דנרום בע"מ נ' גל-על חרושת מנועי שריפה בע"מ ואח'

החלטה

רקע:

המשיבה הגישה תביעה כספית כנגד המבקשים ע"ס 8,500$ וזאת בגין אי תשלום עמלת תיווך שהוסכם עליה בהסכם בין הצדדים ( להלן: "ההסכם") וכנגזרת ממכירת ציוד שבבעלות המבקשים.

המבקשים הגישו בקשה למחיקת כותרת, בקשת רשות להתגונן וכן בקשה להעברת מקום הדיון.

החלטה זו, עניינה בקשת המבקשים לעברת מקום הדיון.

טענות הצדדים:

לטענת המבקשים בבקשה ובתצהיר שהוגש בתמיכה לבקשה, ההסכם בין הצדדים נחתם במקום מושבה הקודם של המבקשת 1, מתחם "דשנים", קריית אתא בנסיבות אלו ובשים לב למקום שבו נוצרה ההתחייבות, ההתקשרות בין הצדדים והחתימה על ההסכם יש להעביר את הדיון להמשך בירור לבית משפט השלום בחיפה.

המשיבה טענה בתצהיר תגובה מטעמה לבקשת המבקשת כי ביום 7.11.01, במשרד המשיבה ביהוד, חתמו "בעלי החברה אישית (המבקשים 2 ו 3)", בנוכחותו של מנהל המשיבה, על ההסכם נשוא התביעה וזאת עשו על נייר המשיבה הנושא את כתובת המשיבה ביהוד. לטענת המשיבה. מאחר ובאותו מעמד לא היה בידי המבקשים חותמת של המבקשת 1, הטבעת החותמת נעשתה במשרד המבקשת 1, בקרית אתא, כעבור כשבועיים. מאחר ולטענת המשיבה הסכם כאמור נחתם ביהוד, מוקנית הסמכות המקומית לדון בתובענה לבית משפט זה וזאת ע"פ תקנה 3(א)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 ( להלן: " התקנות"). בסעיף 6 לתגובת המשיבה, מצינת המשיבה כי אף אין עוררין לענין סמכות בית משפט זה בענינים של המבקשת 2 ו3 ולפיכך מטעם זה הרי שלבית המשפט , הסמכות גם בענינה של המבקשת 1. יצוין כי טענתה זו של המשיבה לא נתמכה בתצהיר מטעמה.

בתשובת המבקשים לתגובת המשיבה, הנתמכת בתצהיר, חוזרת המבקשת על האמור בבקשתה המקורית ומוסיפה וטוענת כי המשיבה היתה זו שהגיעה למשרדי המבקשת 1 ב"מתחם דשנים" קריית אתה, רשמה על ניר פירמה שלה את ההסכם. לטענת מנהל המבקשת 1 ההסכם נחתם בנוכחותו במשרדי המבקשת 1. זאת ועוד מצהיר מנהל המבקשת 1 כי כל המבקשים גרים בתחום שיפוטו של בית משפט השלום בחיפה. בגוף התשובה מציין ב"כ המבקשים כי כל החלופות המצוינות בתקנה 3(א) (1) – (5) לתקנות מובילות למסקנה כי הסמכות המקומית לדיון בתובענה מסורה לבית משפט השלום בחיפה.

דיון:

תקנה 3 לתקנות, מציבה מספר חלופות לצורך קביעת סמכותו המקומית של בית המשפט לדון בתביעה. די שאחת מן הזיקות המפורטות בתקנה 3 תתקיים, על מנת שבית המשפט יקנה סמכות לדון בתביעה.

סוגיית הוכחת סמכותו של בית המשפט לדון בתובענה רובצת לפתחה של המשיבה. מעיון בתצהירי הצדדים ניראה כי קיימת מחלוקת עובדתית ביחס למקום שבו נחתם ההסכם בין הצדדים. בהתאם לעובדות שהוצגו בפני, הנוגעות לנקודה זו, לא ניתן בשלב זה להעדיף את גרסתה של המשיבה על פני גרסתם של המבקשים וניראה כי כפות המאזניים מאוינות ובפני קימת גרסה מול גרסה ביחס למקום שבו נחתם ההסכם בין הצדדים.

בפס"ד רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' אלי כהן (פורסם מאגרים המשפטיים) נקבע כי:

" המטרה הרלוונטית לענייננו, היא כאמור קידום נוחות הדיון. ההנחה היא כי עדיף לקיים את הדיון בבית משפט שלו הזיקות הגיאוגרפיות הרבות ביותר לסכסוך נשוא התביעה, שכן אז יקל על הבאת העדים והראיות בפני בית המשפט, ותקודם נוחות הצדדים בניהול הדיון. ואכן, מקובלת העמדה לפיה הסמכות המקומית נקבעה בתקנות כדי לשרת את נוחיות הנתבע, שלא ייאלץ להתדיין הרחק ממקום מושבו..."

בפרשת פולג אשר היתה אבן דרך בסוגיית הסמכות המקומית נקבע בין היתר כי :

"במדינה קטנה כמדינתנו, ממילא אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום סמכותו המקומית של בית משפט זה או אחר ואין ענין זה ראוי בנסיבות רגילות לשמש נושא להעלאת טענות טרומיות" ראה רע"א 6920/94 יאיר לוי נ' צבי פולג ( פורסם במאגרים משפטיים).

יחד עם זאת יפים לעניננו דברי כב' השופט אור בבש"א 4666/02 ד"ר גוכלר נ' עזבון המנוח ז'ק אזואוילוס, ( פורסם במאגרים משפטיים):

" בית משפט זה...יטה להורות על העברת הדיון, כאשר התביעה הוגשה בתחום סמכותו של בית המשפט, אשר בידיו סמכות מבחינה פורמאלית, אך אין זיקה מוחשית אחרת כלשהי בין העניין לבין תחום סמכותו של בית המשפט..." (ב"ש 885/82 לוי נ' אוחנונה [1], בעמ' 307; בש"א 2930/02 טמפו תעשיות בירה בע"מ נ' סדן ( להלן- פרשת טמפו[2]) ). הלכה זו יפה גם למקרה שהזיקה הפורמאלית בו היא של קיום סניף של מי מהנתבעים באזור השיפוט של בית המשפט (פרשת טמפו[2] ; בש"א 8302/00 עמותת בית חולים שערי צדק- ירושלים נ' שלמה[3]). בנסיבות המקרה שלפנינו ברור הוא כי הזיקות של המקרה לאזור צפון הן בעוצמה מכרעת".

לבד מהמחלוקת הקיימת בין הצדדים ביחס למקום שבו נחתם ההסכם, מהנתונים שהוצגו בפני ע"י המבקשת ואשר לא הוכחשו ו/או נשללו ע"י המשיבה עולה כי כל המבקשים מתגוררים בתחום שיפוטו של בית משפט השלום בחיפה, כי המקום שנועד ו/או שהיה מכוון לקיום ההתחיבות היה בחיפה שם נמצאת המכונה פיזית, כי מקום מסירת הנכס (המכונה) הוא בחיפה וכי מקום המעשה של הפרת ההסכם לכאורה הוא בחיפה.

בנסיבות אלו בחינת החלופות של תקנה מס' 3 לתקסד"א מובילה למסקנה כי מירב הזיקות לדון בתובענה מצביעות על סמכותו המקומית של בית משפט השלום בחיפה. על כן אני מקבל את הבקשה ומעביר את הדיון בתובענה לבית משפט השלום בחיפה.