דרורי נ' מינהל מקרקעי ישראל נצרת עלית ואח'

החלטה

1.בפניי בקשת התובע להתיר לו להביא ראיה נוספת- חוות דעת שעניינה שומת הפרשי בנייה וזאת לאחר שכבר הוגשו תצהירי הצדדים.

המדובר בתביעה כספית עקב טענה להפרת הסכם – מכרז, מצד הנתבעות לרכישת קרקעות במטולה.

לטענת התובע, נאלץ להגיש ראיותיו ותצהירו "בדוחק" וזאת כתוצאה מאי הגשת תצהיר גילוי מסמכים בעניין 14 מגרשים נשוא מכרז 56/2005 ולנוכח הסחבת שנקטו הנתבעים בהמצאת חלק מן המסמכים. בשולי בקשתו עתר להורות לנתבעים להגיש תצהיר גילוי מסמכים מתוקן בעניין 14 המגרשים נשוא המכרז לעיל.

לטענת התובע, דיון ההוכחות קבוע ליום 14.10.13 כך שלנתבעים תהיה שהות מספקת להגשת חוות דעת גם מטעמם.

2.הנתבעים התנגדו לבקשה וטענו כי קיימו את החלטות בית המשפט בנוגע להמצאת המסמכים לעניין 14 המגרשים. המסמכים נשלחו בצירוף מכתב בדואר רשום עוד ביום 11.12.12 וזאת במסגרת סד הזמנים שקצב בית המשפט בהחלטה מיום 25.11.12.

לטענת הנתבעים, התובע הגיש תצהירו לאחר שאושרה לו אורכה, ולא העלה טענה כלשהי לעניין האיחור בהמצאת המסמכים. לראשונה העלה התובע טענה זו לאחר שבית המשפט הוציא מן התיק מסמכים שצירף לתצהירו. הנתבעים טענו כי טענותיו של התובע הועלו במטרה להסוות את האיחור בהגשת חוות דעת מטעמו, ועל כן אין להתיר לתובע לצרף ראיה חדשה בשלב זה .

דיון

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשה, כפוף לתשלום הוצאות הנתבעים.

תקנה 129 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984, קובעת כי בעל דין הרוצה להגיש חוות דעת יגישה במועד שנקבע להגשת תצהירי העדות הראשית מטעמו, זולת אם קבע בית המשפט אחרת.

לפיכך,היה על התובע לצרף חוות דעת כבר במועד הגשת תצהיריו.

יחד עם זאת,מאחר שהערכת שווי הפרשי עלויות הוא עניין שבמומחיות,ברי כי ככל שהבקשה תסורב הרי שבהעדר חוות דעת, לא יוכל התובע להוכיח את מלוא טענותיו לעניין הנזקים שנגרמו לו.

4.הכלל הוא כי על בעל דין להביא את כל ראיותיו כמקשה אחת. ראו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (טרם פורסם), בהחלטתו מיום 30.7.02 כדלקמן:

"הכלל לענין הגשתן של ראיות לבין המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב'חבילה אחת'"

בכדי לסטות מן הכלל הנ"ל, על בית המשפט להתחשב באופי הראייה שמבוקש לצרפה, השלב בו מוגשת הבקשה -ככל שההליך נמצא בשלב מוקדם- כך יטה בית המשפט להיעתר לצירופה, וכלשון בית המשפט:

"בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר"

במקרה דנן,אכן,המדובר במחדל של התובע. לא מצאתי לקבל את הסבריו של התובע כסיבה המצדיקה הן את אי צירוף חוות הדעת לתצהירו מלכתחילה והן את האיחור בהגשת הבקשה דנן. בהתאם להחלטה מיום 30.10.12 ניתנה לתובע אורכה בת 10 ימים להגיש תצהירו עד לאחר קבלת המסמכים מהנתבעים. המסמכים התקבלו אצל התובע ביום 18.12.12 (סעיף 4 לתשובה לתגובה ונספח א' שם). ביום 27.12.12 הגיש התובע בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים עד ליום 3.1.13 , כאשר בסעיף 8 לבקשה טען כי הוא נזקק לארבעה ימים נוספים בלבד להשלמת תצהיריו בהתאם למסמכים שהומצאו. בקשת התובע נעתרה, וביום 3.1.13 הומצאו תצהירי התובע לתיק בית המשפט.

דא עקא, הבקשה דנא הוגשה רק ביום 7.6.13 כאשר ממועד הגשת התצהיר ועד מועד הגשת הבקשה התקיים קדם משפט מורחב במעמד הצדדים וניתנה החלטה עוד קודם לכן (4.4.13) המורה על הוצאת נספח ג' (הצעת מחיר ותחשיב בניית בית פרטי מהאינטרנט) מתצהירו של התובע. משכך, ברי כי בקשה זו להוספת ראיה הוגשה, אף היא, בשיהוי ניכר.

מעיון בתיק שוכנעתי כי בקשה זו הוגשה רק לאחר שבית המשפט הוציא כאמור מתצהיר התובע, ראיות בלתי קבילות, שאותן מצא התובע להציג תחילה,כנראה,בסברו כי כך יוכל לחסוך בעלויות חוות דעת.

5.עם זאת, בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף בשלב הערעור, ואפילו אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראו בספרו של השופט א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 617-616).