החלטה
לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקש ביום 17.2.2013 בהעדר כתב הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה וחייבתי את המבקש לשלם לתובע סכום של 50,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
עניינו של תיק זה בתביעה שהוגשה על ידי המשיב נגד המבקש לתשלום פיצויים בגין פגיעה בשמו הטוב ועוגמת נפש, שנגרמו לו לטענתו בעקבות התנהלות המבקש, קצין תורן בכלא, שהורה, שלא כדין, על בידוד המשיב בצינוק מלוכלך ושרוף למשך 5 ימים.
בבקשתו עותר המבקש לביטול פסק הדין. לטענתו, כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל טעות משרדית אשר נבעה מכך שכתב התביעה דנן, השתרבב וצורף לחומר שהועבר לפרקליטות המחוז מהלשכה המשפטית של שירות בתי הסוהר המתייחסת לתביעה אחרת שהגיש המשיב נגד שירות בתי הסוהר והמסתמכת על אותו רקע עובדתי. הפרקליטה אשר קיבלה את החומר לא שמה לב שמדובר בשתי תביעות שונות ועל כן לא נפתח תיק תביעה חדש בפרקליטות המחוז ולא הוגש כתב הגנה במועד. בבקשתו התייחס המבקש גם לסיכויי ההגנה, וטען כי יש לו סיכויים טובים לזכות בהגנתו. לטענתו, כניסתו של התובע לצינוק הייתה מחויבת המציאות, כדי לשמור על הסדר והמשמעת בארגון, לאחר שהואשם המשיב בהכשלת סוהר במילוי תפקידו, וזאת לאחר שהוסבר למשיב באיזו עבריה הוא מואשם. לטענתו, המשיב נשפט כדין לאחר שהתנהל נגדו הליך משמעתי במשך כ- 40 דק' ארוכות, במהלכן ניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו, וטענות עדיו ולחקור אותם. הבקשה נתמכה בתצהיר מטעם באת כוח המבקש, שהינה פרקליטה בפרקליטות מחוז צפון, המסביר את הטעות המשרדית שהביאה לאי הגשת כתב הגנה מטעמו.
המשיב התנגד לביטול פסק הדין. לטענתו, הטענה בדבר הטעות המשרדית הינה טענת סרק שיש לדחות אותה על הסף, שכן גם בתביעה השנייה לא הוגש כתב הגנה וניתן נגד שירות בתי הסוהר פסק דין בהעדר הגנה. באשר לסיכויי ההגנה נטען, כי המבקש לא הצביע על הגנה אפשרית, והסתפק בהעלאת טענות סתמיות שאינן נתמכות בתצהיר החתום על ידו, ועומדות בניגוד לקביעות העובדתיות בפסק הדין שניתן בעת"מ 1045-12 המהווה לטענתו מעשה בי דין בעניין זה.
פסק הדין ניתן כדין לאחר שהמבקש לא הגיש כתב הגנה מטעמו, על אף חלוף המועד. ביטול פסק דין שניתן כדין בהעדר הגנה נתון לשיקול דעת בית המשפט, והוא מותנה בקיום שני תנאים מצטברים; הראשון- המבקש חייב להצביע על סיבה אשר גרמה למחדל שבעטיו ניתן פסק דין בהעדר; השני, על המבקש להראות, כי יש לו סיכוי לזכות בהגנתו. לשאלה השנייה חשיבות רבה בהשוואה לשאלה הראשונה. ככל שסיכויי ההגנה טובים יותר, כך ייתן בית המשפט משקל פחות לסיבת אי ההתייצבות.
בענייננו, ב"כ המבקש הסבירה, כי כתב ההגנה לא הוגש במועד בשל טעות משרדית שנפלה עקב הזהות הקיימת באשר לרקע העובדתי העומד בבסיס התביעות השונות שהגיש המשיב נגד שירות בתי הסוהר וגורמיו, כך שהיא סברה בטעות כי מדובר באותה תביעה.
לעניין סיכויי ההגנה – בבקשתו טען המבקש, כי העמדת המשיב לדין משמעתי ואחזקתו בצינוק הייתה מחויבת המציאות לצורך שמירת הסדר והמשמעת בארגון. עוד נטען, כי המשיב הוחזק בצינוק לאחר שנשפט בהליך משמעתי כדין ולאחר שהתקיים דיון למשך 40 דק' במסגרתן ניתנה למשיב הזדמנות להשמיע את טענותיו ולהעיד עדים מטעמו. אם תתקבלנה טענות אלה של הנתבע, הדבר יביא בהכרח לדחיית התביעה נגדו. על כן, לא ניתן לומר, כי אין בפי הנתבע טענת הגנה אפשרית. עולה, אם כן, כי גם התנאי השני לביטול פסק הדין מתקיים.
המשיב טען עוד, כי טענות המבקש עומדות בניגוד לעובדות שנקבעו בפסק הדין שניתן בעת"מ 1045/12 המהווה מעשה בית דין בעניין זה. אינני מקבל טענה זו. מעיון בפסק הדין שניתן עולה כי מדובר בפסק דין בעתירה מנהלית שהוגשה נגד שירות בתי הסוהר ולא כנגד המבקש, במסגרתו נקבע כי ההחלטה בדבר העברת המשיב לצינוק ולאגף 5 אינה סבירה ויש לבטלה. אין בפסק הדין התייחסות כלשהי לעניין התנהלות המבקש באופן אישי כלפי התובע, ואין בו קביעה עובדתית באשר לשאלה האם התובע נשפט כדין או שלא כדין, ועל כן לא ניתן לומר שמדובר במעשה בית דין.
כמו כן, יש לדחות את טענת המשיב לפיה, המבקש לא הכחיש את גובה הפיצוי שנפסק ועל כן אין כל הצדקה לביטול פסק הדין שניתן. בהתאם לתקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, הנזק הוא פרט השנוי במחלוקת זולת אם הודו בו הצדדים מפורשות.
אשר על כן, הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקש ביום 17.2.2013. המבקש יגיש כתב הגנה מטעמו, וזאת תוך 30 יום מהיום.
המבקש ישלם למשיב הוצאות הבקשה, בסך 2,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל.
ניתנה היום, י"ב אייר תשע"ג, 22 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.