דנאל מחסני ערובה בע"מ נ' מדינת ישראל - רשות המיסים

פסק דין

1.התובעת היא חברה הנותנת, בין היתר, שירותי אחסון לטובין שונים כ"מחסן מטען כללי" כמשמעותו בסעיף 69(1) לפקודת המכס, או כ"מחסן חופשי" באשדוד.

בסוף השבוע שבין 17.2.06 ל 19.2.06 ארעה פריצה במחסן ונגנבו ממנו טובין, כאשר ערך המיסים על הטובין הגנובים הינו בסך 1,600,792 ₪. ואכן, בהתאם להחלטת בית המשפט בבש"א 167243/06 שולם על ידי התובעת לרשות המיסים סכום של 1,652,942 ₪.

הנתבעת דרשה את תשלום המס בהסתמך על סעיף 83 לפקודת המכס וטענה כי מעולם לא חלקה התובעת על חבותה במס אלא עם הגשת תובענה זו, למרות שהתנהלו בין הצדדים פגישות ותכתובות עובר להגשת התביעה.

התובעת עתרה למתן פסק דין הצהרתי הקובע כי התובעת אינה חייבת בתשלום מיסים בגין הטובין שנגנבו, כפי שנדרשו על ידי הנתבעת, שכן לטענתה, בסמכותו של המנהל (מנהל המכס), להחזיר את תשלום המכס או לוותר על תשלומו בהתאם לסעיפים 92 ו- 150(1) לפקודת המכס.  טענת התובעת היא כי סמכות זו היא סמכות חובה בהתקיים הנסיבות המתוארות בכל אחד מסעיפי החוק.

2.מטעם התובעת הצהיר מר אבינועם בורנשטיין (להלן: " מר בורנשטיין"), אשר משמש מנכ"ל אצל התובעת.

מר בורנשטיין טען כי נתן הוראה להעביר ליבואן עודה טריידינג, באמצעות חברת מעיין בע"מ, לבקשת בא כוחו של היבואן, פיצוי בגין הפריצה האמורה בסך 52,910$, תעודת זיכוי ליבואן א.ח. אלקטרוניקה בסך 21,319.81 ₪ וכן תעודת זיכוי ליבואן קולדן סחר/ג'רי אלן בסך 6,433.25 ₪ בגין נזקי הפריצה.

כן הגישה התובעת חוות דעת מומחה של מר יעקב גטלר, מקימה ומנהלה של חברת סקיונט, העוסקת בתכנון ויעוץ מערכות בטחון, שחזור תרחישי פריצה, הקמת מערכי אבטחה  ועוד.

מר גטלר טען כי ביסס את חוות דעתו על ניסיונו הרב, סיור שערך במקום, שחזור הפריצה, עובדות שנמסרו לו מפי מר שמעון פרץ ומר עופר כהן, דו"ח פעילות מוקד צוות 3,  אירועים הרשומים בזיכרון האזעקה ותיעוד מצלמות האבטחה השייכות לעסק סמוך.

מר גטלר טען, כי ביום 20 בפברואר ביצע בדיקה באתר ומצא כי מערכת האזעקה תקינה ונמצאו גלאים רבים מנוטרלים בקוד טכנאי. הוא קבע בחוות דעתו, כי הפריצה הייתה מתוכננת היטב כאשר הפורצים למדו את השטח,  את הנתונים השונים ועבודתו של השומר והעלה תהיות לגבי תפקודם של צוות 3 אשר נטרלו לכאורה גלאים.

תצהיר נוסף הוגש כתמיכה לטענות התובעת, תצהירו של מר עופר כהן, מנכ"ל התובעת בשנים 2007-2004.

בהעדר התייצבותו של מר כהן לישיבת ההוכחות, נמחק תצהירו מהתיק בהחלטה מיום 13.4.11.

3.הנתבעת טענה כי לתובעת רישיון מחסן על פי סעיף 68 לפקודת המכס וכן הציגה פוליסת ביטוח של התובעת על סך 15,000,000 ₪ מחברת הביטוח "הפניקס", כאשר מנהל המכס והמע"מ מוטב בלתי חוזר בהן בקשר למיסים.

הנתבעת טענה כי על פי סעיף 83 לפקודת המכס ותקנה 23 ז' ( ב ) לתקנות המכס, חייב בעל רישיון בתשלום המיסים עבור טובין שנגנבו, ובהתאם שלחה ביום 2.3.06 דרישה בכתב לתשלום 1,600,792 ₪. לאחר מכן, בעקבות בש"א 167243/06, שילמה התובעת 1,652,942 ₪ בגין המיסים, המע"מ וריבית והצמדה בגין הפיגור.

לדברי הנתבעת, התשלום לא בוצע "תחת מחאה", מעולם התובעת לא התנגדה ולא חלקה על תשלום המס, חרף הפגישות וחילופי התכתובות בין הצדדים, ולתובעת נודע על התנגדות התובעת לתשלום המס רק עם הגשת תביעה זו.

עוד טענה הנתבעת, כי התובעת הסתירה ממנה את עמדת חברת הביטוח, לפיה התובעת לא עמדה בדרישות המיגון כפי שדרשה, ולכן הפוליסה בוטלה. לטענת הנתבעת, עובדה זו נודעה לה רק בהגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה בתובענה דנן. עוד הוסיפה הנתבעת, כי פרטי הסדרי האבטחה אינם באחריות המכס ואלה מוסדרים לרוב בין המחסן לבין חברת הביטוח.

4.דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי במסמכים ובסיכומים, ושקלתי את השיקולים המשפטיים הצריכים לעניין, אני קובעת כי דין התביעה להידחות.

התובעת עותרת לפסק דין הצהרתי, בדבר אי חיובה בתשלום המיסים, אשר הושת עליה בגין הטובין הגנובים.

הדרך לבירור סכסוך שהתגלע בנוגע לתשלום מיסי ייבוא, מוסדר בסעיף 154 לפקודת המכס (נוסח חדש) (להלן: "הפקודה"), אשר קובע כי בעל טובין, ישלם "אגב מחאה" את הסכום הנדרש על ידי גובה המכס ויפנה בתוך שלושה חודשים מיום התשלום בתביעה נגד רשות המיסים, להחזרת מיסי הייבוא אשר שולמו על ידו.