין, ביום 3.9.07, הגיש המבקש בקשה לביטול פס"ד בנק הפועלים ולקיום משפט חוזר, בה העלה גם טענות המועלות בתביעתו הנוכחית. ביום 2.9.09 ניתנה החלטה לפיה משהגיש המערער תובענה לבית המשפט המחוזי, תיתבררנה טענותיו במסגרת הזו.
לטענת המשיבים, המערער לא שילם ולו מקצת מהסכומים שנפסקו נגדו, במסגרת הליכים אלה.
ההליך מול הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ (להלן: "הבנק הבינלאומי")
ביום 7.2.01 הגיש המערער תביעה לבית המשפט בתל אביב – יפו נגד הבנק הבינלאומי ואחרים מחמת ייעוץ רשלני, לטענתו, שניתן לו ברכישת ניירות ערך בחודש פברואר 1994, ע"ס 264,311 ₪ (ת.א 21333/01). בית המשפט (כב' השופט יפרח) בפסק הדין מיום 2.9.04 דחה את התביעה בקובעו כי טענות רבות הנוגעת למערכת הבנקאית כולה אינן רלבנטיות ומרחיקות לכת בתוכנן כמו גם שהמערער לא הוכיח שהנתבעים לא עמדו במלוא חובותיהם בכל הנוגע לענייניו. ערעור שהגיש המערער נדחה.
התובענה
ביום 18.8.09 הגיש המערער את התובענה נשוא הערעור לפניי בה עתר לחייב את המשיבים לשלם לו את הסך 22,968,842 ₪. המערער השתית את התביעה, בין היתר, על תרמית, הפרת חובות הזהירות והנאמנות בקשר עם רכישה ואחזקת ניירות ערך, והירידה הצפויה בערכם. המערער טען כי בחודש ינואר 2006 הגיעו אליו ראיות חדשות כמכתב שר האוצר, דוחות שנערכו ע"י מודלים כלכליים בע"מ ודוחות של שיינין על נפילת הבורסה הקרובה ובהתאמה ירידה חדה בערך המניות ואשר לדידו,
שופכות אור חדש על התביעות שנידונו בעבר ואשר יש בהן כדי לשנות באופן מהותי מפסקי הדין שניתנו בעניינו. התביעה הוגשה נגד שורת נתבעים ובהם מדינת ישראל -הנהלת בתי המשפט, הבנק הבינלאומי, בנק הפועלים והפרקליטים שייצגו את בנק הפועלים במסגרת ההליך הם המשיבים 3-5 (להלן: "עורכי הדין").
המערער ביקש לפטור אותו מתשלום אגרת בית המשפט, בקשה שנדחתה בהחלטת כב' הרשמת מיום 3.5.10. בהחלטה נקבע כי המבקש אינו עומד בתנאים המזכים אותו לפטור מאגרה מחמת שסיכויי ההליך אינם טובים, תוך התייחסותה להליכים קודמים שנוהלו ע"י המערער ובהיות סכום התביעה המופרז. על כך הגיש המערער את הערעור הראשון שבעקבותיו הורתה כב' השופטת ברוש על החזרת התיק לכב' הרשמת לשם הנמקה. ביום 22.12.10 ניתנה החלטה ובה הנמקות בדבר דחיית הבקשה לפטור מאגרה, היא ההחלטה נשוא פסק הדין.
נוכח נוסחו המשתלח והמביש של כתב הערעור, הוריתי בהחלטתי מיום 7.2.11 כי על המערער להגיש כתב ערעור מתוקן. המערער הגיש כתב ערעור מתוקן ובהמשך הוריתי על הגשת טענות בכתב.
החלטת הרשמת מיום 22.12.10
כב' הרשמת בהחלטתה המנומקת כדבעי פירטה את השתלשלות ההליכים שבין המערער למשיבים השונים ואת טענות הצדדים. הרשמת לא הסתפקה בהנמקה כללית כי אם התייחסה עניינית לטענות המערער ביחס לכל מהמשיבים.
באשר לטענות המערער המייחס לבנקים הסתרת מידע וראיות מהותיים במהלך ניהול ההליכים כמו גם שיבוש הליכי משפט, הצגת מצגי שווא והתנהלות שלא בתום לב, מצאה כב' הרשמת כי המדובר בטענות כלליות, החסרות פירוט המתבקש בנסיבות העניין, בין היתר, למשל לצורך ביסוס הטענה כי הסכמתו למשיכת הערעור נגד הבנק הבינלאומי הוצאה תחת סחיטה ואיומים. עוד הוסיפה הרשמת כי המערער לא התייחס להליך מקביל המתנהל בבית משפט השלום בקשר עם ביטול פסק הדין שניתן נגדו במסגרת ההליכים מול בנק הפועלים. גם בקשר לטענות המערער נגד עורכי הדין כהטעיה, חוסר תום לב, מרמה ועוד מצאה הרשמת כי המערער העלה טענות לרב אך גם אלה נעדרות כל בסיס. ביחס לטענות המערער נגד המדינה והנהלת בתי המשפט, להם ייחס המערער אחריות שילוחית בקשר לעוולות שמייחס לשופטים שונים שחלקם עדיין מכהנים במערכת בתי המשפט ועובדי המזכירות בבימ"ש השלום בת"א, מצאה הרשמת כי מלבד הטענות הקשות והלשון המתלהמת לא טרח לעגן אותן ולבססן ואין זאת אלא כי התביעה אינה מגלה עילה גם ביחס אליהם. הרשמת הוסיפה כי בניגוד למתחייב מתקנה 78 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 להלן ("התקנות"), המערער לא פירט כדבעי את טענותיו ומכאן "שטענות המבקש שנטענו בעלמא כפי שתארתי לעיל אינן מגלות קיומה של עילת תביעה." הרשמת הוסיפה כי ההליך אינו מגלה עילה גם מחמת שהמערער לא נקט בהליך הנכון בהגישו תביעה חדשה מחמת גילוי "ראיות חדשות".
גם באשר לפרק הדן בנזקים, נקבע כי המערער לא ביסס את הסכום הנתבע המופרז, וגם את שעשה ב"נספח לנזק" אותו השתית על "אובדן הכנסות עבר", בצירוף ריביות שונות, עשה בלי לעגן כדבעי את הנתבע, לרבות העדר פירוט ואסמכתאות, לכן גם מהיבט הפיצוי המבוקש, מדובר בתביעה בלתי מבוססת.
לאור כל זאת, קבעה כב' הרשמת כי על המערער לשלם את האגרה תוך 30 יום, אחרת תמחק התובענה.