דריקז נ' ארזואן

פסק דין

בפני תביעה שטרית של התובעת כנגד הנתבע, שהוגשה כבקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בגין שני שיקים על הסך של 2,900 ₪ כל אחד, שמשך הנתבע על חשבונו בבנק הפועלים, לפקודת התובעת.

מתצהיר ההתנגדות שהגיש הנתבע, אשר הפך לכתב הגנתו, עולה כי השיקים נשוא התביעה ניתנו לתובעת כחלק ממכלול שיקים, כלשון התצהיר, אשר נמסרו לה במסגרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים, בקשר לדירה בבעלותה של התובעת.

עוד נטען בתצהיר כי תמורת השיקים הנ"ל גרו הנתבע וזוגתו בדירה השכורה שבבעלות התובעת, וכי לא קיבלו לידם עותק מהסכם השכירות.

הנתבע הוסיף כי לאחר תחילת תקופת השכירות העלתה כלפיהם התובעת טענות קשות על השימוש במים חמים, חשמל וכדומה, ואילו הנתבע, מצידו, טען כי לא ייתכן שדוד המים החמים משותף לנתבע וזוגתו וכן לתובעת, שהרי המדובר לכאורה ביחידה נפרדת.

הנתבע הוסיף כי נאלץ לשלם סכומים גבוהים, כלשונו, למרות שלא קיבל לידיו את פירוט חיובי המים והחשמל.

עוד טען הנתבע כי התובעת הפרה את הסכם השכירות כאשר הוציאה ריהוט שהיה ביחידה ששכרו, בשל העובדה שבנה נזקק לריהוט זה.

עוד נטען על ידו בתצהיר, כי התובעת נכנסה לדירה מספר פעמים כאשר הנתבע וזוגתו לא היו במושכר, ללא רשותם, והשתמשה במקרר תוך פינוי מוצרים מהמקרר, ואף תוך השגת גבול.

הנתבע הוסיף כי התובעת מנעה מהם שימוש בתיבת הדואר ואף לא העבירה לידיהם כפפות שנשלחו אליהם בדואר רשום.

הנתבע הוסיף כי לאחר שהועלו כלפיו טענות, הגיעו בני הזוג למסקנה כי אין הם מעוניינים לגור עוד במושכר, וכן מחיר השכירות "החל להיות כבד", כלשון התצהיר, בנוסף להוצאות הגבוהות האחרות.

לטענת הנתבע, על פי ההסכם בין הצדדים רשאים היו הוא וזוגתו לעזוב את המושכר בתוך הודעה לתובעת של חודשיים מראש, או, לחילופין, תוך מציאת שוכר חלופי. הנתבע טען כי ביום 6/12/2011 שלח לתובעת הודעה, וכי נערכה אף שיחה בעל-פה עם התובעת בעניין זה.

לטענתו, למרות הודעה מראש זו בחרה התובעת להתכחש לדבר המעבר, והטיחה בהם האשמות כי מעולם לא הודיעו לה על כך.

לטענת הנתבע, ביום 01/02/11 עזבו בני הזוג את הדירה המושכרת והותירו אותה, לדידו, נקייה וללא כל פגע.

הנתבע הוסיף כי השיקים אשר הוגשו לביצוע נמסרו בגין חודשי שכירות שבהם לא התגוררו בני הזוג בדירה, וכי התובעת פעלה בחוסר תום-לב.

ביום 15/9/2013 התקיים בפני דיון ההוכחות ונשמעו עדויותיהם של הצדדים.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, על נספחיהם, בחקירות הצדדים בפני ובסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי יש לדחות את התביעה.

על פי חוזה השכירות בין הצדדים, שהתובעת אינה חולקת על תוכנו, היו רשאים הנתבע וזוגתו ליתן הודעה בת חודשיים ימים מראש, לסיום ההתקשרות בין הצדדים.

תוכנו של סעיף זה אושר במפורש בעדותה של התובעת בפני – כאמור בפרוטוקול הדיון מיום 15/9/2013, עמ' 5, שורות 20-23.

הגב' ליאת כהן, זוגתו של הנתבע, העידה בתצהירה מיום 2/4/2012, אשר צורף להתנגדות (סעיפים 12-13 לתצהיר) כי ביום 6/12/2011 הודיעו בני הזוג לתובעת, הן במסרון והן בשיחה בעל-פה שהתקיימה בין זוגתו של הנתבע ובין התובעת, על כוונתם לסיים את השכירות בדירה.