דעאס נ' נאסר

החלטה

רקע

1.בפני שתי התנגדויות לביצוע שיקים, שהדיון בהן אוחד. בת"ט 47043-03-12 נדונה ההתנגדות שהוגשה בתיק הוצאה לפועל מס' 1705183126, שנפתח לביצוע 27 שיקים בסכומים שנעים בין מאות לאלפים בודדים של שקלים חדשים (ובסה"כ: 31,332 ₪ במונחי קרן ליום פתיחת התיק); ובת"ט 15823-05-12 נדונה ההתנגדות שהוגשה בתיק הוצאה לפועל מס' 1707569122, שנפתח לביצוע 3 שיקים בסכומים הנעים בין 1,000 ל-1,500 ₪ (ובסה"כ: 4,012 ₪ במונחי קרן ליום פתיחת התיק).

2.המבקש, מר בסאם נאסר, טוען בפשטות, כי השיקים משוכים כולם על חשבון המתנהל על שם אמאני נאסר (למעט אחד, המשוך על חשבון המתנהל על שם סמר נאסר), וכי על כן לא הוא מושך השיקים, ואין הוא חב בפרעונם. הוא טוען עוד, כי החשבון משמש לענייניו של עסק המנוהל בפועל על ידי אחד, תאמר נאסר. להתנגדויות צירף אישור ניהול עסק ע"ש תאמר נאסר, וכן מכתבים מהבנק הנמשך, לפיהם החשבונות אכן מנוהלים על שם אמאני וסמר נאסר.

3.על השיקים עצמם, יצוין, מתנוסס גם שמו של המבקש, כ"מורשה", והמבקש אינו טוען כי אינו חתום על השיקים.

הטענות

4.המשיב, מר מוחמד דעאס, ויתר על חקירת המבקש, והצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

5.המבקש צירף לסיכומיו אסופה של מסמכים, בהם לא עיינתי, ומהם אתעלם. כמו-כן, סיכום הטענות מושתת כמעט בשלמותו על סיפור עובדתי מפורט ומעניין, שאין קשר ישיר בינו לבין הנטען בהתנגדות. כך, מגולל המבקש את קורות העסק המדובר ונסיבות פתיחת החשבונות, וכיוצא באלה טענות עובדתיות, שאף הן לא נזכרו בתצהיר התומך בהתנגדות. אין מקום לצירוף מסמכים או להוספת טענות עובדתיות בשלב סיכום הטענות, ודינם של כל אלה כאילו לא נכתבו וכאילו לא צורפו. לגוף העניין, במספר פסקאות קצרות, חוזר המבקש על טענותיו שבהתנגדות.

6.המשיב, מנגד, עותר להתעלם מכל אשר צורף שלא כדין, כאמור, לסיכום טענות המבקש, ולגוף העניין הוא טוען, כי אין די בטענה כפי שעלתה בהתנגדות, שכן כלל אין צורך שהחשבון ינוהל על שם המבקש כדי לעשותו חייב, שכן על פי דיני השטרות הוא חב על פי השטר אם חתם עליו. משכך, ובהעדר טענה הנוגעת במישרין לשאלת מעמדו של המבקש בשיקים ובחשבון, הרי שמדובר בהגנת בדים שאין לתת על פיה רשות להתגונן. בנוסף, וכמי שמנסה לאחוז בחבל בשתי קצותיו, סבור המשיב גם, כי עצם צירוף מסמכים כה רבים, ופירוט פרשייה כה ארוכה, בסיכומים- מלמדים כי התצהיר עצמו, בדלותו, אינו יותר מאשר הגנה סתמית שלא ניתן לקבלה.

דיון והכרעה

7.למעשה, העניין שבפנינו הוא פשוט: ברי, כי על פני הדברים, ועל פי המודפס על גבי השטרות, חתם המבקש כמורשה. לפיכך, אמורות לחול ההוראות השונות שבסעיפים 22-25 לפקודת השטרות [נוסח חדש], ואלה הן הרלבנטיות שבהן:

"22.(א) אין אדם חב בתור מושך או מסב או קבל של שטר אם לא חתם עליו בתור אחד מאלה.

(...)

24. חתימה בתוקף הרשאה כוחה כהודעה שרשותו של המורשה לחתום מוגבלת היא, ואין החתימה מחייבת את המרשה אלא אם פעל המורשה במעשה החתימה בגבולות רשותו ממש.

25.(א) מי שחתם על שטר בתור מושך או מסב או קבל והוסיף לחתימתו מלים המורות שהוא חותם בשם מרשה או מטעמו או בבחינת נציג, אינו חב על פי השטר חבות אישית; אך תוספת מלים לחתימתו שאינן באות אלא לתאר שהוא מורשה או פועל בבחינת נציג, אינן פוטרות אותו מחבות אישית, ואם הוכח שפעל שלא ברשות או שחרג מתחום רשותו יהא חב על פי השטר חבות אישית..."

8.הפועל היוצא הוא, שאם יוכח, שהמבקש חתם רק בתור מורשה, ולא חרג מתחום רשותו, כי אז אינו חייב, בדרך כלל, על פי השטר; לפיכך, לכאורה, ברי כי יש לתת לו רשות להתגונן.

9.אלא, שהמשיב נסמך על מחדל "פעוט" אחד של המבקש, והוא כי בשום מקום בהתנגדות או בתצהיר לא טרח לכתוב, במפורש, כי אכן חתם רק בתור מורשה. לוז הגנתו של המבקש אינו מופיע (במפורש) בתצהירו ואף לא בהתנגדות שהתצהיר בא לתמוך, ועל כן, לכאורה, אין מקום לתת לו רשות להתגונן, שכן, כזכור, "לא תינתן רשות להתגונן למבקש שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו" (ע"א 594/85 זהבי נ. מגרית, פ"ד מ"ב (1) 721, 722).

10.על אף האמור, וגם אם יש בכך משום עשיית חסד מסוימת עם המבקש, אני סבור שיש לקבל את ההתנגדויות, ולתת על פיהן רשות להתגונן.

11.הטעם לכך מורכב משלושת אלה:

ראשית, הטענה כן מועלית במשתמע בתצהיר, מקום בו המבקש טוען כי הוא לא מושך השיקים והחשבון אינו שלו (וגם העסק אותו משרת החשבון אינו שלו); מכאן, ולו מחמת לשון סעיף 22(א) המצוטטת לעיל, יש לראותו כמי שטען שלא חתם "בתור מושך או מסב או קבל".