דראל - רם בע"מ נ' קניה טובה לצרכן בע"מ ואח'

החלטה

1.לפניי בקשה להעברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בראשון לציון בהתאם לסעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לו נתונה, לטענת הנתבעים, הסמכות המקומית לדון בתביעה.

2.לאחר שבחנתי את הבקשה, התשובות וכתבי בי הדין שלפניי - מצאתי כי הדין עם הנתבעים.

3.עסקינן בתובענה לביצוע שטר חוב מיום 18/5/11.

אין מחלוקת כי מקום עסקה של הנתבעת הוא בראשון לציון. כך גם אין מחלוקת כי לתובעת מספר סניפים כאשר אחד מהם נמצא בפתח תקווה ועל כן, לפי תקנה 3(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), הסמכות המקומית נתונה למחוז מרכז.

4.ברם, התובעת מבקשת להתבסס על תניית השיפוט המופיעה בשטר החוב נשוא התובענה, שזו לשונה: "בתי המשפט המוסמכים בכל הנוגע לשטר זה, יהיו בתי המשפט בעיר חיפה בלבד".

5.ביום 1/6/04 תוקן סעיף 4(9) לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), באופן שכיום קיימת חזקה כי "תנאי המתנה על הוראת דין בדבר מקום שיפוט או המקנה לספק זכות בלעדית לבחירת מקום השיפוט או הבוררות שבהם יתברר סכסוך" יחשב כתנאי מקפח.

ויודגש - תכליתו של סעיף 4 (9) לחוק החוזים האחידים היתה למנוע את ההכבדה על הנגישות לערכאות של הלקוח הפרטי, כאמור בדברי ההסבר להצעת החוק (הצע"ח 3135 מיום 19/6/02 עמוד 662):

"... המציאות מלמדת שתאגידים גדולים (כגון חברות ביטוח או בנקים) קובעים לעיתים תניות בדבר מקום שיפוט המכבידות, למעשה, על הנגישות לערכאות של הלקוח הן מבחינת מעמדו כתובע והן מבחינת מעמדו כנתבע בכח. זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות חשובה ואף כזכות יסוד... כתובע - תנית שיפוט מגבילה את זכותו לבחור מבין החלופות שהדין מקים לו את החלופה הנוחה לו ומצמצמת את אפשרויותיו. כנתבע - התניה שוללת ממנו את הזכות לבקש העברת הדיון, ומונעת ממנו את האפשרות להוכיח כי מקום השיפוט הוא פורמאלי בלבד או שמקום אחר מתאים מבחינת מאזן הנוחיות".

(וראה גם: ח"א 8002/02, המפקח על הבנקים - בנק ישראל נ' הבנק הבינלאומי הראשון למשכנתאות בע"מ (2009); ת.א. (ת"א) 718411-06, פלאפון תקשורת בע"מ נ' ששון (2006)).

הנטל להוכיח כי בשים לב למכלול תנאי החוזה ובנסיבות העניין - התנאי אינו מקפח, מוטל לפתחה של התובעת. כאמור ב-רע"א 1108/10, מאיר מוסך למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (2010):

"... בבחינת תנית השיפוט בהסכם ההזמנה, יש להפריד בין שני שלבים נפרדים: בשלב הראשון יש לבחון האם היא נופלת בגדרי סעיף 4(9) לחוק, שאז חזקה שהיא מקפחת. אם נקבע כי קמה החזקה דנן, יש לבחון - בשלב השני - האם הצליח הסַפָּק לסתור אותה בנסיבות העניין.

לעניין השלב הראשון, תכליתו של תיקון החוק, אשר נלמדת מדברי ההסבר להצעת החוק, היתה להרחיב את היקף החזקה ולקבוע כי כל תניה בחוזה אחיד אשר יש בה כדי להתנות על הדין הרגיל בדבר מקום שיפוט חזקה שהיא מקפחת...

בשלב השני, משקמה החזקה האמורה, על הסַפָּק מוטל הנטל לסתור אותה ולהראות כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין, וזאת לפי הקבוע בסעיף 3 לחוק ..." [ההדגשות אינן במקור - ב.ש.].

6.ומן הכלל אל הפרט -

תניית השיפוט היא תנייה מקפחת ועל התובעת לסתור החזקה. ודוק: כיום אין צורך שמקום השיפוט יהיה בלתי סביר אלא חזקה כי כל תניית שיפוט היא מקפחת (ראה: ת.א. (י-ם) 702/06, היועמ"ש נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (2011), על האסמכתאות הנזכרות בו).

אין בתגובת הנתבעת כל ניסיון להתמודד עם הנטל המוטל לפתחה להוכיח שניים: האחד, כי תניית השיפוט לא תרתיע את הנתבעים מעמידה על זכויותיהם; והשני, כי בשים לב למכלול תנאי החוזה ונסיבותיו אין המדובר בתניה מקפחת. ממילא, התובעת אינה עומדת בנטל זה הרובץ לפתחה.

7.כך גם הטענה בדבר הפיחות במעמד הסמכות המקומית לא תסייע בידי התובע. פיחות זה כמו גם הלכת 'מפעל הפיס' (רע"א 188/02, מפעל הפיס נ' כהן, פ"ד נז(4) 473), עניינם בבואנו לבחון האם נסתרה החזקה הנקובה בתיקון לחוק החוזים האחידים, כאמור ב-רע"א 1108/10, מאיר מוסך למכוניות ומשאיות בע"מ נ' ברפי (2010):

"... בעניין בנק לאומי [ע"א 6916/04, 7680/04, המצוין בתגובת ב"כ התובע - ב.ש.], נפסק כי "לא נס ליחה" של הלכת מפעל הפיס... נקבע כי "הגיונה וטעמה" של הלכת מפעל הפיס, בדגש על הפיחות שחל במעמד הסמכות המקומית ככלי לקדם את נוחות בעל הדין... עודם רלוונטיים, גם לאחר התיקון בחוק. מכאן, שבשלב השני, שבו בוחן בית משפט אם נסתרת חזקת הקיפוח ביחס לתנית שיפוט ספציפית, ייקח הוא בחשבון את שיקול ההרתעה מפני מימוש זכויות. לשון אחר, ככל שיצליח הסַפָּק להראות כי אין בתנית השיפוט כדי להרתיע את הלקוח מעמידה על זכויותיו המשפטיות, כן ייטה בית המשפט לקבוע כי התניה אינה מקפחת בנסיבות העניין. עם זאת, בכך לא מתמצה הבדיקה. כאמור בסעיף 3 לחוק, יש לבחון את התניה "בשים לב למכלול תנאי החוזה ולנסיבות אחרות", כאשר בשל החזקה האמורה, נטל ההוכחה להראות כי התניה אינה מקפחת מוטל על כתפי הספק". [ההדגשות אינן במקור – ב.ש.].

חזקה שלא נסתרה במקרה דא.