עת"מ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
168-09
17/05/2010
|
בפני השופט:
מיכל רובינשטיין
|
- נגד - |
התובע:
דרך הים התפלה בע"מ ע"י ב"כ עו"ד הרמלין
|
הנתבע:
1. מועצה אזורית גן-רוה 2. מנהלת הארנונה של המועצה האזורית גן רווה
|
פסק-דין |
פסק דין
1.ערעור נגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד המועצה האזורית גן רווה מיום 22.4.3009.
העובדות
המערערת הינה חברה העוסקת בהתפלת מי ים, ולצורך כך הקימה מתקן התפלה באזור התעשייה של קיבוץ פלמחים שבתחום שיפוטה של המשיבה.
המערערת חויבה בסיווגים ובשטחים כמפורט לעיל:
שטח של 14,992 מ"ר בסיווג 870 - מבנה המשמש מתקן להתפלה בתעריף 19.93 למ"ר.
שטח של 18,650 מ"ר בסיווג 770 - קרקע תפוסה למתקן התפלה בתעריף 3.18 ₪ למ"ר.
שטח של 417 מ"ר חויב בסיווג 846 - תחנת כוח/טרנספורמטור בתעריף 58.86 ₪ למ"ר.
שטח של 614 מ"ר חויב בסיווג 302 - מבני מסחר/שירותים בתעריף 56.99 למ"ר.
בנוסף חויבה המערערת גם עבור תחנת השנאה הנמצאת בנפרד מהמפעל ובמרחק של כ- 500 מ' ממנו באופן הבא:
שטח של 111 מ"ר חויב בסיווג 836 תחנת כוח/שנאי בתעריף 58.86 ₪ למ"ר.
שטח של 3,294 מ"ר חויב בסיווג 770 קרקע תפוסה למתקן התפלה בתעריף 3.18 ₪ למ"ר.
המערערת חלקה על אופן החיוב. טענתה העיקרית הייתה כי אין לראות במתקן ההתפלה "נכס רב תכליתי" אלא נכס המקיים תכלית אחת- התפלת מים. אשר על כן, יש לחייב את המערערת על פי סיווג אחד של מבנה המשמש למתקן התפלה או קרקע תפוסה למתקן התפלה בהתאמה. בנוסף טענה המערערת, כי המשיבה טעתה בכך שקבעה כי מתקנים מסוג צינורות, בריכות, מיכלים, מאגרים וכיוצא באלו המונחים על הקרקע סווגו כ"מבנה המשמש להתפלה" ולא כ"קרקע תפוסה המשמשת להתפלה". לבסוף נטען על ידה כי יש לפטור את הכבישים בתוך המפעל מארנונה וכי אם יש לחייבם בארנונה הרי שיש לסווגם כ"קרקע תפוסה" ולא כ"קרקע תפוסה למתקן התפלה". לחילופין נטען על ידי המערערת כי אם אכן יימצא כי יש מקום לפצל את המתקן ולקבוע כי הוא נכס רב תכליתי, הרי שאופן הפיצול צריך להיות שונה.
השגת המערערת נדחתה על ידי מנהל הארנונה של המשיבה, ולפיכך הגישה המערערת ערר שנדון בוועדה ביום 16.9.2008 .
החלטת ועדת הערר
ועדת הערר ציינה כי לאחר שערכה סיור במפעלה של המערערת, מצאה כי אין לקבל את טענת המערערת לפיה אין מדובר בנכס רב תכליתי. בהקשר זה דחתה הועדה את הטענה כי מאחר שהמתקן מייצר מוצר אחד בלבד, יש לסווגו על פי כל חלקיו ולא לפצלו לחלקים שונים. לאחר מכן נפנתה ועדת הערר לדון בחלקים השונים של הנכס אשר היו שנויים במחלוקת בין הצדדים וקבעה כדלקמן:
מבנה 103 (מבנה חשמל): מדובר במבנה גדול בן 3 קומות ששטח כל קומה שלו 353.8 מ"ר. בחיוב הארנונה סיווגה המועצה את כל המבנה כ"תחנת כוח ו/או טרנספורמטור". הוועדה מצאה כי יש להבחין בין הקומה התחתונה אשר נעולה ומופיע על דלתה השלט "חדר טרנספורמציה משנית" לבין שתי הקומות האחרות. אשר לקומה הנעולה נקבע כי מדובר ב"קומת השנאה" ולכן בדין סווגה כך. לעומת זאת מצאה הוועדה כי בשתי הקומות האחרות לא נעשה שימוש של חדר השנאה אלא של לוחות פיקוד רגילים, ולפיכך שינתה את הסיווג של הקומות הללו ל"מתקן להתפלת מים".
מבנה 101: מבנה בן 3 קומות, שטח כל קומה 866.4 מ"ר. המבנה חולק לקומות כך שהקומה התחתונה והקומה העליונה משמשות כבריכות מים מופרדות אנכית ובתווך יש קומת ביניים אשר משמשת כקומת אחסנה. הועדה מצאה כי יש לסווג את קומת הביניים כקומת אכסון כימיקלים. אשר לסיווגן של שתי קומות הבריכה מצאה ועדת הערר כי יש לחשב את שטח הבריכות כקומה אחת, וכי החיוב יהיה על פי מתקן להתפלת מים.
מבנה 101 משטח בטון לשני מיכלים ולשני מבני מפוח: הוועדה דחתה את טענת המערערת כי יש לחייב את המיכלים על פי שטחם בלבד וקבעה כי יש לכלול בחישוב השטח גם את קירות הבטון המקיפים את המיכלים.
מבנה A: צינור הולכת מים נפרד היוצא מבריכת הפילטרים הפתוחים. הועדה דחתה את טענת המערערת כי אין לחייב את הצינור.