דרור נ' פז חברת נפט בעמ

פסק דין

בתביעה שלפניי מבקש התובע, כי הנתבעת תפצה אותו, בגין נזקים שנגרמו לרכבו לאחר שהוא תודלק בבנזין במקום בסולר.

ביום 14/10/09 תדלק התובע את רכבו מסוג קדילאק בתחנת דלק של הנתבעת בתל אביב. התובע טוען, כי במהלך אותו חודש הוא תדלק את הרכב אך ורק בתחנות דלק השייכות לנתבעת. ביום 15/10/09, יום אחד לאחר התדלוק, כבה רכבו של התובע והוא לא יכול היה להניעו. התובע הזמין גרר אל מוסך מורשה של יבואן הרכב ונשא בעלות הגרירה בסך של 200 ₪. מספר ימים לאחר מכן הודיעו לו מהמוסך, כי הדלק שנמצא ברכבו היה פגום ומהול, ולכן – נגרם נזק בלתי הפיך למערכת הדלק שלו. התובע התקשר אל הנהלת הנתבעת וביקש לשלוח שמאי אל המוסך על מנת שיבדוק ויעריך את הנזק. הוא אף סיפק לנתבעת את פרטי כרטיס האשראי שלו, לבקשתה, על מנת שזו תבדוק שרכבו אמנם תודלק בתחנה האמורה, כפי שעשתה. שמאי מטעם הנתבעת הגיע למוסך ובדק את רכבו של התובע ורשם בדו"ח שערך אילו עבודות יש לבצע. בנוסף, נלקחה דגימה ממיכל הדלק. השמאי הורה למנהל המוסך לתקן את הליקויים כפי שרשם בדו"ח. במהלך ביצוע העבודות נתגלה נזק נוסף למערכת, במצופי הדלק. עלות התיקון הכוללת הסתכמה בסך של 20,868 ₪. בנוסף, התובע נשא בעלות בדיקת מעבדה של דגימה מהדלק במכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, שתוצאותיה הראו, כי הדלק אינו עומד בדרישות התקן. עלות זו עמדה על סך של 524 ₪.

התובע מבקש להשיב לו את העלויות שבהן נשא, כמפורט לעיל, וכן לפצותו בסך 3,000 ₪ בגין שימוש במוניות, 399 ₪ בגין עלות התדלוק של הרכב בדלק הפגום ו- 5,000 ₪ בגין עגמת נפש. סכום התביעה הכולל הועמד על סך של 30,000 ₪.

להגנתה, טענה הנתבעת, כי הדלקים שנמכרים בתחנות הדלק שלה עומדים בתקני האיכות. הבדיקות שנערכו לטיב הבנזין שסופק לתחנה נושא כתב התביעה הראו שהדלק היה תקין לחלוטין. בתחנה מותקנת מערכת מדידים אלקטרוניים שנותנת התראה אם נכנס נוזל זר. לא נתגלו כל התראות כאלה. במהלך חודש אוקטובר 2009 נמכרו כמויות רבות של בנזין ללקוחות שונים. בתחנה תודלקו באותו חודש 2,638 כלי רכב. ביום האירוע תודלקו 366 רכבים. הנתבעת לא קיבלה כל תלונה דומה לתלונה של התובע לגבי אף אחד מהרכבים האחרים שתודלקו.

הנתבעת טענה, כי הבעיות המיכניות שנתגלו ברכבו של התובע לא נבעו מתדלוק חד פעמי, שכן ייתכן שהתובע תדלק בעבר בתחנות דלק אחרות, שאינן של הנתבעת. התובע אינו לקוח פזומט של הנתבעת, ולכן – לא ידועה לנתבעת היסטוריית התדלוקים של הרכב. עוד היא טוענת, כי תיתכנה במערכות הרכב תקלות שונות, שאינן קשורות כלל לתדלוק נושא כתב התביעה. החלטת מחלקת שירות הלקוחות לשלוח שמאי לבדיקת הרכב הייתה לפנים משורת הדין, לאחר התייעצות פנימית וללא קשר לאחריות נטענת של הנתבעת לנזק הנטען. השמאי לא הורה לתקן את הנזקים על חשבון הנתבעת, אלא בחן אותם, ציין מהם התיקונים שמומלץ לבצע ברכב והעביר למוסך את המסמך הכולל את הערכתו.

באשר לתוצאות הבדיקה שערך התובע, טענה הנתבעת, כי לא ניתן לדעת מי ערך אותה והאם היא נעשתה בצורה תקנית.

לאור כל זאת, הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה.

בדיון שהתקיים לפניי שמעתי את התובע ואת נציגת הנתבעת, שהייתה בקשר עם התובע. כן שמעתי את עדותו של השמאי, מר דני אפלבוים-דניאלי, אשר בדק את הרכב נושא כתב התביעה. זה העיד, כי הוא נתבקש על ידי הנתבעת לבדוק את הרכב במוסך שבו השאיר התובע את רכבו. השמאי עשה כן ומצא שקיימות תקלות במנוע, מיכל הדלק היה מפורק ומונח על קרקעית המוסך. בנוסף, בעל המוסך לקח בנוכחותו דגימה של הדלק. לדבריו, בעל המוסך אמר לו, שכאשר הדלק נשפך על הרצפה – נגרמה פגיעה של צבע הרצפה. השמאי אמר כי הוא לא ראה פעולה זו במו עיניו, אולם הוא ראה שהצבע דהוי.

השמאי גם אמר שהוא בדק את כל החלקים שניזוקו ואישר מה צריך להחליף. השמאי הוסיף, כי הוא זומן למוסך פעם נוספת, על ידי בעל המוסך, ואישר לבצע תיקונים נוספים, של נזקים שנתגלו לאחר מכן. השמאי אישר, כי החשבוניות שהתובע צירף לכתב התביעה ושהוצגו בפניו בדיון משקפות את ההנחיות שהוא נתן למכונאי, למעט הוצאות זניחות מסוימות. הוא הפנה לחוות דעתו, אשר פירטה את הנזקים לרכב התובע. לאור דברי נציגת הנתבעת, הבהיר השמאי, כי אין בסמכותו לאשר את התיקון, וכל מה שעשה הוא לבדוק את גובה הנזק.

כן שמעתי בדיון את עדותו של מר משה ווטשטיין, המשמש כטכנולוג דלקים של הנתבעת מזה עשרות שנים. העד הסביר, כי הוא בחן את התוצאות של הבדיקות שנעשו לדלק במעבדות השונות ומצא שהדלק בבדיקות אלה לא מתאים לדלק שסופק לתובע על ידי הנתבעת. לדבריו, אין כל אפשרות כניסה של דלק זר למיכלים של תחנת הדלק, שלא בידיעת הנהלת הנתבעת, שכן בכל מיכל יש מערכת בקרה אלקטרונית המזהה כניסת דלק זר ואף מגלה אם יש בו מים. עוד הוא הסביר, כי הדלק בתחנה הרלוונטית נבדק מספר ימים לאחר האירוע ונמצא תקין. העד הוסיף, כי הדגימה שנלקחה מהרכב הכילה כמות רבה של מים – מה שגורם ליצירת בקטריות שניזונות מדלק וחיות על הגבול שבינו לבין המים. תופעה זו נוצרת לאחר פרק זמן ארוך שבו דלק ומים נמצאים יחדיו. לשאלה כיצד ניתן לדעת האם מקור הנזק המתמשך הוא במיכל הדלק של התובע או בדלק שסופק לו על ידי הנתבעת הוא השיב, כי לא היו תלונות של לקוחות נוספים באשר לדלק שסופק מתחנה זו באותה תקופה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את טיעוני הצדדים ואת העדויות, החלטתי לקבל את התביעה.

שוכנעתי, כי הנזק לרכבו של התובע נגרם בעקבות דלק פגום שמולא ברכבו בתחנת דלק של הנתבעת. התקלה ברכבו של התובע נתגלתה יום למחרת התדלוק נושא כתב התביעה. אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום שקדם לגילוי התקלה התובע תדלק בתחנת הדלק של הנתבעת. התובע אף צירף פירוט חיובים של כרטיס אשראי שממנו נלמד, כי בחודש שבו אירע האירוע הוא תדלק פעמים נוספות בתחנות דלק השייכות לנתבעת.

מהעדויות עולה כי הדגימות שנלקחו – הן על ידי התובע והן על ידי השמאי מטעם הנתבעת – היו דגימות של דלק מתוך מיכל הרכב של התובע. בדיקות מעבדה שנערכו לדגימות העלו, כי מדובר בדלק פגום.

בתוצאות בדיקת המעבדה שנערכה על ידי המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה, שאותן צירף התובע לכתב התביעה נכתב, כי "הבנזין אינו עומד דרישות התקן למראה ולזיקוק". בתוצאות בדיקת המעבדה שנערכה על ידי ICT בהתאם לדגימה שנלקחה על ידי השמאי נכתב, כי "הדוגמה עכורה ומכילה שלולית של מים חופשיים. הדוגמה מכילה גם חלקיקים מרחפים ומשקעיים. בין שכבת המים לבין שכבת הדלק ישנם חלקיקים מרחפים וריריים, הטיפוסיים לגידולים מיקרוביאליים במערכות דלק. הדוגמה אינה קורוזיבית לנחושת. הדוגמה אינה מתאימה לדרישות תקן ישראלי 90 חלק 2 עבור בנזין 95 נטול עופרת".

מהאמור לעיל עולה, כי הדלק שנלקח ממיכל הדלק של התובע לא עמד בתקן.

אין בידי לקבל את האמור בחוות דעת השמאי מטעם הנתבעת כי מאחר שמדובר בגידולים מיקרוביים שיכולים להתפתח בין שכבות הדלק לשכבת המים, כאשר זמן ההתפתחות שלהם יכול להימשך מספר שבועות ואף יותר, אין כל אחריות לנתבעת. בדיון אמר השמאי, כי הוא קיבל הסבר זה מהמעבדה שעמה הוא ערך בירור. השמאי אינו מומחה לעניין זה. מומחיותו היא לשום נזקים בלבד. לכן, אינני מקבל את חוות דעתו לעניין זה.

גם בעדותו של מר ווטשטיין הוא חזר בעקרון על הסבר זה אליו. עם זאת התרשמתי כי ייחוס מקור הנזק אל מיכל הדלק של התובע, ולא אל הנתבעת מבוסס בעיקר על כך שהנתבעת לא קיבלה תלונות נוספות על אותה תחנה. טענה זו אמנם פועלת לזכותה, אולם אין בה כדי להדוף את טענותיו של התובע.

יש לציין כי בדיון לא העיד מטעם הנתבעת עובד או מפעיל של תחנת הדלק נושא כתב התביעה, אשר יוכל להעיד על נסיבות המקרה ואשר יוכל לאשר את טענות הנתבעת בדבר התנהלות הדברים בתחנת הדלק במועד הרלבנטי לכתב התביעה. הימנעות מהעדת עד כאמור, פועלת לחובתה של הנתבעת.

זאת ועוד, הבדיקה שערכה הנתבעת לדלק שבתחנת הדלק בה תדלק התובע בוצעה מספר ימים לאחר התדלוק ולכן אין בה להוכיח לגבי איכות הדלק אשר בו תודלק רכבו של התובע. לכך יש להוסיף, כי בדיקה שכזו אינה שוללת אפשרות שמקור הדלק הינו בתחנת דלק אחרת של הנתבעת בה תדלק התובע במהלך אותו חודש.