אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> דנ"פ 2999/16, ערן מזרחי נ' מדינת ישראל

דנ"פ 2999/16, ערן מזרחי נ' מדינת ישראל

תאריך פרסום : 23/05/2016 | גרסת הדפסה
דנ"פ
בית המשפט העליון
2999-16
22/05/2016
בפני המשנה לנשיאה:
א' רובינשטיין

- נגד -
המבקש:
ערן מזרחי
עו"ד אלעד רט
המשיבה:
מדינת ישראל
החלטה


 

א.         עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בע"פ 5668/13 (מפי השופט נ' סולברג, בהסכמת הנשיאה מ' נאור והשופט נ' הנדל) מיום 17.3.16, במסגרתו נדחה ערעור העותר על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) מיום 18.4.13. בפסק הדין הורשע העותר, על פי הודאתו, בשורה ארוכה של עבירות, ובכלל זה 84 עבירות של גניבה בידי מורשה; 101 עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; 28 עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות; 28 עבירות של שימוש במסמך מזויף; 3 עבירות של הוצאת שיק ללא כיסוי; עבירה אחת של גניבה; ועבירות רבות של הלבנת הון. המערער נדון ל-12 שנות מאסר; 18 חודשי מאסר על-תנאי; וקנס בסך 300,000 ₪ או 9 חודשי מאסר תמורתו. כן חויב המערער בתשלום פיצוי למתלוננים, עד 258,000 ₪ למתלונן כתקרה, על פי הסכום המרבי שבדין. הפרשה עניינה "הונאת פונזי", או "הונאת מידוף".

ב.          הנה עיקרי האירועים בגינם הורשע העותר. לפי המתואר בפסק הדין, בין השנים 2012-2007 הציג עצמו העותר כבעליה של חברת השקעות מצליחה המתמחה בהשקעות בשוק המטבע העולמי (להלן החברה). המערער רכש את אמונם של משקיעים פוטנציאליים, בהבטיחו תשואה גבוהה בסיכון נמוך תוך פרק זמן קצר. לאורך התקופה הציג העותר לקרבנות ההונאה מסמכים כוזבים אותם זייף, ובהם פירוט בדבר נתוני ההשקעות שנעשו לכאורה בכספים וה"תשואה" שהניבו.

ג.          בפועל, לא השקיע העותר את הכספים שקיבל במט"ח או באפיקי השקעה אחרים. הכספים שהתקבלו שימשו את העותר לשני יעדים מרכזיים: האחד, תשלום סכומי כסף למתלוננים השונים מעת לעת ובהתאם לצורך, דבר שנועד להניח את דעתם כי העניין מתנהל כשורה; השני, מימון חיי הפאר שניהל העותר. על בסיס מצג שווא זה עלה בידי העותר לגייס 84 משקיעים אשר העבירו לחשבונה של החברה כספים רבים, בסך כולל של כ-47.6 מיליון ₪. בנוסף, על בסיס מצג השווא האמור, גייס העותר 17 משקיעים נוספים אשר העבירו לחשבונה של החברה סך של כ-10.2 מיליון ₪, וקיבלו מאת העותר כספים מעבר לסכום הקרן שהשקיעו, אשר הוצגו על-ידיו כרווחים שהשיא על השקעתם.

ד.          במסגרת גזר דינו סקר בית המשפט המחוזי את עיקרי כתב האישום, ומנה את פרטי האישומים השונים המתארים את מעשיו של המערער. לאחר מכן עמד בקצרה על עיקרי העדויות השונות שנשמעו לפניו, ועל טענות הצדדים ביחס לעונש ההולם בנסיבות העניין. מחד גיסא, ציין בית המשפט המחוזי את טענות המשיבה בסיכומיה בדבר הנסיבות המחמירות במעשיו של העותר, ובכלל זה היקפה העצום של ההונאה; מספר העבירות הרב וחומרתן; מספר הנפגעים הרב; והמניע לביצוע העבירות. לנוכח האמור סברה המשיבה, כי מתחם העונש הראוי לכל עבירה הוא 5-3 שנות מאסר, ולכל אחת מעבירות הלבנת ההון 4-2 שנות מאסר. המשיבה עתרה לעונש שלא יפחת מ-15 שנות מאסר וקנס בסך מיליון ש"ח או 3 שנות מאסר תמורתו. כן ביקשה המשיבה כי העותר יחויב בתשלום פיצויים למתלוננים.

ה.         מאידך גיסא, עמד בית המשפט המחוזי על טענות ההגנה בסיכומיה בדבר הנסיבות המקלות בעניינו של העותר, ובכלל זה הודאתו במיוחס לו; העדר תכנון מצד העותר; סכומי הכסף המשמעותיים שהשיב; שיתוף הפעולה ומאמציו לתיקון מעשיו; וכן נסיבותיו האישיות. ההגנה טענה למתחם עונש נוהג שבין 4 ל-10 שנות מאסר. על רקע האמור בחן בית המשפט המחוזי את העונש הראוי ושקל את טענות הצדדים, תוך שהוא נדרש, באופן כללי, לתיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן חוק העונשין או החוק), אשר נכנס לתקפו כשנה לפני מתן גזר הדין. בשים לב לפסק הדין בע"פ 72/11 אליהו חפץ נ' מדינת ישראל (2011)(להלן פרשת חפץ), ולנסיבות העניין הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי העונש הראוי למערער הוא כאמור מעלה.

פסק הדין מושא הבקשה לדיון נוסף

ו.           בפסק דינו מיום 17.3.16 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של העותר. פסק הדין העיקרי נכתב מפי השופט סולברג, אשר דן בסוגיה המרכזית שבמחלוקת הצדדים – יישומן של הוראות תיקון 113 על ידי בית המשפט המחוזי בגזירת דינו של העותר, ובייחוד בשאלה, בה לא הכריע בית המשפט המחוזי, האם מהוים מעשיו של העותר אירוע אחד או מספר אירועים. לשאלה זו חשיבות, שכן קביעה כי מדובר במספר רב של אירועים נפרדים, מובילה ל"נקודת מוצא מחמירה ביותר ולפיה, בחישוב אריתמטי, עונשו של העותר צריך לעמוד על מאות שנות מאסר", נוכח העבירות הרבות והחמורות בהן הורשע.

ז.           השופט סולברג ציין בפסק דינו את תזכיר חוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה – תיקונים שונים), התשע"ו-2015 (להלן התזכיר), אותו פירסם משרד המשפטים בעוד עניינו של המערער עומד ותלוי בפני בית המשפט. התזכיר מבקש להתמודד עם קשיים שעלו באשר ליישומן של הוראות תיקון 113 לחוק. השופט סולברג ציין כי מדובר בשלב זה בתזכיר חוק בלבד, ואולם "יש להניח כי התזכיר משקף נאמנה את רחשי לבו של המחוקק", ובית המשפט ראוי "שיעשה אוזנו כאפרכסת".

ח.         לאחר מכן עמד השופט סולברג על כך, שההבחנה בין תרחיש עובדתי שיש לראותו כאירוע אחד, לבין כזה שיש לראותו כמספר אירועים, מעוררת קושי לא מבוטל. כך, כיון שתיקון 113 לא הגדיר את המונח "אירוע", ולא הבהיר מהו היחס שבין מונח זה לבין המונחים "מעשה" ו"עבירה", שבסעיף 40יג לחוק העונשין.

ט.         נאמר, כי תזכיר החוק מבקש להתמודד עם אי-בהירות זו, ומציע תיקון המורכב משלושה נדבכים: בנדבך הראשון, מוחלף המונח "ריבוי עבירות" במונח "ריבוי מעשים". לפי דברי ההסבר אי-הבהירות המושגית בהקשר זה הביאה לכך שבמספר פסקי דין נקבע שתחילה יש לבחון האם מדובר ב"אירוע אחד" או ב"כמה אירועים", ורק לאחר מכן להידרש לשאלה כמה מעשים כולל כל אירוע (ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (2014)(להלן פרשת ג'אבר); ע"פ 2519/14 אבו קיעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (2014)).

י.           הנדבך השני הוא הגדרת המונח "אירוע". בפרשת ג'אבר נפסק, בדעת רוב, כי "עבירות שיש ביניהן קשר ענייני הדוק יחשבו לאירוע אחד" (פסקה 5 לחוות דעתה של השופטת ברק-ארז, ופסקה 2 לחוות דעתו של השופט פוגלמן, ההדגשות הוספו – א"ר)(להלן מבחן הקשר ההדוק). התזכיר מביע "חוסר שביעות רצון מן הפרשנות שנתנה הפסיקה למונח אירוע... ומוצעת בו הגדרה שונה, מצומצמת יותר, שאת גבולותיה, 'גבולות הגזרה' שלה יש לשרטט באמצעות שני מבחנים": הראשון, האם המעשים בוצעו בקרבת זמן ומקום; השני הוא מבחן מהותי, המסייג את המבחן הראשון, והוא מונחה על-ידי שתי אמות-מידה – זהות האינטרסים המוגנים ומספר הקרבנות.

יא.       הנדבך השלישי, "מטרתו להסדיר מצבים של ריבוי עבירות דומות וחוזרות. כך, מקום בו נקבע... כי מדובר בכמה אירועים נפרדים, אך מדובר באירועים דומים אשר בוצעו באופן שיטתי, לאורך זמן, 'יהיה רשאי בית המשפט, לאחר ששקל את טיב האירועים וחומרתם, לקבוע מתחם עונש הולם אחד בלבד לכל האירועים'".

יב.        לאחר מכן עבר השופט סולברג לבחון את עניינו של העותר. נקבע כי "בחינת עניינו של העותר על-פי מבחן 'הקשר ההדוק' מלמדת כי את מעשיו יש לראות כאירוע אחד. הונאת 'פונזי' כגון זו שביצע העותר, מורכבת על פי טיבה מפעולות רבות המאופיינות בתכנון, תחכום ושיטתיות, ולפיכך קשורות זו בזו בקשר ענייני הדוק". מעשיו של העותר שלובים זה בזה, ופיצולם לאירועים שונים גורע מאופיים הייחודי של מעשיו כמכלול, ונכון לראות כמסכת עבריינית אחת. לשיטת השופט סולברג, תוצאה זו נתמכת גם בשיקולים מעשיים – סיווג המעשים כאירועים נפרדים היה מחייב קביעתם של למעלה משמונים מתחמי ענישה נפרדים. לפיכך, מעשיו של העותר עולים כדי אירוע אחד, ובהתאם – יש לקבוע מתחם עונש אחד בלבד.

יג.        אכן, לעומת זאת, כך לשיטת השופט סולברג, בחינת עניינו של העותר על פי המבחנים המוצעים בתזכיר החוק, מעלה "כי יש לראות במעשיו כמה אירועים נפרדים" (הדגשה במקור - א"ר). שכן "נעשו ביחס לנפגעים רבים, על פני תקופה ממושכת, ובמקומות שונים. על-פי המבחן המוצע בתזכיר יש לראותם, או למצער את רובם, כאירועים נפרדים, ובהתאם לכך לקבוע מתחם עונש נפרד לכל אירוע ואירוע. יחד עם זאת, מאחר שמדובר במעשים רבים המאופיינים בדמיון וחזרתיות, אזי שיקולי הלימה, כמו גם שיקולים מעשיים... מצדיקים לקבוע... מתחם ענישה אחד". מכלל האמור עלה, כי די בקביעת מתחם עונש אחד בלבד.

יד.        לאחר בחינה זו עבר השופט סולברג לקבוע את מתחם העונש ההולם לעותר, לפי סעיף 40ג(א) לחוק. השופט סולברג עמד על אמות המידה אותן יש לבחון בקביעת מתחם הענישה ההולם: "הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו; מדיניות הענישה הנוהגת; ונסיבות הקשורות בביצוע העבירה". נקבע כי במעשיו העותר קשות בערכים חברתיים בסיסיים, ועל כן חובתו של בית המשפט להעביר מסר בהיר כי למעשי העותר מחיר גבוה.

טו.       עוד בחן השופט סולברג את הענישה הנוהגת. בית המשפט המחוזי סבר, כי פסק הדין בפרשת חפץ הוא הקרוב ביותר לעניינו של העותר, ועליו נסמך במידה רבה. העותר טען בערעור כי שגה בית המשפט המחוזי בהסתמכות בלעדית על אותו פסק דין, נוכח הבחנות אפשריות רבות. עוד טען העותר, כי בית המשפט המחוזי היה צריך ליתן משקל לפסקי דין נוספים שהציג במסגרת הטיעונים לעונש.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ