דנטק - טכנולוגיות לרפואה ולמחקר בע"מ נ' חברת קוסמוטרייד (1987) בע"מ

החלטה

1.בפניי עתירת המבקשת – הנתבעת ולפיה מבוקש כי אורה למשיבה – היא התובעת, להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בשיעור שלא יפחת מסך 20,206 ₪. הבקשה הוגשה לפיתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 אף שעסקינן בבקשה שהוגשה כנגד חברה בע"מ וכפי שיובהר להלן המקור הנורמטיבי לסמכות בית המשפט לחייב חברה בהפקדת ערובה מעוגן בחוק החברות התשנ"ט-1999 ולא בתקנות סדר הדין האזרחי.

2.עסקינן בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקשת בגין הפרת חוזה השותפות העסקית בין הצדדים. לטענת המשיבה בכתב התביעה, שיתפו הצדדים פעולה במסגרת מיזם משותף, כאשר המבקשת הייתה יבואן של ציוד רפואי-ווטרינרי, ואילו המשיבה – באמצעות מנהלה עסקה בהפצה, שיווק, התקנה ושירות. המשיבה טענה בכתב תביעתה כי המבקשת סירבה לשלם עמלות עליהן הוסכם, הסתירה מסמכים אודות עמלות המגיעות למבקשת תוך ביצוע חיובים כוזבים בכרטסת הנהלת החשבונות וכן הגישה תביעה הנסמכת על הכרטסות המשובשות, בחוסר תום לב.

3.המבקשת טענה בכתב הגנתה כי המשיבה היא היא שהסתירה חשבוניות והעלימה עמלות שקיבלה מלקוחות. עוד טענה היא כי שילמה את הוצאות המבקשת בשל מצבה הכלכלי, זאת על אף שעל פי ההסכם לא הייתה אמורה לעשות כן. המבקשת צירפה לכתב הגנתה טבלת "אקסל" ובה התייחסות מפורטת לכל אחת מן החשבוניות שהמשיבה טענה כי לא נרשמו לזכותה. בין החשבוניות ישנן כאלה שסומנו בצבע ירוק- ומשמעו כי המבקשת נותרה חייבת למבקשת בגינן. עוד הוסיפה המבקשת בסעיף 27 בהתייחסה לעובדה כי היא מודה בחלק מן החוב כי "בכל מקרה יתרת החוב של התובעת והן של מנהלה כלפי הנתבעת עולה עשרות מונים על הנטען ע"י הנתבעת" (ראו האמור בסעיף 27 לכתב ההגנה).

טענות הצדדים בבקשה

4.לטענת המבקשת, המבוקש דרוש לנוכח העובדה שסיכויי התביעה קלושים ולאור העבודה שהמשיבה אינה פעילה ו"אין בבעלותה זכויות או נכסים ברי פירעון". המבקשת מסיקה את מצבה הפיננאסי של המשיבה מן העובדה שישנם צווי עיקול על נכסי המשיבה, שלשיטתה נובעים מן החובות הרבים שצברה (שצורפו כנספח א' לבקשה), וכן מדברי מנהל המשיבה לפיהם המליץ לו רואה החשבון שלו, לעבור לעבוד כ"עוסק מורשה" תחת העבודה במסגרת חברה בע"מ. באשר לסיכויי התביעה טוענת המבקשת כי המשיבה לא הסבירה כיצד היא זכאית לסעדים המבוקשים על ידה, בגין אילו חשבוניות לא קיבלה את חלקה ומהם הנזקים שנגרמו לה. לטענת המבקשתהמשיבה הגדישה תביעתה אך על מנת להפעיל לחץ על המבקשת, בשל התביעה שהגישה זו כנגד המשיבה.

5.המשיבה טוענת בתגובתה כי אין העיקולים מעידים על מצבה הכלכלי שכן הם הוטלו באופן "שרירותי" על ידי פקיד שומה בעקבות איחור בהגשת דו"חות כספיים, והם בוטלו זה מכבר. באשר לסיכויי התביעה, לטענתה, המדובר בסיכויים טובים, שכן כתב התביעה מפורט ביותר, ומצורפים לו נספחים רבים המעידים על החשבוניות שטרם שולמו למשיבה. לטענת המשיבה, הדבר גם עולה מן הבקשה שהגישה למתן פסק דין חלקי לאור סכומי החוב בהם הודתה המבקשת (בקשה שנדחתה על ידי ביום 27.09.11). עוד טוענת המשיבה כי יש לדחות הבקשה שכן החתימה על התצהיר שצורף כתמיכה לה – זוייפה, זאת הסיקה מהשוואת חתימה זו לחתימות נוספות של המצהיר – מר זאב תורן ולאור העבודה שמאשר אמיתות התצהיר שהופיע בפני ב"כ המבקשת הינה אושרת גבאי, שאינה המצהיר עצמו. המשיבה טוענת שהוצאות המבקשת נגרמו לאור העובדה שלא הסכימה לבוא בדברים עם המשיבה בדבר ההתחשבנות בין הצדדים, ואף סירבה להליך גישור, ומשכך אין לה להלין אלא על עצמה.המשיבה טוענתכי יש לה נכסים וזכויות, כאשר העיקרי הוא החוזה עם המבקשת. על כן עתרה המשיבה לדחות הבקשה, ולחלופין להפחית את סכום הערובה או לשלמה מן הסכום בו הודתה המבקשת כי היא חבה למשיבה.

6.בתשובה לתגובה טענה המבקשת כי המשיבה מנסה להיבנות מטעות סופר שאירעה בתצהיר, אך למען תיקון המעוות צירפה המשיבה תצהיר נוסף של מנהלה הטוען כי הוא אשר חתם על התצהיר וכי זוהי חתימתו, ואף צירפה מסמכים נוספים עליהם חתם, המוכיחים כי זוהי חתימתו. בנוסף טוענת המבקשת כי לאור תגובת המשיבה אין מנוס מלהטיל עליה להפקיד ערובה, שכן אף היא מודה כי הנכס שברשותה הוא החוזה בין הצדדים, ברם, זהו לב ליבה של המחלוקת בין הצדדים, ובנוסף, מנהל המשיבה עצמו מודה כי החוזה בין המשיבה למבקשת הופסק, והוא המשיך כאשר מנהל המשיבה הוא הצד לחוזה כעוסק מורשה, ועל כן אין, למעשה, בידי המשיבה כל נכס בר מימוש. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה לא טענה כי שילמה את חובותיה מושא העיקולים, וכי טענת המשיבה אודות הודאת המבקשת בחוב – נדחתה כבר על ידי בית המשפט.

רקע נורמאטיבי:

7.בקשה להפקדת ערובה, כאשר התובעת הינה חברה, הוסדרה באופן מיוחד בחוק החברות התשנ"ט-1999, וזוהי לשון סעיף 353א לחוק החברות:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

8.סעיף זה הוסף במסגרת תיקון 3 לחוק החברות. עד לתיקון, הסדר זה היה נעדר מחוק החברות החדש, אולם התקיים בסעיף 232 לפקודת החברות, כאשר ביני וביני המקור הנורמאטיבי לפסיקת ערובה היה תקנה 519 לתקנות סדר דין אזרחי התשמ"ד-1984 (להרחבה ראו: רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' ניב פ"ד נד(2) 845; אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה עשירית, 2009) 752-753). מטרתו של הסעיף הינה מניעת ההסתתרות מאחורי מסך ההתאגדות, בכדי להתחמק מפירעון הוצאות הנתבע (ראו: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי (מוטי) זיסר (טרם פורסם, ניתן ביום 13.7.2008) להלן: עניין נאות אואזיס). הפסיקה קבעה, כי חזקה שחברה מחוייבת להפקיד הוצאות הנתבע, והנטל להוכחת התנאים לפטור מהפקדת ערובה מוטל על החברה (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ פ"ד מד (1) 647 ).