דנ"פ 7108/16

1.  לפניי בקשה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה ב-ע"פ 7742/15 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (28.8.2016). בפסק הדין נדחה פה אחד (השופט י' עמיתבהסכמת השופטים צ' זילברטל ו-ע' ברון) רובו של ערעור המבקש על הכרזתו כבר-הסגרה לארצות הברית (להלן: ארה"ב), תוך שנקבע כי הכרזתו של המבקש כבר-הסגרה לארה"ב תעמוד בעינה, הגם שתוגבל לאישומים 3-1, 5, 7 ו-9 לכתב האישום.

רקע

2. ביום 9.7.2014 הגישה ממשלת ארה"ב למדינת ישראל בקשה להסגיר לידיה את המבקש, יליד 1950. בקשת ההסגרה הוגשה בעקבות כתב אישום שהוגש ביום 8.5.2013 נגד המבקש, נגד שלוש חברות הקשורות אליו ונגד אחרים, לבית המשפט הפדראלי בקונטיקט שבארה"ב, בגין מספר עבירות פדרליות שבוצעו לכאורה בשנים 2004-2000 ובשנים 2013-2012 (להלן: כתב האישום). כתב האישום החליף כתב אישום קודם שהוגש ביום 6.2.2007 והתייחס לעבירות מהשנים 2004-2000 בלבד (להלן: כתב האישום המקורי). סמוך לאחר הגשת כתב האישום, ביום 10.5.2013, הוציא בית המשפט הפדראלי בקונטיקט צו מעצר נגד המבקש לצורך העמדתו לדין.

3. על פי כתב האישום, המבקש ייצא, באמצעות אחרים ובלא היתר מטעם הרשות המוסמכת, חלקי חילוף צבאיים מארה"ב לישראל, וכן ייצא מישראל למדינה שלישית חלקי חילוף צבאיים אמריקאים. המעשים בוצעו בעת שהמבקש התגורר בישראל. לפי אישומים 1, 2, 3 ו-5 לכתב האישום, בשנים 2004-2000 (להלן: התקופה המוקדמת), קשר המבקש קשר עם שלושה תושבי ארה"ב ששימשו כסוכניו, במטרה לייצא לישראל חלקי חילוף צבאיים, ללא רישיון מהמחלקה המפקחת על הייצוא במחלקת המדינה האמריקאית. כדי לממן את רכישת הפריטים הצבאיים קשר המבקש קשר להעביר הון ממקומות מחוץ לארה"ב אל ארה"ב. לפי אישומים 9-6 לכתב האישום, בין השנים 2013-2012 (להלן: התקופה המאוחרת), המבקש ייצא בשני מקרים מישראל לאיראן, דרך יוון, חלקי חילוף צבאיים תוצרת ארה"ב המשמשים מטוסי קרב, ללא רישיון ממחלקת המדינה האמריקאית וממשרד האוצר האמריקאי. ברקע, יצוין כי אחד מסוכניו לשעבר של המבקש גויס על ידי ממשלת ארה"ב כעד מדינה (להלן: עד המדינה), והוא זה שהוביל להפללתו של המבקש.

4. כאמור, ביום 9.7.2014 הגישה ממשלת ארה"ב את בקשת ההסגרה נגד המבקש. ביום 15.10.2015, קבע בית המשפט המחוזי בירושלים כי התנאים המצטברים הקבועים בחוק ההסגרה, התש"יד-1954 (להלן: חוק ההסגרה) לעניין הסגרת המבקש מתקיימים, ודחה את טענותיו לעניין התקיימות סייגים להסגרה. בהתאם, הכריז בית המשפט קמא על המבקש כעל בר-הסגרה לארה"ב.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

5. המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט המחוזי, אשר נדחה בבית משפט זה פה אחד, למעט בנקודה אחת. השופט י' עמית, כתב את חוות הדעת המרכזית בפסק הדין, ובמסגרתה דן במגוון שאלות משפטיות הקשורות להליך ולחוק ההסגרה, ובפרט בדרישת "הפליליות הכפולה", שלפיה תנאי להסגרתו של אדם מישראל למדינה אחרת הוא שהמעשה בגינו מבוקשת ההסגרה יהווה עבירה פלילית בשתי המדינות.

6. בראשית פסק הדין, דחה השופט עמית את טענת המבקש ולפיה הוא למעשה ייבא ציוד ביטחוני לישראל, ומאחר שייבוא של ציוד ביטחוני לישראל אינו אסור לפי חוקיה – הרי שלא ביצע כל עבירה בתקופה המוקדמת. זאת, שכן לשיטת השופט עמית, סוכניו של המבקש שימשו כידו הארוכה בארה"ב לצורך ייצוא, ומשכך יש לראות במבקש כ"מבצע בצוותא" וכמי שייצא את החלפים הצבאיים מארה"ב בעצמו. לפיכך, קבע בית משפט זה שניתן לראות במבקש כמי שייצא מישראל ללא היתר, כך שמתקיימת לגביו דרישת הפליליות הכפולה במובנה ההיפותטי. לפי דרישה זו, במדינה המתבקשת (ובענייננו מדינת ישראל) די בפליליות היפותטית, אף אם לא ניתן להעמיד מכוחה לדין את מבוקש ההסגרה. זאת, בניגוד למדינה המבקשת (בענייננו ארה"ב), שלגביה נדרשת גם פליליות אפקטיבית, קרי את קיומה של העבירה בסיס לענישה בפועל.

7. על בסיס מסקנה זו, קבע בית המשפט כי הוא יכול לפסוק שהתקיימה דרישת הפליליות הכפולה לגבי התקופה המוקדמת. בית המשפט בחן גם את קיומה של פליליותאפקטיבית במדינה המתבקשת, קרי את קיומה של העבירה בסיס לענישה בפועל לפי דיני מדינת ישראל. בתוך כך, הכריע השופט עמית כי גם דרישת הפליליות הכפולה במובנה האפקטיבי מתקיימת לעניין האישומים בתקופה המוקדמת. זאת, שכן לו היה המבקש מייצא חלקי חילוף צבאיים מישראל למדינה פלונית בלא היתר כדין, ומבצע העברות כספים לצורך מימון הייצוא בהיקפים גדולים, היה הדבר בגדר עבירות גם לפי חוקי מדינת ישראל. מכל מקום, בית המשפט שב והבהיר כי לקביעתו בדבר הפליליות האפקטיבית ממילא אין כל חשיבות כאשר עסקינן בדרישת הפליליות הכפולה במדינה המתבקשת, שכן לגביה די בפליליות היפותטית, שכבר נקבע שמתקיימת במקרה דנן.

8. בהמשך, בחן בית המשפט את טענת המבקש ולפיה דרישת הפליליות הכפולה אינה מתקיימת ביחס לאישומים המתייחסים לתקופה המאוחרת, מאחר שאין בדין הישראלי (בניגוד לדין האמריקני), עבירה מכוחה ניתן להטיל אחריות על נתין זר המייצא ממדינה זרה חלקי חילוף צבאיים תוצרת ישראל. בית המשפט ערך דיון בשאלה האם מתמצית דרישת הפליליות הכפולה בממד הגדרת העבירה, קרי, בקיומה של הוראה חקוקה המגדירה את המעשה המיוחס למבוקש ההסגרה כעבירה פלילית במדינה המבקשת והמתבקשת, או שכוללת היא גם את ממד מיקום העבירה (להלן: כפילות זיקות). בית המשפט הציג את השיקולים המנוגדים בסוגיה, והכריע לבסוף כי אין תשובה אחת לשאלה זו, שכן התשובה נגזרת מכל אחת מן האמנות בהן התקשרה מדינת ישראל בקשרי הסגרה, בהתאם לתוכנה של האמנה והוראותיה. בהתאם, בחן בית המשפט את לשון ותוכן אמנת ההסגרה שבין ישראל לארה"ב, וקבע כי מהאמור בה עולה כי "מקום בו לא מתקיימת 'כפילות זיקות' לגבי העבירה מושא בקשת ההסגרה, אין להיעתר לבקשה" (פסקה 40 לפסק דינו של השופט י' עמית).