דנאי נ' מדינת ישראל

פסק דין

לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז, מיום 13/12/2011 בתת"ע 1632-05-09, (כבוד השופטת טל אוסטפלד נאוי), בו הורשע המערער בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר, ונדון לקנס בסך 1,200 ₪, פסילה למשך 30 ימים ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

כתב האישום וההליך בבית המשפט קמא

על פי כתב האישום ביום 10/07/2008 נהג המערער ברכב שמספרו 5388010 (להלן: "הרכב") בדרך שאינה עירונית עם שטח הפרדה בנוי, בה מותרת מהירות מירבית 90 קמ"ש במהירות 106 קמ"ש, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה"). העבירה צולמה על ידי מצלמה אלקטרונית: מספר סרט 14/2008, מספר תמונה 402 (ת/1).

בהקראת כתב האישום המערער כפר בנהיגה במהירות שיוחסה לו ובעצם החזקת הרכב באותו יום. כן טען כי המצלמה לא הייתה מכוילת.

מטעם התביעה העידו רס"מ ניב אביבי (עת/1), עורך תעודת עובד ציבור לממא"ל 6FA נייח (ת/2), שהעיד כי הגיע למקום בו מוצב מכשיר המדידה, בדק את שלמותו ותקינותו והחליף סרט צילום במצלמה. בהסכמת הסניגור הגישה המשיבה תעודת עובד ציבור מולטנובה ועמוד הפעלה (ת/3).

בנוסף העיד רפ"ק ארז כהן (עת/2), אשר הציב את מכשיר המדידה במקום, כי המכשיר המותקן בתוך המצלמה נבדק בצורה שגרתית על פי הוראות היצרן, כי נערכו ניסויים והשוואות של המהירות הנמדדת ובכל הפעמים נמצאה התאמה מלאה. לדבריו המכשיר נבדק במעבדה מול מכשירים אחרים, הוא מכויל אחת לשנה ונבדקים פרמטרים קריטיים של המערכת ודברים נלווים על מנת להבטיח שהמכשיר תקין ומדויק.

המערער בחר שלא להעיד ולא העיד עדים מטעמו.

פסק דינו של בית המשפט קמא

בית המשפט קמא קבע כי האישום בתיק מבוסס על "חזקת הבעלות", בהתאם לסעיף 27ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). "חזקת הבעלות" היא חזקה הניתנת לסתירה ונטל ההוכחה בה רבץ על כתפי המערער, כאשר אין די בהעלאת ספק, אלא נדרשת רמת הוכחה כבמשפט האזרחי.

בית המשפט קמא ציין כי המערער לא כפר בבעלות ברכב, אלא כפר בכך שהחזיק את הרכב באותו יום. כמו כן ציין בית המשפט כי המערער בחר שלא להעיד ולא הוכיח מי נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. על כן קבע כי יש בראיות שהובאו כדי להוכיח שעל פי סעיף 27ב לפקודה המערער הוא שנהג ברכב.

בית המשפט קמא דחה גם את טענת המערער לעניין כיול מכשיר המדידה, לאור העדויות של שני עדי התביעה, ולאור היעדרה של עדות מומחה מטעם ההגנה. בית המשפט קמא ציין כי לאור ההלכה התקפה שנקבעה בע"פ 5345/90 בראונשטיין נ' מ"י, על התביעה להראות כי נתקיימו שלוש דרישות:

המכשיר היה תקין בעת הפעלתו, כאשר המינימום הנדרש לצורך זה הוא ראייה שהשוטר המפעיל בדק את המכשיר ומצאו תקין לפי צאתו למשמרת ואחרי סיומה.

המכשיר הופעל על ידי שוטר מיומן.

המכשיר הופעל כיאות על ידי מפעילו ובתנאי שטח המבטיחים כי המכשיר מדווח את המהיות הנכונה ללא שיבושים.

לדעת בית המשפט קמא, המשיבה הוכיחה כי נתקיימו שלוש הדרישות.

לאור הנחתו כי לא קיים הבדל עקרוני לעניין הכיול בין מכשיר המדידה בתיק שלפניו (ממא"ל 6FA) לבין מכשיר הממל"ז, חזר בית המשפט קמא על שורה של פסקי דין אשר מחזקים את אמינותו של הממל"ז, ובהם נקבעה "חזקה שבעובדה" באשר לאמינות ממצאיו. באשר המערער לא הביא כל ראיה מטעמו לתמוך בטענה שבהעדר כיול אין לממצאי המדידה ערך ראייתי, די בראיות המשיבה שלא נסתרו כדי להוכיח כי המכשיר היה תקין ומדידתו תקינה ומדויקת. בשולי דבריו מעיר בית המשפט כי הוא ער לפסקי הדין הסותרים שניתנו בעניין, אולם הדגיש כי הוא הולך אחר ההלכה המחייבת שנקבעה בבית המשפט העליון.

לאור הדברים הללו, הרשיע בית המשפט קמא את המערער בעבירה שיוחסה לו.

בגזר דינו הביא בית המשפט בחשבון את בחירתו של המערער לבוא בשערי בית המשפט, ושבשל כך חשף את עברו התעבורתי המכביד, כאשר לחובתו 33 הרשעות קודמות - רובן עבירות מהירות. לאור דברים אלו, המעידים כי חוקי התעבורה אינם נר לרגלי המערער, דן אותו בית המשפט קמא לתשלום קנס בסף 1,200 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם, פסילת רשיון נהיגה לתקופה של 30 ימים, ופסילת רשיון נהיגה לחודשיים על תנאי למשך שנתיים שלא יעבור אותה עבירה בה הורשע או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

טענות המערער