דניאל נ' חברת הגיחון בע"מ

החלטה

1. בפני בקשת המבקשת למתן צו זמני, אשר יורה למשיבה לחבר את ביתה של המבקשת לתשתית המים כפי שהמצב היה עובר ליום 22.3.10, מועד ניתוק חיבור המים מביתה. במקביל הגישה המבקשת תביעה למתן צו עשה קבוע.

2.לאור אופיו של הסעד המבוקש, ניתן צו זמני במעמד צד אחד, עד לקיום דיון בבקשה.

3.במהלך דיון שהתקיים בפני, התבררו הנתונים הבאים:

(1) חובה של המבקשת למשיבה עומד על סכום של 50,594 ₪;

(2) מאז שנת 2004 נמנעה המבקשת מלשלם עבור צריכת המים בדירתה, אף הפרה הסדרי חוב שנעשו עמה;

(3) צריכתה השוטפת האישית של המבקשת, לאחר הפחתת חלקה היחסי בצריכה המשותפת, עומדת בממוצע על למעלה מ- 30 קוב.

4.במהלך הדיון וכן בבקשתה טענה המבקשת שאין בידה אמצעים לתשלום החוב. על פי תיאורה עזב אותה בעלה בשנת 1997 והותיר אותה עם חובות כבדים, אותם היא מתקשה לשלם. לטענתה, מתגורר עמה בביתה בנה בן ה- 24, המובטל מאז שחרורו מהצבא. כמו כן שוהה אצלה בתה הנשואה, בת ה- 29, בשל בעיות אישיות עם בעלה.

5.המשיבה הגישה אישור העסקה במשביר לצרכן (מוצג ת/1), לפי שכר הבסיס החודשי של המבקשת עומד על 4,087 ₪, ללא עמלות, ללא שעות נוספות, וכיוצ"ב.

6.אף שהמבקשת הביעה במהלך הדיון את נכונותה להגיע להסדר תשלומים עם המשיבה, היא סירבה לקבל את הצעות ההסדר שהוצעו לה, וטענה שאין באפשרותה לשלם סכום העולה על 50 ₪ בחודש.

7.המשיבה הפנתה לבג"ץ 5671/01 ה.ל.ב. התנועה למלחמה בעוני ואח' מיום 19.4.04, בגדרו הוכרה סמכותה של המשיבה לנתק צרכנים שאינם משלמים חובותיהם מזרם המים, וכן לנספח א' לפסק הדין, שבו פורט נוהל הפעלת הסמכות לנתק את אספקת המים.

8.המשיבה טענה שכל התנאים אשר נקבעו בנוהל האמור לעיכוב הניתוק, אינם מתקיימים במבקשת, שכן לא התקבלה חוות דעת של לשכת הרווחה ברשות המקומית בדבר מצב חריג ומיוחד של המבקשת ובדבר מצוקתו הקשה, כאמור בתנאי 1.; הרשות לא שוכנעה שהצורך אינו מנצל לרעה את האפשרות, שכן המבקשת אינה עושה כל מאמץ להסדיר את חובה, כאמור בתנאי 2.; וצריכתה השוטפת של המבקשת עולה בהרבה על שלושה מטר מים מעוקבים לנפש לחודש, בניגוד לאמור בתנאי 3.

9.לאחר ששמעתי את טעוני הצדדים, מצאתי שהמבקשת לא הוכיחה שיש להיענות לבקשה למתן סעד זמני.

10.כפי שנפסק, תאגיד מים וביוב רשאי לנתק צרכנים מאספקת המים, בכפוף לנוהל שנקבע. בנוהל האמור נערך איזון נאות בין הצורך להבטיח תשלום סדיר עבור צריכת המים, לבין צרכים סוציאליים מיוחדים. בשים לב לאיזון הנדרש, לא נקבע בנוהל שכל הסובל מקשיים כלכלים יקבל את אספקת המים ללא תשלום, אלא נקבע מנגנון שנועד להבטיח עיכוב הניתוק רק בכפוף להסדר תשלומים לתשלום החוב.

11.מצאתי שיש לקבל את טענותיה של המשיבה לפיה לא מתקיימים במבקשת התנאים להחלת החריגים. אף שהמבקשת טענה למצוקה כלכלית ולחובות כבדים, לא התקבלה חוות דעת של לשכת הרווחה המצביעה על מצב חריג או מיוחד ועל מצוקה קשה, ולא הוצגו בפני כל אסמכתאות לטענותיה של המבקשת.

12. מספר הנפשות בדירה על פי רישומי המשיבה וכן על פי האמור בתצהיר המבקשת עומד על 2 נפשות, ואולם גם אם אקבל את טענת המבקשת לפיה מתגוררות בביתה 3 נפשות (טענה שלא הוכחה אלא נטענה בעלמא), עדיין מדובר בצריכת מים של פי 3עד 4 מהצריכה

הממוצעת. קשה להשתחרר מהרושם שלא מדובר בענייננו בניצול לרעה שניצלה המבקשת את התחשבותה המשיבה בה.

13.מדבריה של המבקשת עולה שלפני כשנה ניתקה המשיבה את אספקת המים לביתה, והשיבה אותה, לאחר הסדר. למרות זאת, לא רק שהמבקשת נמנעה מלהסדיר את חובה, היא אף המשיכה להימנע מלשלם את תשלומי המים השוטפים, וכאמור, נמנעה מלהקטין את צריכת המים השוטפת.

14.לא מצאתי כל סיבה לקבל את טענתה המרומזת של המבקשת לפיה גם חוב זה יש לייחסו לבעלה, שכן כפי שנטען, בעלה אינו מתגורר בבית מאז שנת 1997, או בסמוך לכך, ולפיכך מדובר בצריכה שוטפת של המבקשת וילדיה המתגוררים עמה.

15.מבחינת המבחנים למתן סעד זמני, ספק בעיני עם בנסיבות העניין מגלה הבקשה עילת תביעה.