דפי ניו יורק לימיטד נ' קדוש

פסק דין

1.תביעה לפינוי מושכר, שדיני הגנת הדייר אינם חלים עליו.

בהתאם לתק' 214טז(ב) ותק' 215יב(א) של תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

התביעה:

2.ביום 28/4/08 נכרת חוזה שכירות בין התובעת, באמצעות מיופה כוחה, מר אילן לייבוביץ', ובין חברת א.י. שיפודים בע"מ (להלן – א.י. או השוכרת), באמצעות הנתבע. על פי חוזה השכירות משכירה התובעת לחברת א.י., בנין ברח' העמקים 24 בטבריה, ובו 13 יחידות מגורים, וחנות אחת בקומת קרקע בשטח של כ-100 מ"ר (להלן – "המושכר").

חנות נוספת בקומת קרקע בשטח של כ-50 מ"ר בצדו הצפון-מערבי של הבנין איננה חלק מהמושכר.

בהתאם לחוזה השכירות תקופת השכירות מתחילה ביום 1/5/08 ומסתיימת ביום 9/7/09. לשוכרת ניתנה אופציה להאריך את תקופת השכירות מיום 10/7/09 ועד 9/7/10, בכפוף לקיום התחייבויות השוכרת על פי הסכם השכירות.

נקבע כי דמי השכירות החודשיים יעמדו על 8,000 ₪ לחודש בתקופת השכירות הראשונה, ו-10,000 ₪ לחודש בתקופת האופציה.

השוכרת הופטרה מתשלום דמי שכירות עד ליום 9/7/08.

3.חוזה השכירות נחתם עם השוכרת אך הנתבע הוא שמחזיק במושכר מתחילת השכירות ועד היום, כשהוא מנהל במקום עסק של זנות.

השוכרת לא שילמה לתובעת דמי שכירות מחודש 8/08 ועד להגשת התביעה. השוכרת לא שילמה את מיסי הארנונה המוטלים עליה.

שיקים שנמסרו לתובעת ומשוכים על שם בנו של הנתבע, מר אושר קדוש, חוללו בציון נה"ב (ניתנה הוראת ביטול).

עם תום תקופת השכירות הראשונית פג תוקפו של החוזה הואיל השוכרת לא מימשה את האופציה ולא יכולה הייתה לממש אותה בשל הפרות החוזה מצד הנתבעת. מתום תקופת השכירות מחזיק הנתבע במושכר שלא כדין.

4.התובעת הודיעה לנתבע על ביטול חוזה השכירות אך הנתבע מסרב לפנות את המושכר ולהחזירו לתובעת, כשהוא מתנה את החזרת המושכר לתובעת בויתור על כל תביעות התובעת כלפיו, ומעלה טענות שונות לגבי נזקים שנגרמו לו, כביכול, "עקב סתימת ביוב", למרות שתחזוקת המושכר הוטלה על השוכרת.

ההגנה:

5.הנתבע מודה שהוא מחזיק במושכר מכוח הסכם השכירות, אך מכחיש כי הוא מקיים במקום עסק של זנות.

המושכר שימש עובר להשכרתו לנתבע כבית מלון קטן, ובעת השכרתו היה במצב מוזנח.

הנתבע ביצע במקום עבודות רבות לצורך שיפוץ המקום והפעלתו, ועל כן הוסכם כי תשלום דמי השכירות יחל ביום 9/7/08, בלבד, למרות שהנתבע קיבל את החזקה במושכר כבר ביום 1/4/08.

בחודש 8/08 – לאחר איכלוס הבנין, קרסה מערכת הביוב. הביוב חדר לכל החדרים ולחנות, וגרם לנזק כספי גדול.

הנתבע פינה את הדיירים והשקיע בשיפוץ הביוב 17,000 ₪. כמו כן, פיצה הנתבע את מחזיק החנות בסכום של 13,000 ₪.