דנוך מרים ואח' נ' ישרוטל בע"מ ואח'

פסק דין

תביעת אורחי מלון בגין גניבת רכושם מכספת חדרם במלון. התביעה מופנית למלון ולמבטחת אחריותו כלפי צד שלישי, היא הנתבעת 2 [להלן – "המבטחת"].

רקע ועובדות שאינן במחלוקת

1. התובעים, זוג נשוי, בילו את חופשת הפסח של שנת 2007, יחד עם בנם יהושע, כלתם פאני ונכדיהם – באילת. משפחת הבן התמקמה במלון נובה באילת, בעל דירוג נמוך יחסית. התובעים, שהזמינו מבעוד מועד חדר במלון ישרוטל אגמים [להלן – "המלון"], הגיעו ביום 5.4.07 בטיסה לאילת ופנו למלון..

2. בהגיעם אל דלפק הקבלה של המלון ביצעו CHECK IN: הם הוחתמו על טופס פרטי הזמנה - כרטיס רישום אורח. בתחתית הטופס נרשם:

הנהלת המלון אינה אחראית לאובדן דברי ערך.

לרשותכם כספת בחדרים.

התובעים הוחתמו גם על תניה זו [להלן – "תנית פטור" או "תניית פטור חוזית"]. לאחר מכן קיבלו כרטיס כניסה מקודד לחדר המיועד להם, הוא חדר 402 בקומה רביעית. ואכן התובעים נכנסו לחדר, הניחו את חפציהם ואף הבחינו בכספת שהייתה מותקנת בתוך ארון קיר [להלן – "כרטיס כניסה" או "כרטיס מפתח", "החדר" ו"הכספת"].

3. נתעכב מעט על אפשרויות הגישה לחדר: תחילה לדרך המלך, היא דרך הדלת. הדלת פונה למסדרון הקומה. לעובדי המלון, אנשי ביטחון, משק בית, חדרניות ואנשי החזקה נתונה גישה מהמסדרון לחדרים. כך גם לפקידי הקבלה שיכולים להוציא כרטיס מפתח, לקודד אותו ולהיכנס לחדרים. המלון יודע לאתר כניסות באמצעות כרטיס מפתח בשילוב עם מנעול הדלת. האיתור מתאפשר בתנאי שהמנעול לא ניזוק. המלון יודע גם לאתר פתיחת דלת או חלון בחדרים באמצעות גלאי נפח - אנרגיה המותקנים בהם ואשר תפקידם לכבות את המיזוג במקרה כזה. הגלאים אינם מספקים מידע על כניסה או יציאה מהחדרים.

4. קיימת דרך גישה נוספת לחדרים העוברת במרפסות החיצוניות אליהן פונים החדרים. ניתן להיכנס או לצאת מהחדרים דרך החלונות הפונים למרפסות. כניסה או יציאה כזו לא תתגלה על ידי כרטיס מפתח ולא על ידי הגלאים.

5. וכעת אל דרכי הגישה לכספות בחדרים: לא ניתן לפתוח אותן אלא באמצעות הקשת קוד. המלון אינו יכול לדעת את הקוד האישי של האורח לכספת ולכן איש מעובדיו אינו יכול לעשות שימוש באותו קוד אישי לשם פתיחת הכספת.

6. ואולם המלון יודע לפתוח כספות גם ללא שימוש בקוד אישי של האורח, זאת באמצעות מכשיר קידוד המוחזק אצלו ולשימושו [להלן – "מכשיר קידוד"]. כך למשל כאשר שוכח האורח את הקוד האישי שלו, מגיע עובד המלון לחדר ופותח את הכספת באמצעות מכשיר קידוד ובנוכחות האורח. מיד לאחר מכן מקודד האורח קוד אישי חדש. המלון יודע להפיק דו"ח פתיחה וסגירה של כספת. לשם כך הוא מחבר את מכשיר הקידוד באמצעות פלאג אל הכספת, מבצע קוד מסוים ואזי מופיעות על המסך 10 פעולות אחרונות. הפקת הדו"ח מתאפשרת בתנאי שלא נגרם לכספת נזק המונע את פעולת מכשיר הקידוד.

7. בעת הרלוונטית לתביעה לא הותקנו במלון מצלמות אבטחה, שהותקנו רק לאחר מכן.

8. נשוב אל התובעים. מיום הגעתם למלון ובימים הבאים בילו התובעים עם משפחת הבן בין השאר בארוחות משותפות, בטיילת ובים. התובעים פגשו באילת זוג נופשים נוספים, מכריהם יונה וניסים הלל ובילו גם איתם מספר פעמים בצהריים ובערב. בבוקר ה - 7.4.07 יצאו התובעים מהחדר והחדרנית האחראית על חדרים 401 – 414, גב' מרים טויטו [להלן – "החדרנית"] נכנסה לנקותו. היא מצאה צמיד או שעון ליד הטלפון והעבירה אותו למקום אחר, סמוך לטלוויזיה ורחוק מהחלון. כשראתה את התובעת אמרה לה על כך והתובעת הודתה לה. התובעת גם נתנה לה תשר על ניקיון וסדר בחדר.

9. ביום 8.4.07 עזבו התובעים את החדר ואין חולק כי כרטיס מפתח נותר בידיהם. הם סעדו ארוחת בוקר בחדר האוכל של המלון. לאחר מכן ניגשו לבריכת המלון ושם בילו עם משפחת הבן עד שהללו חזרו למלון נובה בסביבות השעה 15.00. התובעים נותרו לבלות בבריכה. בעודם בבריכה נכנסו אדם או אנשים שזהותם אינה ידועה אל החדר, הוציא או הוציאו את הכספת מהארון ונעלמו אתה מהמקום.

זהו האירוע נשוא התביעה.

10. מעדות החדרנית עולים הנתונים הבאים: כבר בשעה 9.00 סיימה לנקות את החדר, יצאה ממנו, סגרה אחריה את הדלת והמשיכה לניקוי יתר החדרים. כאשר ניקתה את חדר מס' 401 הסמוך לחדרם של התובעים, נכנסו אל החדר הזה שני גברים, חיטטו בעגלת השירות שלה, נטלו מגבות והלכו משם. היא לא ראתה אותם נכנסים לחדר נוסף. בהמשך וכאשר ניקתה בחדר מס' 404, הבחינה בשני גברים נוספים שהביטו עליה מזווית המעלית המצויה בקצה המסדרון. היא המשיכה לנקות. אזי שמעה "בום" בעודם מביטים עליה ולא הבינה מה מקורו. כשסיימה לנקות, החלה להתקדם במסדרון לכיוון המעלית ואז החלו השניים לרוץ. היא הגבירה מהירות והגיעה, לא ראתה איש והחדרים היו נעולים. היא ירדה למטה ומסרה למתאמת המשק שישנם אנשים חשודים בקומה וביקשה ממנה לשלוח "ביטחון". המתאמת אמרה לה שתשלח תוך כמה דקות.

11. החדרנית חזרה אל הקומה באמצעות המעלית. כשנפתחה דלת המעלית הבחינה כי דלת החדר, הממוקמת בדיוק מול המעלית, פתוחה מעט. לאחר שדפקה על הדלת ללא מענה, נכנסה לחדר ומצאה אותו הפוך, כל הבגדים זרוקים על הרצפה, דלת הארון פתוחה והכספת לדבריה עקורה מהמקום. מיד התקשרה למתאמת המשק ואמרה לה שהייתה פריצה. לאחר כמה דקות הגיעו לחדר שוטרים, קב"טים, קב"ט ראשי ומנכ"ל המלון. החדרנית הבחינה ב"בומבה" על חלקה החיצוני של הדלת, מעל לידית ומעל לפתח הכנסת כרטיס הכניסה. הפתח היה "מוכנס פנימה כאילו כל הברזל שלו היה עקום".

12. ראשון אנשי המלון שהגיע למקום, היה לפי דבריו אחראי האבחה של המלון, מר אריה מוגילבסקי [להלן – "מוגילבסקי"]. מעבר למצב החדר, הבחין בסימני עקב או בעיטה על החלק החיצוני של הדלת ומתחת לידית. מוגילבסקי ביצע כמה פעולות: דיווח על הפריצה לקציני הביטחון ובהם לאחראי עליו באשכול המלונות מר אריה שטיינברג [להלן – "שטיינברג"], הודיע לאנשי הביטחון שינעלו את המלון וביצעו בדיקות מקיפות, שוחח עם החדרנית שהצביעה לפניו על בחור שראתה קודם לכן בנסיבות מחשידות, "לקח אותם בעיקוב" וראה שהוא נכנס לחדר מס' 436. בשלב כלשהו ובסביבות 15.30, ניגש אל התובעים שכזכור נותרו בבריכה וביקש מהם להתלוות אליו.

13. ואכן התובעים הגיעו עימו לחדר מאחורי דלפק הקבלה ופגשו שם במנכ"ל המלון מר אדי פינטו [להלן – "פינטו"] ובאיש ביטחון נוסף. הללו הסבירו להם שהחדר נפרץ וכעת נבדק על ידי המשטרה. לבקשתם מסרו להם התובעים פירוט של חפצי ערך שהיו בחדר. לאחר מכן הזעיקו התובעים את בנם יהושע, שהגיע למלון ומצא אותם לדבריו נסערים. התובעים לא הורשו לעלות לחדר עד לסיום עבודת המשטרה.