דסוזה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

בפני כתב ערר מתוקן המתייחס להחלטת בית משפט השלום מיום 16/8/10, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים כנגדו. יצוין כי הערר המקורי התייחס להחלטה קודמת מיום 7/7/10, לפיה נעצר העורר עד ליום 28/7/10.

כנגד העורר הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כתב אישום המייחס לו עבירות איומים, תקיפה בנסיבות מחמירות וכן היזק בזדון, כאשר עבירות האיומים והתקיפה בוצעו באמצעות סכין בה אחז העורר, אשר עשה כן על פי הנטען, בצוותא חדא עם אחיו, אשר אף הוא הצטייד בסכין משלו.

העורר הינו עובד זר יליד הודו, אשר אשרת שהייתו בארץ פגה. המדובר באירוע שהתרחש ביום 26/6/10, במהלכו הגיע העורר לבית המתלוננים, ארבעה במספר. במקום התפתחה תגרה שמקורה, ככל הנראה, בטענות העורר כנגד גיסו בגין כספים שהלה גבה ממנו בעבור הגעתו ארצה, וכן תלונה שהוגשה על-ידי העורר כנגד גורם כלשהו. במהלך התגרה רדף העורר אחר המתלוננים ואיים עליהם בסכין, הוא אף שבר דלת בניסיון ללכוד אותם, עת מצאו מסתור באחד החדרים – כך על פי הנטען בכתב האישום.

בהחלטה מיום 7/7/10 קבע בית משפט השלום בתל-אביב כי קיימות ראיות לכאורה, והדיון נדחה לצורך קבלת תסקיר מעצר אשר יבחן חלופת מעצר הולמת.

תסקיר אכן הוגש ביום 11/8/10, ובהתאם לאמור בו נשללה הצעת החלופה שהוצעה על-ידי העורר. כן צויין כי שירות המבחן התרשם "מקשיים בהתנהלותו ומעמדות בעייתיות המצביעות על רמת סיכון במצבו".

בהחלטה נוספת מיום 16/8/2010, נשוא הערר המתוקן, דחה בית המשפט את חלופת המעצר שהוצעה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הטענות בערר מתמקדות בשני ראשים: האחד – העדר ראיות לכאורה להוכחת האישומים המועלים כנגד העורר, והשנייה – תקיפת עמדת שירות המבחן אשר דחה את חלופת המעצר שהוצעה.

לאחר עיון בחומר החקירה שהוגש לעיוני, נחה דעתי כי קביעת בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה – בדין יסודה.

המשטרה גבתה עדויות מכל הנוכחים, ומכולן עולה כחוט השני התמונה, לפיה הגיעו העורר ואחיו לבית המתלוננים ורדפו אחריהם כשהם מצויידים בשתי סכינים, תוך שהם מאיימים על חייהם.

עמדת העורר, אשר הכחיש מכל וכל שימוש בסכין, מרדף אחרי המתלוננים ואיום על חייהם, לא מגובה בכל ראיה שהיא.

נותר איפוא לדון בטענה השנייה נשוא הערר והיא אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

לו דנים היינו בתושב מקומי, מן הסתם ניתן היה להורות על שחרורו לחלופת מעצר נוכח העובדה לפיה מסוכנותו מכוונת כלפי מהמתלוננים, עימם יש לו סכסוך בכל הנוגע לכספים ששילם עבור הגעתו ארצה, ובכל הנוגע לתלונה שהגיש, כאמור לעיל.

אלא שהעורר הינו עובד זר, אשר אשרת שהייתו בארץ פגה, ואין ביכולתו להציע חלופת מעצר הולמת אליה ניתן יהיה לשחררו מבלי לסכן את שלום הציבור.

לעורר אמנם אחות המתגוררת בהרצליה, אולם הסכסוך נשוא התגרה מקורו במחלוקת שבין העורר לבין בעלה – גיסו של העורר, שהינו אחד המתלוננים, כך שקרובת משפחתו היחידה הנמצאת בארץ איננה יכולה לסייע לו.

החלופה האחרת אותה הציע העורר, קרי חבר בשם אברהים שלבי – נפסלה על-ידי שירות המבחן, ולבית המשפט אין כלים מקצועיים על מנת לבחון את טענת העורר, לפיה שגה שירות המבחן בעמדתו זו.

משכך הם פני הדברים, כאשר מחד גיסא – קיימות ראיות לכאורה לעבירות חמורות שביצע העורר תוך שימוש בסכין, ומאידך גיסא – לא קיימת בנמצא כל חלופת מעצר הולמת אליה ניתן יהיה לשחרר את העורר, אין מנוס מן ההחלטה לדחות את הערר באופן שעל העורר להישאר במעצר עד תום ההליכים.

לא מן הנמנע כי העורר או משפחתו יציעו חלופת מעצר אחרת מזו שהוצעה עד כה. במקרה כזה, תיבחן החלופה על-ידי שירות המבחן, וגם על-ידי בית המשפט, באם אכן תוגש בקשה מתאימה.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית הערר.

המסמכים שהוגשו לי על-ידי הסנגור, ארבעה במספר, נמסרים למר שוורץ, באדיבותו ובהסכמתו, והוא יעבירם לסנגור.