דנטייר בע"מ נ' הממונה על חוק לסילוק ולמיחזור צמיגים

החלטה

1.במסגרת העתירה שבכותרת הוגשה בקשה לצו ביניים וזו הבקשה שלפני. עניינה – החלטת המשיב להטיל על העותרת המבקשת עיצום כספי בסך של 100,323 ₪ בגין אי עמידתה ביעד הסילוק והמחזור המוטל עליה לפי החוק לסילוק ולמחזור צמיגים, התשס"ז-2007. בעוד העתירה שבכותרת תוקפת את העיצום לגופו, הבקשה לצו הביניים מבקשת לעכב את התשלום לעת הזו.

2.עיינתי בעתירה, בבקשה לצו הביניים ובתגובת המשיב לה, ומסקנתי היא כי דין הבקשה לצו הביניים, להידחות. המבקשת אינה חולקת על יעד הסילוק והמחזור שהיה מוטל עליה לפי החוק, והוא 50% מהכמות שייבאה ושיווקה (בסך הכל 367 טון). העיצום הוטל על העותרת בשל אי עמידה ביעד בהפרש של 45 טון בקירוב (לפי תעריף של 2,231 ₪ לעל טון) והעותרת חולקת על מסקנה זו. אלא שעיון בהשגותיה של העותרת אינו מצדיק הוצאת צו הביניים בעת הזו: ראשית יצויין, כי סעיף 13(ד) לחוק קבע במפורש כי עצם הגשת עתירה כנגד דרישה לעיצום כספי אינה מעכבת את התשלום. בית המשפט יכול כמובן להורות אחרת, אולם מגמת החוק הינה כי העיצום ככלל ישולם במועדו. שנית, מן החומר שלפני עולה כי העותרת עצמה אינה חולקת כי מתוך ההפרש האמור, אכן לא עמדה היא ביעד של 15.7 טון. משמעות הדבר היא כי למעשה מתוך העיצום הכספי שהוטל עליה, סך של 35,026 ₪ אינו שנוי במחלוקת ממשית. שלישית, יתרת ההפרש בין היעד לבין הסילוק או המחזור בפועל, מצוי במחלוקת שבין העותרת לבין המשיב לגבי פעולתה של חברה אחרת, "טיירק". בעוד שהעותרת נסמכת על תעודות שקילה שהנפיקה "טיירק" והמביאים לטענתה של העותרת לכך שסילקה את כל הכמות שנותרה, מצא המשיב בביקורת שערך ב"טיירק", כי השיעור שסולק בפועל היה נמוך יותר והעותרת אף זוכתה בשל כך על ידי "טיירק" בכמות של 29.6 טון צמיגים. אלא שמהחומר שלפני לא מצאתי כי העותרת ביססה, לצורך הבקשה שלפני, כי סיכויי ההליך הם כאלו המצדיקים הוצאת צו הביניים בגין טענה זו. העותרת טוענת בעצמה כי "טיירק" ביצעה הפחתה של הכמות, אלא שלטענתה המדובר בהפחתה פיקטיבית (סעיף 25 לעתירה). אלא שאם כך הדבר, לא ברור אם וכיצד שילמה העותרת עבור כמות נוספת זו של סילוק והנטל מוטל עליה. בנטל זה, לצרכי הבקשה שלפני, לא עמדה. מעבר לכך, נוכח הטענות כנגד "טיירק", הכוללות אף תמליל הקלטה של שיחה שנערכה עם נציג מטעמה, היה על העותרת לצרף את "טיירק" כמשיבה בהליך זה, ולאפשר לה להתייחס לטענות כנגדה כמו גם למחלוקת העובדתית שבין העותרת לבין המשיב. כזאת לא עשתה העותרת ו"טיירק" לא צורפה כלל להליך. בכך נחלשת טענתה בנדון. לבסוף אציין, כי העותרת לא הראתה חשש לנזק ממשי אם ישולם הסכום (שכאמור רק חלק ממנו שנוי במחלוקת של ממש) ואין כמובן קושי בהשבתו היה ויקבע במסגרת העתירה העיקרית כי הדין עם העותרת.

4. המסקנה היא על כן, כי דין הבקשה לצו הביניים, להידחות.

המזכירות תמציא החלטה זו לבעלי הדין באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, ה' אלול תש"ע, 15 אוגוסט 2010, בהעדר הצדדים.