דניה קוסמטיקס בע"מ ואח' נ' שרכאת שוויקי לאלאיסטמר ואח'

החלטה

בקשה לכוף ביצוע של פסק דין בהתאם לסמכות בית המשפט בסעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, היא הבקשה שלפני.

ביום 3.5.09 אישר כבוד השופט זמיר את הסכמות הצדדים ונתן להן תוקף של פסק דין.

בהתאם לפסק הדין היה על הנתבעים לבצע שורה של פעילויות הקשורות ביבוא מוצרים מזויפים של התובעים מסין, הכל כמפורט בפסק הדין.

לטענת התובעים לא מילאו הנתבעים אחר איזה מן החיובים שהתחייבו בהסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים לאור המצגים של הנתבעים, משכך מבקשות התובעות לכוף על הנתבעים את ביצוע פסק הדין בקנס או במאסר כדי שיצייתו לפסק הדין.

הדיון בבקשה לבזיון בית המשפט נקבע ליום 8.11.09.

במועד זה התייצב ב"כ התובעות אך איש מהנתבעים לא התיצב גם לא בא כוחם חרף העובדה שהזימון לדיון נמסר כדין; (לענין זה מסירה כדין היא מסירה למשרד ב"כ הנתבעים כפי שנקבע בסעיף 11 להסכם הפשרה).

תחת התייצבות בבית המשפט שלח ב"כ הנתבעים הודעה לב"כ התובעות ובה בקש הסכמתו לדחיית הדיון.

על קיומה של הבקשה למדתי בעת הדיון מפי ב"כ התובעות שהציג לי עותק מההודעה; יאמר כי לבית המשפט לא הגיעה כל בקשה כזו, ממילא לא נדחה הדיון, ולפיכך בהעדר החלטה לביטול הדיון היה על הנתבעים ועל ב"כ להתיצב לדיון. כך גם ציינתי בהחלטתי במועד הדיון והוספתי כי "נראה לכאורה כי זו הדרך שבה בחרו המשיבים לנקוט בהליכים אלה, שהרי הוצג לי כי פסק הדין שנתן תוקף להסדר הפשרה הושג בין הצדדים ולכאורה מתוך הבקשה עולה כי המשיבים אינם ממלאים אחר פסק דין זה", באותו מעמד קבעתי דיון בבקשה ליום 22.11.09.

במועד זה התיצב ב"כ התובעות וכן ב"כ הנתבעים, שציין לפרוטוקול כי "אני מתחייב תוך חודשיים מהיום ליצור עם הנתבע קשר. אני מבקש 60 [יום א.נ.ח] ולאחריהם אמסור הודעה" ועוד המשיך להצהיר לפרוטוקול לאחר שב"כ התובעות עמד על בקשתו ליתן החלטה במסגרת הבקשה לבזיון בית משפט כי "אני מבטיח אישית לחברי להביא את הנתבע למשרד ולסיים את התחייבויותיו...אני מבקש כי בית המשפט לא יוציא צו הבאה, יחד עם זאת אני מסכים כי בית המשפט יהיה מוסמך ליתן כל צו לפי פקודת בזיון בית המשפט בישיבת בית המשפט הקרובה, כאילו הוצא צו הבאה וכאילו בוצע. אני אישית אחראי לכך כי הנתבע יתייצב בדיון הקרוב...הגם שאני כבר אדאג לבוא בדברים עם חברי ולהורות לנתבע לקיים את פסק הדין אליו הגענו בדרך הפשרה, כלשונו" (ההדגשות אינן במקור – א.נ.ח).

לדיון שהתקיים ביום 20.1.10 – שסברתי כי יתייתר לאור הצהרות ב"כ הנתבעים כי ידאג שהנתבעים ימלאו אחר פסק הדין, לא התייצב מי מהנתבעים וגם לא בא כוחם.

ושוב ראה ב"כ הנתבעים לשלוח הודעה לב"כ התובעות ולבקש בבוקר הדיון לדחות את ישיבת בית המשפט "בעקבות נפילת המבקש ופציעתו ובכך נגרם לב"כ המבקשות חבלות...".

לא ראיתי לקבל את הבקשה שאף לא הוגשה לבית המשפט ולא היתה מלווה במסמכים רפואיים וכפי שציינתי בהחלטתי מאותו מועד ראוי היה כי עו"ד אחר ממשרד ב"כ הנתבעים היה מתיצב לדיון או למצער מתמחה, אבל זאת לא נעשה.

הארכתי בפירוט ההתנהלות, כי אני סבורה שהתנהלות זאת מבטאת למעשה את יחס הנתבעים להליכי בית המשפט ובכלל זה לפסק הדין שעליהם למלא.

כבר במועד הדיון ציינתי כי התובעות זכאיות לקבל את הסעד שביקשו קרי, לכוף על הנתבעים לציית לפסק הדין.

כבר בדיון הראשון שנערך לפני היו התובעות זכאיות כי אקבל את בקשתן, אלא שסברתי כי בהתאם להוראות סעיף 6(2) לפקודת בזיון בית המשפט, לא אוכל להטיל קנס או מאסר לכוף את הנתבעים "אלא אם הוזמן הממרה ונענה להזמנה...".

משהתייצב ב"כ הנתבעים ביום 22.11.09 לדיון בהתאם להזמנה שנמסרה לו כדין, ולאור הצהרותיו בדיון, כמפורט בהרחבה לעיל, ובפרוטוקול, מוחזקים הנתבעים כמי 'שנענו להזמנה', ועל כן על פי סמכותי מכֹּח פקודת בזיון בית המשפט אני רואה ליתן לכוף את הנתבעים שמסרבים לציית לצווי בית המשפט, בקנס.

במסגרת הבקשה לכוף ביצוע של פסק דין, ולאור דברי ב"כ הנתבעים שהודה למעשה כי אין הנתבעים ממלאים אחר פסק הדין הרי יש לבית המשפט "סמכות לכוף בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצווה לעשות מעשה..." (סעיף 6(1) לפקודה) בהתאם לפרשנות "כפשוטו - משמעו של המונח "צו" הוא הוראה, חיוב, פקודה. הצו הוא הוראת הביצוע או ההימנעות מביצוע שבפסק הדין או בהחלטה אחרת של בית המשפט. הצו השיפוטי משמר זכות משפטית, משנה אותה, מקים אותה או מבטלה... הצו השיפוטי מגדיר זכויות וחובות, שיש להן תוקף משפטי מחייב ואשר על כן ראוי לו, למשפט, לדאוג לאכיפתן." (א. קשת ביזיון בית משפט, הוצאה לאור של לשכת עו"ד, תשס"ב עמ' 103) ועוד נאמר כי "אין מבזים את בית המשפט אלא אם כן אין מבצעים את שבית המשפט ציווה לעשות או עושים דבר שבית המשפט אסר את עשייתו" (שם 115).

לאור התנהגות הנתבעים שממשיכים גם לאחר זמן ארוך שלא לבצע את פסק הדין, כך בהתאם לדברי ב"כ התובעות, ולאור התנהלותם כלפי דיוני בית המשפט אני רואה לכוף כל אחד מהנתבעים בקנס בסך 1,000 ₪ לכל יום של הפרה בו אין הנתבעים ממלאים אחר חיובי בית המשפט.

אני סבורה כי סכום הקנס שקבעתי הוא מידתי והבאתי בשיקולי את האמור בע"א 24/78 ויטקו כימיקלים נ. סלאמן, כי "קביעת סכום הקנס צריכה להעשות על רקע מטרותיו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. כאמור המטרה אינה ענישה אלא כפייה. סכום נמוך מדי לא יגשים את מטרת הכפייה. סכום גבוה מדי יהיה בו יסוד עונשי, והוא עשוי להחטיא את מטרת הכפייה...הן הקנס הקטן והן הקנס הגדול חדלים להיות משמעותיים בעוברם את הגבול הראוי: הקטן כי לא ירגיש בו החייב והגדול כי הוא מעבר ליכולתו ...".