אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דפוס פלוס-קגן ראובן נ' פוגל תבל

דפוס פלוס-קגן ראובן נ' פוגל תבל

תאריך פרסום : 08/09/2013 | גרסת הדפסה
תא"מ
בית משפט השלום חיפה
7301-08
01/09/2013
בפני השופט:
אבישי רובס

- נגד -
התובע:
דפוס פלוס- קגן ראובן
הנתבע:
פוגל תבל
פסק-דין

פסק דין

1. התובע הגיש כנגד הנתבע תובענה כספית על סכום קצוב של 33,377 ₪, בגין ערבותו לתשלום חובו של אביו (להלן "עמוס פוגל"), בגין סחורה שסופקה לו. לטענת התובע, ערב הנתבע בערבות אישית לתשלום מלוא התמורה בגין כל הסחורה שסופקה לעמוס פוגל.

2.התובע הינו בעליו של עסק לשירותי דפוס. מר עמוס פוגל, בשמו המסחרי "פוגל הפקות", שהינו אביו של הנתבע, הפיק פסטיבל בשם "פסטיבל שנטיפי" ולשם כך הזמין אצל התובע סחורה שכללה פליירים, פלקטים, הזמנות ותוכניות. עמוס פוגל משך לפקודת התובע חמש המחאות, אשר חוללו בהעדר פרעון, מחמת הגבלת חשבונו של מר פוגל. לטענת התובע, חתם הנתבע על תעודת משלוח מס' 8352 (להלן "תעודת המשלוח") במסגרתה אשר את קבלת הסחורה וערב אישית לתשלום המלא עבורה (ברובליקה הרלבנטית, במרכז הדף בצד ימין, נרשם: "הח"מ מאשר קבלת הסחורה וערה אישית לתשלום המלא עבורה" ואילו חתימתו של הנתבע מופיעה בצד שמאל לאותה רובליקה). התובע טען, כי הסיבה היחידה בגינה הסכים למסור לידי הנתבע את הסחורה, היתה חתימתו של הנ"ל כערב לתשלום התמורה בעד הסחורה וכי במדה והנתבע לא היה מסכים לחתום על הערבות, לא היתה נמסרת לידיו הסחורה, מאחר והיה ידוע לתובע כי מר עמוס פוגל מצוי בקשיים כלכליים. התובע הגיש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל את ההמחאות שחוללו ומאחר וההליכים כנגד עמוס פוגל מוצו, בהיותו באיחוד תיקים, נאלץ התובע לפנות לנתבע לצורך פרעון החוב.

3.הנתבע התגונן מפני התובענה וטען, כי היה שכיר ב"פוגל הפקות", כל הזמנות הסחורה שהוצאו על ידי התובע נעשו ונחתמו על ידי אביו, עמוס פוגל, וכי ההזמנות מזוייפות והושמטו מהן החתימות. עוד טען הנתבע כי נשלח לאסוף סחורה מידי התובע, ולאחר קבלת הסחורה חתם על תעודת משלוח שמאשרת כי קיבל לידיו סחורה, אך אין לראות בחתימתו כערבות אישית לתשלום החוב. לטענתו, לא הוסבר לו כי עם חתימתו הופך הוא להיות ערב לתשלום החוב בגין הסחורה שסופקה. עוד טען הנתבע, כי בקש לעיין בתעודת המשלוח המקורית וכי תעודת המשלוח זוייפה והוספה לה המשבצת של הערבות.

4.לאחר דיון שהתקיים בפני כבוד הרשמת ספרא ברנע, ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התובענה והתיק הועבר לדיון בסדר דין מהיר. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, אלא, הסתפק בטענות שהועלו בתצהיר שתמך בהתנגדות לביצוע התובענה והצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים בפני בגלגולו הראשון של התיק נחקרו עו"ד גרינר, אשר יצג את התובע בשלב הראשון של ניהול התביעה, התובע עצמו וגב' קגן, אשתו. מנגד, נחקר הנתבע על תצהירו והצדדים סכמו את טענותיהם בכתב. לאחר שהוגשו סיכומיו של התובע, בקש הנתבע להגיש ראיות נוספות אולם, בקשתו נדחתה.

5.ביום 28.11.2010 ניתן פסק דין במסגרתו התקבלה התביעה במלואה והנתבע חוייב בתשלום מלוא סכום התביעה והוצאות.

6.הנתבע ערער על פסק הדין במסגרת ע"א 20471-01-11. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.5.2011 הוחזר התיק לבית משפט השלום, לצורך הגשת ראיות נוספות ובחינה מחודשת של הטענה לפיה תעודת המשלוח עליו חתם הנתבע זויפה. בית המשפט המחוזי התיר הגשת הראיות הנוספות באמצעות הגשת תצהיר של הנתבע ומנגד, הותר לתובעים להגיש תצהירים משלימים. בנוסף, התיר בית המשפט המחוזי זימונו של העד צדיק אמון רמזי (מי שתכנת את התוכנה בעסקו של התובע), שיוכל להבהיר את כל הטעון הבהרות לגבי הפקת תעודת המשלוח, על רקע החשבונית המרוכזת.

7.הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית משלים, אליו צורפו הראיות החדשות, קרי - חשבונית מס 5367 מיום 27.5.2007, הזמנה מס' 3989 מיום 2.3.2007 וקבלה 4866 מיום 8.5.2007. בנוסף, הוגש תצהיר ארוך עמוס טענות של עמוס פוגל, אביו. במהלך הדיון ויתר הנתבע על תצהירו הנוסף, למעט הגשת הראיות הנוספות המפורטות לעיל. באשר לתצהירו של מר עמוס פוגל, הסכים הנתבע כי יהיו רלבנטיים רק הסעיפים שהותרו על ידי בית המשפט המחוזי לצורך הגשת הראיות הנוספות. דא עקא, שבית המשפט המחוזי לא התיר הגשת תצהירו של מר עמוס פוגל וממילא, למעט עצם הגשת הראיות הנוספות, הם מהווים הרחבת חזית אסורה לטענות שהועלו על ידי הנתבע במסגרת בקשת הרשות להתגונן. לאור דברים אלו, ויתר ב"כ התובע על חקירתו של עד זה, תוך שהסכים להגשת הראיות הנוספות (ממילא, הנתבע גם לא התייחס לתצהירו של עמוס פוגל בסיכומיו, אלא, למסמכים עצמם). בנוסף, זמן הנתבע לעדות את מר רמזי צדיק, מי שתכנת את תכנת "BINA DOS", אשר הותקנה במחשב בית העסק של התובע ואשר על פי הנטען, ממנה הונפקה תעודת המשלוח שבמחלוקת.

8.הנתבע העלה בתצהיר שצורף להתנגדות, אשר משמש כתב הגנה מטעמו ובגינו ניתנה לו רשות להתגונן, מספר טענות הגנה. הנתבע זנח, הן במסגרת סיכומיו הראשונים והן במסגרת סיכומיו החדשים את כל טענות ההגנה שהעלה, למעט אחת. נותרה לדיון טענה אחת בלבד, הנוגעת לזיוף תעודת המשלוח עליה חתם הנתבע, על ידי הוספת רובליקה של ערבות אישית לתשלום התמורה בעד הסחורה שסופקה. חלק בלתי מבוטל מפסק דין זה, חוזר על האמור בפסק הדין המקורי, משלא מצאתי מקום לשנות מקביעותי באותן נקודות לאור הנתונים הנוספים שהונחו בפני.

דיון והכרעה

9.התובע לא צרף לתביעתו את תעודת המשלוח המקורית, עליה מבוססת התביעה, כי אם העתק צילומי של אותו מסמך, שכן לטענתו, תעודת המשלוח המקורית אבדה.

10."כלל הראיה הטובה ביותר" מורה כי על בעל דין להציג לפני בית המשפט את הראיה הטובה ביותר שניתן להביאה להוכחת העובדה שאותה הוא מבקש להוכיח. בהתאם לכלל זה, על בעל דין המבקש להסתמך על מסמך כלשהו להוכחת טענותיו, להציג את המסמך המקורי ולא את העתקו. במהלך השנים נקבעו בצד הכלל הנ"ל חריגים המתירים הבאתה של ראיה משנית בנסיבות מסוימות ונקבע כי יש להגיש את המסמך המקורי, אלא אם ניתן להסביר את היעדרו של המקור. הנטייה היא למתן שיקול דעת רחב לבית המשפט בהתרת ראיות משניות, בין היתר כאשר המסמך אבד או הושמד. גישה זו עולה בקנה אחד עם הנטייה בפסיקה לעבור מכלל קבילות לכלל של מהימנות ומשקל (ראה לעניין זה, ע"א 455/85 קצין התגמולים נגד אברהם כספי, פ"ד מב(1) 177, ע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נגד דניאל עופר ואח', פ"ד נה(5), 71, ע"א 989/03 א. חטר - ישי ואח' נגד יעקב חיננזון ואח', פ"ד נט(4) 796 ות"א (י-ם) 1192/99 שדה ראובן נגד עזבון המנוח טסלר מרדכי ז"ל). לפיכך, אין לפסול את הגשת העתק תעודת המשלוח, אך משום שאינו מהווה את "הראייה הטובה ביותר", קרי - המסמך המקורי, ויש לבחון האם מתקיימים החריגים המאפשרים הגשתו במקום המסמך המקורי.

11.למעשה, כפי שציינתי בפסק הדין הראשון, טענת זיוף תעודת המשלוח שהעלה הנתבע, קשורה בטבורה לטענותיו של הנתבע בנוגע לאי הצגת תעודת המשלוח המקורית, כמסמך עליו מבוססת התביעה. הכלל הוא, שהדין המהותי הולך אחרי הדין הראייתי, ועל בעל דין להוכיח טענה המקדמת את עניינו. לפיכך, משעה שהתובע מבקש להסתמך על העתק תעודת המשלוח, כבסיס לעילת התביעה שלו, והנתבע כופר באותנטיות המסמך וטוען לזיוף, מוטל על התובע הנטל להוכיח את אמיתות המסמך (ראה ת.א. 426/02 בני בנימין לקרץ בע"מ ואח' נגד דקל הכרמל מהנדסים יועצים בע"מ ואח' (14.2.2006), ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ נגד ועדה המקומית לתכנון ובנייה כפר סבא, פ"ד מו(4) 627, 642). אלא, שנטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע, נע כמטוטלת בין הצדדים והוא יכול לעבור מצד לצד במהלך המשפט. במדה ויעבור נטל הראיה לנתבע, הרי שתהיה לכך השלכה, לאור אופי הטענה אותה העלה, שמשמעה זיוף ורמיה. הלכה היא כי טענה של רמיה מחייבת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל במיוחד. לעניין טענת רמייה (טענותיו של הנתבע בענייננו נכנסות בגדר טענות בדבר רמייה), מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד באשר למשקל הסגולי של הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877). הנתבע אינו כופר בחתימתו המופיעה על תעודת המשלוח, אלא, טוען כי בוצעה על המסמך מניפולציה על ידי הוספת רובליקת הערבות האישית. אני נכון לצאת מתוך הנחה שבמצב דברים זה, נטל הוכחת אותנטיות המסמך מוטל על כתפי התובע, על פי מאזן ההסתברויות. כפי שיפורט להלן, אני סבור כי התובע עמד בנטל זה, בעוד שהנתבע כשל מלעמוד בנטל הראיה, משזה עבר לכתפיו.

12.כפי שפורט בפסק הדין המקורי, התובע לא צרף לתביעתו את תעודת המשלוח המקורית, כי אם העתק צילומי של אותו מסמך שכן לטענתו, תעודת המשלוח המקורית אבדה. לטענתו, לאחר שמוצו הליכי הגביה כנגד עמוס פוגל, הוא פנה לעו"ד אייל גרינר, מי שטפל באתה עת בענייניו, הציג בפניו את תעודת המשלוח המקורית ובקש ממנו להגיש תביעה. התובע צלם בנוכחות עו"ד גרינר את המסמכים באמצעות מכשיר פקסימיליה שבמזכירות בית הדפוס והעביר לעורך הדין את כל החומר הרלבנטי. מרגע צילום החומר ומסירתו לידי עו"ד גרינר, לא ידוע לו מה עלה בגורל תעודת המשלוח המקורית. לטענתו, העתק תעודת המשלוח שצורף לכתב התביעה נאמן למקור, המסמך המקורי הוצג לעו"ד גרינר בטרם נסח את כתב התביעה ונעשו על ידיו מאמצים כבירים לאתר את תעודת המשלוח המקורית.

משנשאל התובע בחקירתו בדיון ההוכחות הראשון מתי אבד את התעודה המקורית השיב כי "כשעו"ד גרינר הגיע. זה מתויק בתוך קלסר, זה הוצג על גבי שולחן, ואז עו"ד גרינר לא רצה להגיש תביעה עד שהוא לא ראה את המסמך המקורי. המסמך המקורי נשאר על השולחן, בין מאות מסמכים שהושמו על השולחן. כנראה שאחד העובדים לקח את המסמך, יתכן והושם בקלסר אחר, אני לא מוצא אותו, אני גם לא מוצא שיקים אחרים שחזרו לו, כנראה אנו אנשים מפוזרים" (עמ' 8, שורות 2 - 6 לפרוטוקול). גרסתו של התובע לפיה, אבד את תעודת המשלוח המקורית לא נסתרה כשלעצמה בחקירתו הנגדית. ניכר בתובע כי מדובר באיש עבודה, תם לב וכפי שהבהרתי בפסק הדין המקורי, עדותו עשתה עלי רושם אמין.

גרסתו של התובע נתמכה גם בעדותו של עו"ד גרינר, אשר טען בתצהירו כי לצורך הגשת התביעה, בקש מהתובע לעיין בתעודת המשלוח המקורית ורק לאחר שהמקור הוצג בפניו במשרדי התובע, הוגשה התביעה. בחקירתו הנגדית אשר עו"ד גרינר כי ראה את תעודת המשלוח המקורית במשרדו של התובע, התעודה צולמה באותו מועד ולאחר מכן הוצא מכתב התראה לנתבע והוגשה התביעה (עמ' 3, 14 - 20 לפרוטוקול). משהקשה עליו ב"כ הנתבע ושאל מדוע לא המציא לידי עו"ד סמעאן (מי שייצג את הנתבע בשלב הראשון) את תעודת המשלוח המקורית, השיב עו"ד גרינר כי לא היה לכך טעם וכי ממילא, לא היה ממציא את התעודה המקורית, אשר נשמרה אצל התובע לצורך המשפט. עוד הצביע עו"ד גרינר על כך שהדרישה של עו"ד סמעאן היתה מופרכת והדגיש כי מצד אחד, הכחיש הנתבע את חתימתו על תעודת המשלוח ומצד שני, טען כי אין לראות בחתימה על התעודה כערבות אישית. כפי שפורט בפסק הדין המקורי, הנתבע העלה מספר גרסאות בנוגע לתעודת המשלוח ולאור נוסח מכתבו של עו"ד סמעאן מיום 23.9.2007, אין להתפלא על כך שעו"ד גרינר התעלם מהבקשה להמצאת המסמך המקורי. גרסתו של עו"ד גרינר לא נסתרה והיא תומכת היטב בטענתו של התובע לפיה, המסמך שצורף לכתב התביעה זהה למסמך המקורי, שאבד. אני מקבל, אפוא, את הטענה, כי תעודת המשלוח המודפסת המקורית עליה מבקש התובע לבסס את תביעתו אבדה. משכך, מתקיים החריג ל"כלל הראיה הטובה ביותר" והתובע רשאי לכאורה להוכיח תביעתו גם באמצעות העתק תעודת המשלוח המקורית, בכפוף להוכחת האותנטיות שלה.

13.הנתבע טען בסיכומיו החדשים, כי על מנת להוכיח את אותנטיות תעודת המשלוח, לרבות רובליקת הערבות, יכול היה התובע להציג בפני בית המשפט את התעודה כפי שהיא על צג המחשב שלו. גב' קגן אשרה בחקירתה הנגדית בדיון ההוכחות הנוסף, כי תעודת המשלוח שהוגשה על ידי התובע כבסיס לתביעתו נשמר כקובץ קבוע זהה לעותק השמור במחשב. גב' קגן הבהירה מצידה, כי המסמך הצרוב במחשב אינו נושא חתימה של הנתבע ואילו מקור התעודה נמצא אצל הנתבע. משנשאלה מדוע לא הביאה את המסמך הצרוב במחשב, השיבה כי הנתבע לא בקש זאת. עוד טענה, כי המסמך היחיד שיכול היה לבסס את התביעה הוא עותק תעודת המשלוח החתומה על ידי הנתבע. לשאלת הנתבע, השיבה גב' קגן, כי התכנה בעסק קרסה והוחלפה זמן רב לפני הדיון (כשנה וחצי לפני כן) וכי לא קיימים בידיה גיבויים מתאימים (עמ' 28, שורות 21 - 30 ועמ' 29, שורות 1 -5 לפרוטוקול).

אכן, יש טעם בטענתו של הנתבע לפיה, בהנחה שתעודת המשלוח אבדה, יכול היה התובע להציג בפני בית המשפט את העתק תעודת המשלוח, בנוסח השמור בדיסק הקשיח במחשב ולהראות כי הוא זהה בנוסחו לתעודת המשלוח שהוגשה על ידי התובע כבסיס לתביעתו (נוסח הכולל את רובליקת הערבות). עם זאת, טענה זו הועלה אך בשלב החקירה הנגדית של גב' קגן בדיון ההוכחות הנוסף. הנתבע לא דרש קודם לכן מעולם לעיין בתכנת המחשב או בקובץ הרלבנטי שבדיסק הקשיח במחשב ועניין זה עלה אך בדיון ההוכחות. לא ניתן לבוא בטרונייה כלפי התובע, שעה שהוא עצמו סבר כי הבסיס לתביעתו הוא תעודת המשלוח החתומה ולכן הציג העתק ממנה, בעוד שלא העלה בדעתו באותה עת כי ניתן להציג את הקובץ השמור במחשב. אם סבר הנתבע במועד הרלבנטי, אם בעת הגשת התביעה כנגדו ואם בעת הגשת תצהירו הראשון, כי יש להציג את הקובץ השמור בדיסק הקשיח של המחשב, היה בידיו לדרוש זאת (ראוי להדגיש, כי הן הנתבע והן ב"כ הראו בקיאות בתכנה לאורך כל הדרך). משלא עשה כן והעלה טענה זו רק שנים לאחר מכן, הוא אינו יכול להבנות מכך.

14.כפי שפורט בפסק הדין המקורי, כנגד טענתו של הנתבע בנוגע לאי המצאת המסמך המקורי, טען התובע כי בידי הנתבע העותק מקורי של תעודת המשלוח. אלא, שהוא נמנע, מטעמים השמורים עימו, מלהציגו בפני בית המשפט. כפי שעולה מתצהיר העדות הראשית שלו, הרי שבמעמד מסירת הסחורה לידי הנתבע, חתם האחרון על תעודת המשלוח ונמסר לידיו עותק מקורי של התעודה. התובע חזר על דברים אלו גם בחקירתו הנגדית (עמ' 7, שורות 23 - 28).

הנתבע אישר בשלב הראשון כי כל המסמכים הרלבנטיים מצויים בידי עמוס פוגל, אביו, וצרף לתצהירו הזמנות סחורה שונות מהתובע. בנוסף, הגיש הנתבע במהלך חקירתו הנגדית של התובע בהליך הראשון שתי תעודות משלוח הממוענות לעמוס פוגל, בנוגע להזמנות שאינן קשורות לתביעה. חרף טענתו כי כל המסמכים מצויים בידי אביו, המצוי בהליכי פשיטת רגל, הגיש הנתבע מסמכים אשר יש בהם כדי לתמוך לכאורה בטענותיו אולם, משום מה, לא הוצג על ידיו עותק תעודת המשלוח. ודוק, כפי שהדגשתי בפסק הדין הראשון, הנתבע לא כפר בשום שלב בטענה לפיה נמסר לידיו עותק של תעודת המשלוח עליה חתם. גם בשלב מאוחר יותר, לאחר סיום שלב שמיעת הראיות בהליך הראשון, עת נמצאו מסמכיו של מר עמוס פוגל, לא נמצאה ביניהן משום מה, תעודת המשלוח המקורית, אשר לבטח יכולה היתה לסלק את המחלוקות בנוגע למסמך.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ