פר"ק
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
22696-04-12
23/06/2013
|
בפני השופט:
ורדה אלשייך
|
- נגד - |
התובע:
מיתוס פרודקשנס בע"מ
|
הנתבע:
1. עדה ורועי סטודיו לתלבושות בע"מ 2. כונס נכסים רשמי תל אביב
|
|
החלטה
הבקשה המונחת בפני, עניינה בקשתה של חברה הטוענת לחדלות פרעון כי אורה על עיכוב הליכי הוצאה לפועל שנקט כנגדה הנושה המרכזי שלה. לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, ובלא כל צורך להכריע במחלוקות בין הצדדים אודות ערבוב נכסים ועילות להרמת מסך לכאורה, מצאתי כי אין עילה ממשית להיעתר לבקשה. זאת, הן בשל ספק מהותי בדבר עצם הסמכות לכך, והן מטעמים לגופו של עניין.
אין חולק, כי המצב המשפטי כיום הינו כי בקשת הפירוק שהגישה החברה כנגד עצמה נדחתה, נוכח העובדה כי לחברה נושה מרכזי אחד (מלבד חוב קטן יחסית לרשם החברות), שאינו מעוניין בהליכים אלו. בנסיבות שכאלו, אין צורך וטעם להפעיל את המערכת המורכבת והיקרה אשר אמונה על אכיפת עקרון השיוויון בין נושיה של חברה חדלת פרעון. וודאי וודאי, כאשר הנושה המרכזי, או כמעט היחיד, אינו מעוניין בהליך, ומקווה לגבות את המגיע לו באמצעות הליכי הוצאה לפועל ותביעות כנגד חברה קשורה בעלת שם ומאפיינים דומים לכאורה.יוצא, כי החברה שבפני נמצאת לכל היותר בהליכי פירוק מרצון בהעדר הצהרת כושר פירעון; די בכך, הן בכדי לתהות האם בית המשפט של פירוק הינו הערכאה המתאימה להתמודדות בין חברה כזו לבין הנושה שלה – מה גם שאין בפני כעת כל הליך תלוי ועומד אשר בהתחשב בו ניתן היה, בנסיבות מסויימות, לשקול עיכוב הליכים זמני. זאת, באשר אין צורך להכביר מילים, אודות הספק הגדול בשאלה, האם ניתן להחיל את עיכוב ההליכים נשוא סעיף 267 לפקודה על הליכי פירוק מרצון שכאלו, וזאת בלשון המעטה; בנסיבות המקרה, לא עלה בידי המבקשת להביא כל מובאה בעניין זה, ושמא שלא בכדי.
אלא שמעבר לכך, קיימים אף טעמים נוספים הנוגעים לגופו של עניין, השוללים את הסעד המבוקש. כפי שהעיר, ובצדק, כב' השופט אורנשטיין בהחלטת הביניים שכתב בתיק ביום 21.4.13, הרי אם החברה טוענת שממילא אין לה נכסים, ואילו הנושה פועל לתפיסת נכסים של חברה אחרת (אף אם קשורה), מה נזק נגרם למבקשת מנקיטת הליכי ההוצאה לפועל? זאת, כאשר אותה חברה אחרת הטוענת להיותה צד ג' בלתי קשור, זכאית לנהל הגנתה כנגד הנושה בטיעונים אלו ממש, כפי שעולה מהצרופות כי אכן היא עושה. ממילא, אין חברה קשורה אחת יכולה לבקש לעכב הליכים כנגד עצמה בטענה לנזקים שיתכן ויגרמו לחברה אחרת, שלכאורה כלל אינה בגדר חייב של אותו נושה שנקט בהליכים. בלא כל צורך להאריך ולקבוע ממצאים בשאלה, עד כמה התנהלות כזו עשויה לערער את טענת החברות הקשורות להבדלים ולאמיתות מסך ההתאגדות ביניהן, די בכך כאמור בכדי להוות נימוק נוסף, ומהותי, לדחיית הבקשה. להסרת ספק, ונוכח חומרת הטענות שמעלים הצדדים זה כנגד זה, אחזור ואבהיר, כי איני קובעת כל ממצאים בשאלת ערבוב הנכסים לכאורה בין החברות; וראוי כי הדברים יתבררו בתובענה האזרחית שהוגשה ביני לביני, או לחלופין במסגרת ההליכים שננקטים כנגד רכוש הנטען להיות שייך לחברה אחרת. אי לכך, הבקשה נדחית.בנסיבות המקרה, נוכח היות המבקשת חדלת פרעון מניה וביה, לא מצאתי מקום ליתן צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ו תמוז תשע"ג, 23 יוני 2013, בהעדר הצדדים.