דרוויש חסן נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפניי בקשה לפי סעיף 57ב לפקודת התעבורה להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש מיום 07/07/13 שהוטלה על רכב מס' 8778963 (להלן: "הרכב") שהיה נהוג בידי המבקש ושהינו בבעלות מעבידו, חגי כהן.

הודעת איסור השימוש ניתנה לאחר שלמבקש יוחסה עבירה של נהיגה בשכרות כשכמות האלכוהול שאובחנה בגופו הייתה 325 מק"ג אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף.

2.         טענה אחת בפי המבקש בבקשה זו ולפיה מדובר ברכב השייך למעבידו ואשר נחוץ למעביד לצרכי עבודתו. נטען שמדובר ברכב מסחרי.

בדיון בפניי טען המבקש, כי אם לא יחזיר את הרכב יצטרך לשכור על חשבונו רכב אחר, דבר שיפגע בו כלכלית. הוא ציין שהוא המפרנס היחידי בבית.

3.         ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה וציינה שלמבקש אין זכות עמידה (טענה שאינה נכונה הואיל ומדובר בנהג) וכי מתקיימות ראיות לכאורה לחובתו של המבקש וכאשר לא מתקיימים התנאים שבסעיף 57ב.

4.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות הנוגע לעבירה שביצע הנהג, החלטתי לקבל את הבקשה באופן חלקי וזאת לפנים משורת הדין, בשים לב לנחיצותו של הרכב למעבידו של המבקש ועל מנת שהפגיעה הכלכלית במבקש תהיה מידתית.

5.ייאמר מיד, כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות שהונח בפניי, שוכנעתי שיש מספיק ראיות לכאורה לחובת המבקש וכי הוא נהג בהיותו שיכור. הכוונה, בין היתר, לתוצאות בדיקת הנשיפה ולדו"ח הפעולה לעניין אכיפת איסור נהיגה בשכרות.

6.         משהתקיימו ראיות לכאורה, יש לבדוק האם בשים לב לזיקה בין המבקש למעבידו יש מקום להורות על ביטול איסור השימוש או למצער לקצר את התקופה.

הזיקה בין המבקש לבין הבעלים היא זיקה קרובה, מה עוד שהמבקש השתמש ברכב גם מעבר לשעות העבודה שכן הדוח נערך ביום שבת בשעה 00:55. האמור מראה שהמבקש נהג ברכב כמנהג בעלים. עם זאת בשים לב להשלכות איסור השימוש על המבקש מבחינה כלכלית, והגם שעליו היה לצפות עניין זה משבחר לכאורה לבצע את העבירה, מצאתי שהמידתיות בנסיבות העניין, גם נוכח כמות האלכוהול, מחייבת קיצור התקופה והעמדתה על 15 יום.

מודעת זכות ערעור כחוק.

המזכירות תשלח עותק מהחלטה זו לצדדים ותחזיר לתביעה את חומר הראיות.

ניתנה היום, ד' אב תשע"ג, 11 יולי 2013, בהעדר הצדדים.