דניאל ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

לפניי בקשה למתן הוראות, בגדרה מבקש המפרק הזמני של חברת סוהואואס בע"מ (להלן: "החברה"), להורות למשיבים לשלם למפרק הזמני סך של 21,500 ₪, הוא התמורה אשר סוכמה בינו לבין המשיבים בהתאם למסמך הצעה של המשיבים והודעת קיבול של המפרק הזמני.

על פי הנטען בבקשה, פעל המפרק הזמני למכור את הציוד שהיה במשרדה של החברה באמצעות פרסומים שונים. בעקבות כך נוצר קשר עם המשיבים, שגילו ענין ברכישת הציוד שנמצא במשרדי החברה. בסופו של דבר הציעו המשיבים לשלם למפרק הזמני סך של 21,500 ₪ עבור הציוד. נציגו של המפרק הזמני נתן הסכמתו בעל פה ובכך נכרת הסכם מכר מחייב. הציוד נלקח על ידי המשיבים ממשרדי החברה ונמכר לצדדים שלישיים, אך המשיבים לא שילמו דבר למפרק הזמני. יתר על כן, למפרק הזמני נודע כי המשיבים אף פנו לעובדי החברה ודרשו מהם להעביר אליהם ציוד שהוחזק על ידי העובדים בביתם, למרות שציוד זה כלל לא היה מצוי במשרדי החברה וממילא לא היה חלק מן הממכר. שניים מבין העובדים אף נענו לדרישה זו. מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מבוקש לחייב את המשיבים לשלם למפרק הזמני את הסך של 21,500 ₪ וכן להחזיר למפרק הזמני את הציוד של העובדים שלא היה חלק מן הממכר. לחלופין מבוקש לקבוע כי החוזה בטל וכי על המשיבים להחזיר למפרק הזמני את כל הציוד אשר לקחו.

המשיבים מתנגדים לבקשה. הם טוענים כי הסיכום היה שהמפרק הזמני ימכור להם לא רק את הציוד המצוי במשרדי החברה, אלא גם את המזגנים המותקנים על גבי קירות המשרדים וכן את הציוד המצוי בביתם של עובדי החברה. לדידם, הביטוי "מתחם החברה" משתרע גם על ציוד של החברה שהיה מצוי בידי העובדים בביתם, שכן ציוד זה שייך לחברה. הם אף טוענים כי לא התכוונו לקנות את הציוד מן המפרק הזמני, אלא רק למכור את הציוד לצדדים שלישיים, ולתת למפרק הזמני חשבונית אחת מרוכזת, כדי להקל עליו. המשיבים טוענים כי כלל לא נכרת חוזה אלא היה מדובר במשא ומתן בלבד, והמחיר שהוצע על ידם היה מותנה בקבלת כלל הציוד של החברה, לרבות זה המצוי בבתי העובדים ולרבות המזגנים המותקנים על גבי הקירות. הם דורשים כעת פיצוי בגין המזגנים שלא קיבלו, בגין עבודת אריזה ומשלוח שביצעו, בגין עבודת נקיון שביצעו במתחם ובגין אחסון קלסרים.

הבקשה נקבעה לדיון באולם והצדדים השלימו טיעוניהם בעל פה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות ושקלתי את טיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להעתר לבקשתו החלופית של המפרק הזמני, ולהצהיר על בטלות ההסכם ועל חובת השבה, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

לא מצאתי ממש בטיעוני המשיבים כאילו המפרק הזמני התחייב למכור להם גם את הציוד המוחזק בבתי העובדים של החברה. טיעון זה עומד בניגוד גמור ללשונה של הצעת הרכישה שניסחו המשיבים עצמם, ביום 1.4.2014, שם דובר על "רכישת הציוד הנמצא במתחם", ואף הובהר כי ההצעה מתייחסת "לכל הציוד שנמצא במתחם החברה במשרדים בתל אביב". פשיטא שציוד הנמצא במשרדי החברה איננו כולל ציוד שנמצא בבתי העובדים, ואין כל דרך לפרש מונח זה באופן המוצע על ידי המשיבים.

יתר על כן, ברשימת הציוד שנמצא במתחם החברה, ואשר הוצגה בפני המשיבים, לצד הטור של מחשבים ניידים נרשם במפורש המשפט הבא: "ללא המחשבים שאצל העובדים".

גם לא מצאתי ממש בטיעוני המשיבים כאילו לא דובר על עסקת רכישה לפיה הם רוכשים את הציוד תמורת סכום נקוב מראש, אלא במעין עסקה לפיה הם ראשית לכל מוכרים את הציוד לצדדים שלישיים ורק לאחר מכן משלמים את התמורה המוסכמת למפרק הזמני. טיעון כזה לא רק שהוא עומד בניגוד גמור להצעתם בכתב, אלא שהוא גם נטול כל הגיון עסקי מבחינתו של המפרק הזמני, שהרי זה לא ימסור ציוד של החברה לידיו של צד שלישי כלשהו, לפני שאותו צד שלישי יתחייב לשלם את מלוא התמורה המוסכמת.

מאידך, דומה כי ההסכם לוקה באי בהירות בכל הנוגע לסוגיית המזגנים. אכן, הדיבור "ציוד הנמצא במתחם" מתיישב יותר עם ציוד שאיננו מחובר לקירות המתחם, קרי, ריהוט ומחשבים, ולכן לכאורה הצעת הרכישה של המשיבים לא היתה אמורה לכלול גם את רכישת המזגנים. ברם, רשימת הציוד המצוי במתחם כללה אף ארבעה מזגנים (במאמר מוסגר יש לציין כי המשיבים טוענים משום מה שהם היו אמורים לקבל עשרה מזגנים, אך טיעון זה אינו עולה בקנה אחד עם רשימת הציוד, הכוללת כאמור רק ארבעה מזגנים). בהקשר זה טוען המפרק הזמני כי מעולם לא היתה כל התחייבות מצידו למכור את המזגנים, שכן לפי הסכם השכירות של החברה, כל השקעה במושכר עוברת לבעלותו של המשכיר. מכל מקום, מעמדה ההסכמי של רשימת הציוד איננו ברור, שכן הצעת הרכישה של המשיבים, שהפכה למעשה להסכם בין הצדדים עם הודעת הקיבול של המפרק הזמני, אינה מפנה לרשימת ציוד כזו או אחרת.

בנסיבות אלה נוצרה אי בהירות בדבר תוכנו של ההסכם, באופן שאין מנוס אלא לקבוע שלא היה מפגש רצונות בין המוכר לקונה, קרי, בעוד שהמוכר (המפרק הזמני) לא התכוון למכור גם את המזגנים, הרי שהקונה (המשיבים) הניח כי הוא קונה גם את המזגנים. במילים אחרות, ההסכם לוקה בהעדר מסויימות, באופן שלא ניתן לקבוע כי הוא שריר וקיים. התוצאה היא שלא נכרת הסכם בר תוקף בין הצדדים.

הפועל היוצא של הקביעה בדבר העדר קיומו של הסכם בר תוקף היא חובת השבה. על המשיבים להשיב איפוא לידי המפרק הזמני את הציוד שנטלו מן המתחם ואת הציוד שנטלו מעובדי החברה ושלא היה מצוי במתחם. מדברי המשיב 1 עולה כי הלכה למעשה הוא כבר מכר את הריהוט תמורת כ- 13,000 ₪. ממילא לא ניתן כיום לקיים השבה בעין לגבי פריטים שנמכרו, ואין מנוס אלא להורות על השבת שווי, בין לפי ס' 9(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970 ובין לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979. כמובן שיש עדיין לברר האם הסכום שהוצהר על ידי המשיבים הוא אכן הסכום המלא שקיבלו המשיבים בגין הציוד שמכרו, ולשם כך עליהם להמציא למפרק הזמני אסמכתאות מתאימות. כל סכום ששולם להם מעבור לסכום בו הודו, יש להעביר לידי המפרק הזמני.

אשר על כן, אני מחייב את המשיבים לשלם למפרק הזמני סך של 13,000 ₪ וכן להשיב לידיו לאלתר כל ציוד של החברה שטרם נמכר על ידם, לרבות ציוד שהיה מצוי ברשות עובדי החברה מחוץ למשרדי החברה. בנוסף, על המשיבים להמציא למפרק הזמני, תוך שבעה ימים, אסמכתאות בכתב המעידות על גובה הסכומים ששולמו להם בגין מכירת הציוד לצדדים שלישיים, וככל שיתברר כי הסכומים הללו עולים על סך של 13,000 ₪, עליהם להעביר למפרק הזמני את ההפרש.

דרישתם הנגדית של המשיבים לתשלום כספים כאלה ואחרים בגין שירותים שנתנו כביכול למפרק הזמני, טעונה הליך נפרד, ואין מקומה בגדרו של ההליך הנוכחי, מה גם שאין היא נתמכת בראיות כלשהן.

המשיבים ישלמו לקופת הפירוק את הוצאות הבקשה בסך 3,000 ₪.

המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ד, 01 יוני 2014, בהעדר הצדדים.