דנקנר נ' מנו ספנות בע"מ

פסק דין

התובע יחד עם בני משפחתו, רעייתו, והורי בני הזוג, הפליגו בהפלגת נופש בספינה השייכת לנתבעת, ושבו מהפלגה זו, כאשר התובע מלא טענות כרימון. לדבריו, חדרו לא היה מרווח דיו ביחס לחדרים אחרים הסמוכים לחדרו, הוא מדד את גודל חדרו והשווה אותו לגודל חדרים סמוכים אף חדר האמבטיה שלו היה קטן ב-1 מ"ר מחדרי האמבטיה של החדרים הסמוכים, והמרווח בין האסלה לבין הכיור בחדר השירותים לא היה מרווח דיו ועמד על 10 סמ' בלבד, והריח שנדף מחדר השירותים היה נוראי; אביזרי התינוקות שקיבל לא היו תקינים לחלוטין ואינם נקיים דיים; היחס האנושי שקיבל מאנשי הצוות לא היה נחמד ולא מזגו לו קפה בזמנים ובכמויות שהיה מעוניין בהם, למרות שאביו הקפיד להותיר תשר בכל ארוחה; שעות הארוחה לא התאימו לו וכך גם לא השולחן שקיבל; לא נשאה חן בעיני העובדה כי בכל מקום נכתבה פנייה כי יש להותיר תשר לצוות האוניה; צוות האוניה דובר רוסית ופיליפינית; ועוד כהנא וכהנא טענות וטרוניות מן היקב ומן הגורן.

בעניין הריח הנובע מחדר השירותים, טענה הנתבעת בכתב הגנתה כי מדובר בעניין סובייקטיבי וכי נציגיה לא התרשמו מקיומה של בעיית ריח בחדר. למרות שקיומם של ריחות לא נעימים הוא בהחלט עניין סובייקטיבי, התובע לא הביא איש מבני משפחתו אשר היו עמו בהפלגה להעיד, כי אכן התקיימה בעיית ריח של ממש, המצדיקה הכרה בעוגמת נפש כלשהי, וזאת על אף שאוזכרו בכתב התביעה התייחסויות של אותם בני משפחה לנושא זה. התובע הודה בכתב התביעה, כי בהיותו דר' לפיזיקה מצא דרך לתת "מענה חלקי" לנושא הריח בהנחת מגבת רטובה על פתח הניקוז של האמבטיה. לשיטת התובע, בגין אותו ריח לא נעים, הוא זכאי לפיצוי מלא על כל עלות ההפלגה בסך 3,494 $. שיטתו איננה מקובלת עלי. התובע לא הוכיח במידה מספקת את טענותיו בדבר קיומו של ריח לא נעים, לא את הקשיים ועוגמת הנפש שנגרמו לו ובוודאי שלא את סכום הפיצוי המבוקש.

עיון בתמונות החדר שצורפו לכתב התביעה, מגלה חדר הינו נעים ומרווח דיו, והעובדה שלבני משפחתו בחדרים סמוכים היו חדרים גדולים יותר, לא מזכה את התובע בפיצוי כלשהו.

בתיק תביעות קטנות 43080/04 ליבמן דוד נ' מנו ספנות (לא פורסם) אמר בית המשפט:

"לאחרונה הולכת ומתפתחת תופעה מוזרה ומשונה של הצפת בתי משפט- ובמיוחד בתי משפט לתביעות קטנות - בתביעות קנטרניות וטורדניות של נופשים אשר מחפשים בכל מאודם, כל תקלה או סיבה, אף "מתחת לאדמה" בכדי - בחזרתם לארץ - לתבוע את חברת התיירות, סוכן הנסיעות, חברת הספנות, חברת התעופה, מי לאו, בגין אי נוחות אמיתית או מדומה ,קשה או קלת ערך בעת חופשתם. במקום לשתף פעולה עם גורמי התיירות ולהודות על הניסיונות של גורמים אלו להתגבר על תקלות הנ"ל,ולהמשיך ליהנות מהחופשה ולשים התקלות בצד ולהדחיקם מהזיכרון, בוחר הנופש להתרגז ולרטון ובכך להגדיל את רכיב "עוגמת הנפש" בתביעתם ולתכנן את הרגע בו כף רגלם תדרוך על מפתן בית המשפט, בכדי ש"הצדק יצא לאור" ויוכלו גס הם לגרום ל"עוגמת נפש" לגורמי התיירות המסורים".

דברים אלה יפים גם למקרה שלפני. דומה כי במקום ליהנות מההפלגה, חיפש התובע ללא הרף פגמים שונים ומשונים כדי להעצים את חוסר שביעות רצונו, אף תוך ניצול כישוריו כד"ר לפיזיקה. העובדה כי התובע סבור כי מגיע לו פיצוי בגין עוגמת נפש, לרבות בגין הרווח בין האסלה לכיור, העולה בהרבה מאשר שילם בגין הנופש כולו, למרות שהפליג, קיבל שירותי הלנה והסעדה, הגיע לחו"ל וטייל עם משפחתו במשך מספר ימים, מצביע על חוסר פרופורציות מצידו.

התובע לא הוכיח קיומם של פגמים, עוגמת נפש ושווי עוגמת הנפש, ולא מצאתי בכל טענותיו של התובע סיבה לקיום עוגמת נפש המצדיקה פיצוי כספי כלשהו.

נוכח כל האמור, ולמרות אי התייצבות הנתבעת לדיון, אני מחליט לדחות את התביעה. מאחר והנתבעת לא התייצבה, לא אחייב התובע בהוצאות.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לתובע ולנתבעת.

ניתן היום, ח' אייר תשע"ב, 30 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.