דרעי נ' אליהו ואח'

פסק דין

לפניי תביעה לפיצויים על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.

רקע:

1.התובעת ילידת 16.11.1962.

2.ביום 27.12.09 נסעה התובעת במונית הנהוגה על-יד הנתבע 1, אשר היתה מבוטחת על-ידי הנתבעת 2 (להלן – הנתבעת).

3.אין חולק כי במהלך הנסיעה קפצה התובעת מהמונית. הרקע לכך פורט בכתב התביעה כדלקמן: במהלך הנסיעה ביקשה התובעת מהנתבע 1 (הנהג) לפנות ימינה; הנתבע 1 לא עשה כן והמשיך בנסיעה; התובעת נתקפה פחד ובהלה וקפצה מהרכב. בעדותה הוסיפה התובעת וציינה, כי לאחר שביקשה מהנהג כי יפנה ימינה הוא אמר לה "שקט שקט", היא נלחצה מכך ואז קפצה מהרכב.

4.ממקום האירוע פונתה התובעת לבית החולים פוריה. בבית החולים אובחנה כסובלת משבר תת-ראשי עם תזוזה בירך שמאל. התובעת נותחה ברגלה לשחזור סגור של השבר וקיבוע על-ידי פלטה. היא אושפזה לארבעה ימים ושוחררה לביתה.

הנכות הרפואית:

5.מומחה רפואי בתחום האורתופדיה שמונה בהסכמת הצדדים, ד"ר אמיר יון, קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור 25%, דרגת ביניים ע"פי תקנות 48(1)(ו)-(ז) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956, בגין תנועתיות מוגבלת בכל הכיוונים במפרק ירך שמאל בצורה קלה עד בינונית.

6.אף אחד מהצדדים לא ביקש לחקור את המומחה ולפיכך אני מקבלת את האמור בחוות הדעת, כך שנכותה הרפואית של התובעת הינה בשיעור 25% כאמור לעיל.

הטענה להיעדר כיסוי ביטוחי:

7.בטרם אפנה למחלוקת בין הצדדים במישור הנזק והפיצוי בגינו, יש להידרש לטענת הנתבעת בדבר היעדר כיסוי ביטוחי לאירוע נשוא התביעה, בשל כך שמדובר באירוע שהתרחש עקב שימוש פלילי ברכב. על-פי הטענה, ביטוח חבות המבוטח (הנתבע 1) איננו מכסה אירוע בו שימש הרכב כזירה לביצוע פשע, וכזהו האירוע נשוא התביעה. יצויין כי הנתבעת לא טוענת בסיכומיה כי האירוע איננו מהווה תאונת דרכים על-פי החוק (טענה שהועלתה מלכתחילה בכתב ההגנה שלה אך נזנחה), ומכאן שאין צורך להידרש לעניין זה.

8.טענת הנתבעת באשר להיעדר כיסוי ביטוחי דינה להידחות, אף מבלי להידרש לטענה המשפטית להיעדר חבות של המבטחת ביחס לנזק שנגרם לנוסע ברכב מבוטח ששימש לביצוע מעשה פלילי (לטענה מעין זו ראו למשל: ת.א (נצרת) 3817-02-09 זוהר כהן נ' סוטרי (פורסם במאגרים)), וזאת מהטעמים שלהלן.

9.ראשית, טענה זו לא הועלתה כלל בכתב ההגנה של הנתבעת, בו כאמור נטען לעניין סיווג האירוע כתאונת דרכים לפי החוק (טענה שנזנחה בהמשך), ולא נטען להיעדר חבות במישור הביטוחי. הנתבעת אף לא צירפה העתק מפוליסת הביטוח של הרכב לכתב ההגנה או בשלב אחר של הליך. בנסיבות אלה, העלאת הטענה מהווה הרחבת חזית שאין להידרש לה.

10.שנית, ולגופם של דברים במישור העובדתי, לא הונחה תשתית עובדתית משכנעת לטענה כי מדובר בהתרחשות פלילית. הנתבעת מסתמכת בעניין זה באופן בלעדי על עדות התובעת, ומעבר לכך לא הגישה ראיות נוספות. אינני סבורה כי ניתן לראות בעדות התובעת כבסיס ראייתי מספיק לטענה האמורה. מעדות התובעת עולה כי לפי תפיסתה הסובייקטיבית בעת האירוע, היא היתה נתונה בסכנה, ולכן קפצה מהמונית. התובעת הסבירה כי חשה בהלה לאחר שנהג המונית לא פנה ימינה כפי שביקשה, ולטענתה אמר לה – "שקט שקט" כשהעירה לו על כך. מעבר לתיאור דל זה של ההתרחשות העובדתית, ולתיאור התחושה הסובייקטיבית של התובעת, לא הוצגו כל ראיות המצביעות על ניסיון למעשה פלילי מצד הנהג, ובכלל זה לא נשמעה עדות הנהג (הנתבע 1). יתרה מכך, הראיות הקיימות בפניי ביחס לנסיבות האירוע אינן משתלבות באופן משכנע עם הטענה למעשה פלילי מצד הנהג. מדובר בהתרחשות שאירעה בצהרי יום בכביש עירוני בטבריה. תיק המשטרה אשר הוגש מטעם התובעת באמצעות תעודת עובד ציבור, מלמד כי לאחר שהתובעת קפצה מהמונית, עצר הנהג את המונית וחיכה במקום עד להגעת משטרה (ר' דו"ח פעולה מתוך תיק המשטרה), דבר שאיננו מתיישב לכאורה עם התרחשות בעלת גוון פלילי. הנהג מסר את גרסתו למשטרה, ולפיה, התובעת ביקשה ממנו לפנות ימינה בעת שהמונית היתה בכיכר, הדבר לא היה אפשרי ולכן המשיך בנסיעה, לפתע הבחין שהאור הפנימי במונית דלוק וראה את הנוסעת על הכביש, ואז הזעיק אמבולנס למקום. מעבר לכך לא הוכח טיפול משטרתי כלשהו באירוע, לא כל שכן נקיטת הליכים פליליים נגד הנהג.

אסיף ואציין, כי בהערכת עדותה של התובעת בדבר תחושתה בעת הנסיעה, לא ניתן להתעלם מנסיבותיה האישיות, כפי שהן עולות מהמסמכים שהגישה הנתבעת בקשר להליכים שהתקיימו בעניינה במוסד לביטוח לאומי משך השנים שקדמו לתאונה. אלה מלמדים על כך שבשנים עובר לתאונה אובחנה התובעת כסובלת ממצב דכאוני וחרדתי, טופלה במישור הנפשי והוכרה ע"י המל"ל כבעלת נכות נפשית בשיעור גבוה (מסמכי תיק המל"ל, נ/1).

11.נוכח כל המפורט לעיל, מסקנתי היא כי לא הוכחה הטענה לשימוש פלילי ברכב בעת התאונה, טענה אשר באה לסייג את הכיסוי הביטוחי, וככזו הנטל להוכחתה רובץ על כתפי הנתבעת.

הנזק:

12.כעת אפנה לדון במחלוקת בשאלת הנזק, לפי ראשי הנזק שיפורטו להלן.

אובדן שכר ופגיעה בכושר ההשתכרות: