דנג"ץ 3367/15 הנהגת ההורים הארצית ואח' נ' שר החינוך ואח'

א.             עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה בבג"צ 6269/12 (מפי השופט ע' פוגלמן ובהסכמת הנשיאה מ' נאור והשופט צ' זילברטל) מיום 29.4.15 (להלן פסק הדין), שבמסגרתו נדחתה בקשה העותרים כי בית משפט זה יורה על ביטול מדיניות משרד החינוך (להלן המשיב) המתירה שימוש – מוגבל – ברשתות אלחוטיות בבתי ספר ברחבי הארץ. נושא ההתדיינות כרוך בטענות בדבר השפעותיה של קרינה הנובעת מרשתות אלחוטיות על בריאות התלמידים.

רקע

ב.             החל משנת הלימודים תשע"א (2011-2010) החל המשיב להפעיל תכנית תקשוב לאומית להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. במסגרת תכנית זו, הותקנה תשתית אינטרנט בבתי הספר לשם שימוש במחשבים, מחשבים ניידים ומחשבי-לוח (להלן מכשירי הקצה); כחלק מחוזר מנכ"ל משרד החינוך 3.6-9 "שילוב ציוד תקשורת והתקני קצה בבתי הספר – השלכות בריאותיות ובטיחותיות" מיום 10.10.2012 (להלן חוזר 2012), נקבע כי ברירת המחדל היא התקנת תשתית אינטרנט קוית, ואילו תשתית אלחוטית תותקן אך במקרים שבהם התקנת תשתית קוית יוצרת מפגע בטיחותי. זאת –לאחר  קבלת חוות דעת מתאימה מיועץ בטיחות מוסמך ובאישור ממונה הבטיחות הארצי. חוזר 2012 התבסס על מסקנותיו של צוות בין משרדי, אשר כלל את הממונה על הקרינה לפי חוק הקרינה הבלתי מייננת, התשס"ו-2006, מנהל המחלקה לבריאות העובד במשרד הבריאות ומנהל תחום ארגון וניהול ידע במשרד החינוך (להלן הצוות). במסמך מסקנות שפרסם הצוות ביום 10.7.2012 (להלן המסמך), סקר הצוות את המצב הנוהג במדינות שונות בעולם, והמליץ לנקוט באמצעי זהירות מפני הקרינה הבלתי מייננת אף שנזקיה לא הוכחו באופן מובהק, ובהתאם המליץ להעדיף, ככלל, התקנת רשת קוית על פני רשת אלחוטית.

א.             ואולם, לאחר פרסום החוזר ובמסגרת יישומו בפועל, נתקלו בתי ספר רבים בקשיים ממשיים ביישום ההמלצה להעדיף רשתות קויות על פני אלחוטיות. כך, הן בשל קשיים בטיחותיים – שכן חיווט הכיתה לצרכי הרשת יצר מפגעים בטיחותיים; והן בקשיים פדגוגיים – שכן החיווט הגביל את האפשרות לניוד מכשירי הקצה ולביצוע פעילויות למידה דינמיות. נוכח הממצאים בשטח מונתה ועדה בין משרדית לשם בחינה מחודשת של המדיניות שנקבעה בחוזר 2012, בראשות מנהל מינהל תקשוב, טכנולוגיה ומערכות מידע במשרד החינוך (להלן הועדה); הועדה כללה את חברי הצוות האמורים מעלה, נציגי ממשלה נוספים, וכן את מנהלת היחידה לאפידמולוגיה של סרטן ושל קרינה במכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה. המלצות הוועדה עוגנו בחוזר מנכ"ל משרד החינוך 3.6-11 "שילוב ציוד תקשורת והתקני קצה בבתי הספר – השלכות בריאותיות ובטיחותיות" (להלן חוזר 2013). בדומה לחוזר 2012, קבע חוזר 2013 כי יש להעדיף התקנת רשתות קויות על-פני רשתות אלחוטיות; אולם בשונה מחוזר 2012, נקבע כי יש מקום להעדיף רשתות אלחוטיות גם מטעמים פדגוגיים, במקרים בהם נמצא כי התקנת רשתות אלחוטיות תגביל יתר על המידה את השימושים האפשריים במכשירי הקצה. זאת, בכפוף להגבלות שונות: המורה עצמו יחובר בתשתית קוית, כך שהחיבור לרשת האלחוטית לא יופעל כל עוד רק המורה זקוק לאינטרנט; נקיטת מירב האמצעים להגבלת חשיפת התלמידים לקרינה ולמזעור עוצמתה; ועריכת בדיקות קרינה תקופתיות. כן נקבע, כי הועדה תמשיך להתכנס פעמיים בשנה ותבחן את המדיניות הנוהגת והצורך בעדכונה, בהתאם להתפתחויות הטכנולוגיות בנושא.     

הדיונים בבג"צ 6269/12

ב.             בית משפט זה קיים ארבעה דיונים בעתירה שהוגשה בבג"צ 6269/12 בין השנים 2015-2013. בדיונים אלה נדונו, בין היתר, טענות העותרים לפיהן ישנו פער בין מדיניותו המוצהרת כאמור של המשיב לבין המדיניות בפועל, וכן כי הידע המדעי הקיים בתחום תומך בטענת העותרים, לפיה מדיניות המשיב כפי שהותוותה והעומדת בבסיס חוזר 2013 אינה סבירה מעיקרא. המשיב סיפק נתונים באשר למספר בתי הספר בהם מותקנת רשת קוית ואלחוטית, אולם ציין כי אין באפשרותו לספק נתונים באשר למספר התלמידים הסובלים מרגישות יתר לקרינה בלתי מייננת, שכן התופעה טרם הוכרה מבחינה מדעית, ולכן לא ניתן לאבחן את אלה אשר לכאורה סובלים ממנה; את דבריו האחרונים תמך המשיב בחוות דעת מומחה וכן בתצהיר של ראש שירותי הבריאות במשרד הבריאות (ראו פסקה 8 לפסק הדין). כן עידכן המשיב כי החליט לאמץ מתוה לבחינת יישומו של חוזר 2013 במשך 4 שנים, שבמסגרתו ייאספו נתונים מעודכנים לגבי השימוש בתשתיות אינטרנט בכל רחבי הארץ. עוד צוין כי יערכו בדיקות תקופתיות בבתי הספר בנוגע לאופן יישומו של חוזר 2013 על-ידיהם, ובית ספר אשר יימצא כי אינו עומד בתנאים שנקבעו בחוזר 2013 צפוי לסנקציות בגין כך.

פסק הדין

ג.              לאחר שהוצא צו על תנאי ונדונה התשובה,  דחה כאמור בית משפט זה את העתירה, משנמצא כי מדובר במחלוקת מקצועית בדבר השפעות הקרינה הבלתי מייננת על בריאות התלמידים, וכי מדיניות המשיב שעוגנה בחוזר 2013 אינה בלתי סבירה במידה המצדיקה התערבות; כך ביתר שאת, כאשר מתחם הסבירות במקרה זה רחב במיוחד, שכן מדובר בהחלטה שבמומחיות מקצועית, בה התערבותו של בית משפט זה תהא מוגבלת. בית המשפט ציין כי העובדה שישנן חוות מקצועיות סותרות אינה מבססת עילת התערבות, וכי ככלל, חרף בקשת העותרים, אין מקום למנות מומחה מטעם בית המשפט בעניינים מעין אלה. עוד צוין, כי רמת הקרינה שנקבעה בחוזר 2013 נמוכה פי עשרה מזו שנקבעה על-ידי ארגון הבריאות העולמי כחשיפה בלתי מזיקה, ובכך יש לתמוך במסקנה כי אין מדובר במדיניות בלתי סבירה. אשר לפער הנטען בין המדיניות המוצהרת למדיניות בפועל נקבע, כי הנתונים שהציג המשיב, שנתמכו בתצהירים מתאימים, הצביעו על כך שמבחינה רוחבית-מערכתית פער מעין זה אינו בנמצא; זאת, אף אם ישנים פערים נקודתיים הנובעים מקשיים טבעיים אשר כרוכים בהטמעת מערכת חדשה באשר היא. לסיכום ציין בית המשפט, כי הציב לנגד עיניו את הזהירות המיוחדת המתחייבת במקרה זה, בו מדובר בסוגיה בעלת השפעות בריאותיות וסביבתיות אפשריות על ילדי ישראל, ולכן איפשר הימשכות ההליכים למשך תקופה ארוכה, לשם מיצוי הסוגיות השונות. ואולם, בסופו של יום לא נמצאה עילה להתערבות במדיניות המשיב שנקבעה בחוזר 2013, ולכן בוטל הצו על תנאי ונדחתה העתירה.