דנג"ץ 4145/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' בנימין נתניהו - ראש ממשלת ישראל ואח'

           זוהי בקשה לדיון נוסף בבג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.2016)) שבגדרו נדחתה עתירה נגד מינויו של חבר הכנסת אריה דרעי (להלן: דרעי) לשר הפנים נוכח עברו הפלילי.

רקע

1. על הרקע הצריך לעניין עמד בית משפט זה בפסק הדין נושא הבקשה שלפניי, כמו גם בדנג"ץ 8506/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל(28.10.2015) (להלן: דנג"ץ דרעי 2015). בתמצית יאמר כי דרעי הורשע בשתי פרשיות הנוגעות לתקופה שבין השנים 1990-1984 שבמהלכה כיהן בתפקידים ציבוריים בכירים, לרבות כשר הפנים. במסגרת "התיק האישי" הואשם דרעי בכך שבעת שכיהן בתפקידים ציבוריים שונים – תחילה כעוזר בכיר לשר הפנים, בהמשך כמנכ"ל משרד הפנים ולאחר זאת כשר הפנים – הוא נטל שוחד מעמותת "לב-בנים לבנים שבים" וניצל את תפקידיו הציבוריים כדי לקדם את ענייניה בדרכים שונות. נזכיר במאמר מוסגר כי בעקבות הכרעת בית משפט זה בעתירה שהוגשה לאחר הגשת כתב האישום, וטרם ההכרעה באישום, הועבר דרעי מתפקידו כשר הפנים (בג"ץ 3094/93 התנועה למען איכות השלטון נ' ממשלת ישראל, פ"ד מז(5) 404 (1993) (להלן: בג"ץ דרעי 1993)). סופו של דבר במסגרת אישום זה הורשע דרעי בעבירות של נטילת שוחד, מרמה והפרת אמונים וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט המחוזי בירושלים קבע כי בעבירת השוחד יש משום קלון, וגזר על דרעי 4 שנות מאסר בפועל. ערעור שהגיש דרעי לבית משפט זה התקבל חלקית והעונש שנגזר עליו הופחת לשלוש שנות מאסר בפועל (ע"פ 3575/99 דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 721 (2000)). לאחר שריצה שני-שלישים מתקופת המאסר שוחרר דרעי מבית הסוהר בחודש יולי 2002.

2. בפרשה נוספת, פרשת "התיק הציבורי", הואשם דרעי כי בעת שכיהן כמנכ"ל משרד הפנים וכשר הפנים, הטה כספים מתקציבי איזון של רשויות מקומיות לטובת מוסדות המקורבים לו ולהתאחדות הספרדים העולמית שומרי התורה (להלן: ש"ס). במסגרת פרשה זו הורשע דרעי בעבירה של הפרת אמונים בגין כך שעת שכיהן כשר פנים, בשנת 1989, היה מעורב בהעברת כספי תמיכה לעמותה בירושלים שאחיו של דרעי עמד בראשה (גזברה היה קרוב משפחה נוסף). בשנת 2003 גזר בית משפט השלום בירושלים את דינו והטיל עליו עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי.

3. בבחירות לכנסת ה-19 שנערכו בשנת 2013 נבחר דרעי לכהונה של חבר כנסת מטעם רשימת ש"ס. בבחירות לכנסת ה-20 שנערכו בשנת 2015 שב דרעי לעמוד בראש רשימת ש"ס ונבחר לכהן כחבר כנסת מטעמה. בהסכם קואליציוני להרכבת הממשלה ה-34 שנחתם בין ש"ס לבין סיעת הליכוד הוסכם כי דרעי ישמש כשר הכלכלה וכשר לפיתוח הנגב והגליל. המבקשת עתרה נגד סבירות המינוי ועתירתה נדחתה ביום 13.8.2015 (בג"ץ 3095/15 התנועה למן איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל(13.8.2015) (להלן: בג"ץ דרעי 2015)). בקשה לדיון נוסף בעתירה זו נדחתה בדנג"ץ דרעי 2015 הנזכר לעיל. בבג"ץ דרעי 2015 – שעניינו היה עצם מינויו של דרעי לתפקיד שר – עמד בית משפט זה על השיקולים הרלוונטיים למינוי אדם שהורשע בפלילים לתפקיד ציבורי; קבע את האיזון הראוי בעניינו של דרעי; מצא שמינויו נמצא "על גבול מתחם הסבירות"; אך לא מצא עילה להתערב במינוי זה.

4. ביום 1.11.2015 הודיע דרעי על התפטרותו מתפקיד שר הכלכלה. דרעי המשיך לכהן כשר לפיתוח הנגב והגליל (בחודש נובמבר 2015 שונה שם המשרד ל"משרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל"). ביום 10.1.2016 החליטה הממשלה על מינוי דרעי לשר הפנים, וביום 11.1.2016 אישרה הכנסת את מינויו של דרעי לשר הפנים. נגד מינוי זה הגישה המבקשת את העתירה נושא הבקשה שלפניי.

פסק הדין נושא הבקשה

5. ביום 8.5.2016 דחה בית משפט זה את עתירת המבקשת נגד מינוי דרעי לשר הפנים (להלן: בג"ץ דרעי 2016). חוות דעת הרוב ניתנה מפי השופט ס' ג'ובראן והצטרף לה השופט י' דנציגר אל מול דעתו החולקת של השופט נ' הנדל. השופט ג'ובראן עמד על כך שנקודת המוצא לדיון בעתירה היא פסק הדין בבג"ץ דרעי 2015, שבו כאמור נדחתה עתירה נגד מינויו של דרעי לתפקיד שר הכלכלה והשר לפיתוח הנגב והגליל. צוין כי החלטה בדבר מינוי של אדם לתפקיד שר היא החלטה מינהלית ועל הגורם הממנה להפעיל שיקול דעת סביר; וכי שיקול הדעת המסור לראש הממשלה בעניין זה רחב מאוד נוכח מאפייניה המיוחדים של הסמכות. עוד עמד בית המשפט על כך שעל אף שעברו הפלילי של מועמד למשרה ציבורית הוא שיקול שאותו מחויבת הרשות הממנה להביא בחשבון, מדובר בשיקול אחד מבין רבים, שיש לאזנו אל מול שיקולים אחרים ובהם חומרת העבירות וזיקתן לתפקיד; אופיין של העבירות; התמשכות העבירות; חלוף הזמן מאז ביצוען; ושיקולים נוספים.

6. בית המשפט עמד בחוות דעתו על מהות תפקידו של שר הפנים ודחה את הגישה שלפיה תפקיד שר הפנים מחייב "ניקיון כפיים מיוחד" ביחס לתפקידי שרים במשרדים אחרים. בית המשפט עמד על כך ש"הבחנה מעין זו יוצרת מדרג מהותי-נורמטיבי בין תפקידי שרים 'חשובים יותר' ו'חשובים פחות' – ואין לה כל עיגון בדין או בשיטת הממשל הישראלית" (בג"ץ דרעי 2016, פסקה 40). אשר לזיקה שבין מעשיו הפליליים של דרעי לבין תפקיד שר הפנים נקבע כי לא קיימת "זיקה ישירה ומהותית" בין המעשים המיוחסים לדרעי לבין תפקיד שר הפנים השוללת את כשירותו לכהן בתפקיד זה. נקבע, בכל הנוגע לתיק האישי, כי לא הייתה חשיבות לתפקידים הספציפיים שאותם מילא דרעי במועד ביצוע העבירות ביחס לשוחד שניתן לו; וכי אלו עבירות ש"ניתן היה לעבור, למעשה, בכל משרד ממשלתי" (בג"ץ דרעי 2016, פסקה 35).