דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' מתן ואח'

פסק דין

1.התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת רכבים. רכב מסוג "מזדה" אשר בבעלות התובעת נפגע בתאונת דרכים ונגרמו לו נזקי רכוש (להלן "המזדה"). בתאונה הנ"ל היו מעורבים שני רכבים נוספים שבהם נהגו הנתבע 1 והנתבע 3. הנתבע 1 היה חייל בעת קרות התאונה והרכב שבו נהג היה רכב צבאי מסוג "פורד טנדר" אשר הינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן "הפורד"). הנתבעת 3 נהגה ברכב מסוג "רנו" (להלן "הרנו"). מכאן התביעה להשבת הנזקים שנגרמו לרכב התובעת בעקבות התאונה.

2.מטעם התובעת העיד נהג המזדה אשר לטענתו בעת קרות התאונה נסע בכביש דו סטרי. ממולו הגיע רכב הפורד אשר נסע במהירות, והסתובב למולו במעין פניית פרסה, חסם את נתיב נסיעתו, ונעצר לרוחב הכביש. המזדה נעצר ולאחר שהפורד חסם את רוחב הכביש הפורד החליק ופגע עם הדופן הימני שלו בחלק הקדמי של המזדה. המכה במזדה מהפורד היתה מכה קלה והמזדה לא נהדפה לאחור ממכה זו. מיד לאחר מכן רכב הרנו שנסע מאחורי המזדה פגע בו בחלקו האחורי (פרוט' עמ' 2 ש' 5 – 13, 23- 32, עמ' 3 ש' 3 – 14). לתיק בית המשפט הוגשו שתי ההודעות של נהג המזדה לתובעת על אופן קרות התאונה, אחת בכתב יד (ת/2) ואחת מודפסת (נ/1). בנוסח שבכתב יד (ת/2) נאמרו הדברים הבאים :

"רכב צבאי בה מולנו לכיוון דרום כביש צומת [שתי מילים לא קריאות – ה'א'ש'] כ- 200 מטר דרומה למשתלות גרנות. כתוצאה מאיבוד שליטה בלם הנהג הצבאי בלימת חירום. כתוצאה מהבלימה החזקה הסתובב הרכב הצבאי כשפניו מזרחה וחסם את כל רוחב הכביש כשהוא נמצא במסלול הנגדי. בזמן ההתרחשות הזאת עצר נהג רכב אויס [הכוונה לרכב המזדה – ה'א'ש'] והגיע בגלישה לכיוון הרכב הצבאי, נוצרה פגיעה קלה. באותו זמן רנו מגאן שבא מאחור והתנגש ברכב אויס ודחף את הרכב לתוך הרכב הצבאי."

בנוסח המודפס (נ/1) מופיעים דברים דומים, כאשר במשפט האחרון נאמר "ובאותו זמן רנו מגאן שבאה מאחור התנגשה ברכב אויס גם ודחף את הרכב בחזרה לרכב הצבאי".

3.מטעם הנתבעים 1 ו- 2 העידו נהג הפורד והנוסע שהיה ליד הנהג. נהג הפורד טען שבמהלך הנסיעה איבד שליטה על הרכב, עשה מעין חצי פרסה על הכביש, וחסם את הנתיב הנגדי. לאחר מכן התנגש בו המזדה ולאחר מספר שניות התנגש במזדה רכב הרנו שנסע מאחורי המזדה. אירוע התאונה קרה בשברירי שניה, אך בכל מקרה ראה כיצד המזדה התנגש בפורד וכיצד הרנו התנגש במזדה (פרוט' 5 ש' 4 – 6, 20 – 21, 31). כמו כן, אינו יכול להגיד באם לאחר שהמזדה פגע בפורד, באם המזדה נהדף קדימה לעבר הפורד בשנית בשל המכה שהמזדה קיבל מאחור מהרנו (פרוט' עמ' 6 ש' 23 – 29). לתיק בית המשפט הוגש טופס הדיווח על התאונה מטעם הנתבע 1 לנתבעת 2 (נ/2) וכן האמרה שנגבתה ממנו על ידי חוקר מצ"ח (נ/3). בשתי האמרות הנ"ל ישנו תיאור של אירוע של איבוד שליטה על הפורד ועל כך שנחסם הכביש לרוחבו והיתה התנגשות עם המזדה, אך בשתיהן אין כל אזכור לרכב הרנו, או לרכב כלשהו שפגע במזדה מאחור.

הנוסע שהיה ליד הנהג ברכב הפורד העיד שהפורד עשה פרסה שמאלה וחסם את הנתיב הנגדי, הפורד נעצר ופגע בו המזדה, לאחר שניות ספורות הרנו פגע במזדה מאחור (פרוט' עמ' 7 ש' 3 – 7, 15 – 24, עמ' 8 ש' 11).

4.הנתבעת 3, נהגת הרנו, העידה בפני וטענה שהפורד עשה פרסה מסוכנת בכביש וחסם את נתיב הנסיעה של המזדה. המזדה פגע בפורד ונהדף לאחור לעברה, ומכאן הפגיעה שבין הרנו לבין החלק האחורי של המזדה (פרוט' עמ' 8 ש' 18 – 24). כמו כן, העידה ששמרה מרחק מספיק מהמזדה ואף הספיקה לבלום וכי הרנו היה בעצירה בעת שהמזדה נהדף לאחור לעברו (פרוט' עמ' 9 ש' 20 – 22).

5.לפי חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה המזדה ניזוקה בחלק הקדמי ובחלק האחורי. לא היתה מחלוקת בין הצדדים שעל נהג הפורד רובץ אשם מסוים בשל איבוד שליטה על הרכב, עשיית פרסה מסוכנת בכביש וחסימת נתיב הנסיעה הנגדי. המחלוקת סבה סביב השאלה כיצד יש לחלק את האחריות בין הנתבעים 1 ו- 2 לבין הנתבעת 3. הנתבעת 3 טענה שמלוא האשם רובץ לפתחם של הנתבעים 1 ו- 2, בעוד שהנתבעים 1 ו- 2 טענו שיש לחלק את האחריות בינם לבין הנתבעת 3, כך שהחלק הארי של האשם רובץ לפתחה של הנתבעת 3.

6.גרסתה של הנתבעת 3 לפיה המזדה נהדפה לאחור ומכאן הפגיעה בחלק האחורי של המזדה היא לא הגיונית ואיננה מתיישבת עם שאר הראיות בתיק. נהג המזדה העיד שהפורד פגע במזדה נגיעה קלה ושלל שהמזדה נהדף לאחור. כמו כן, נהג הפורד והנוסע שישב לידו גם הם העידו שהמזדה פגע בהם ולאחר מכן הרנו שנסע מאחורי המזדה נתן לו מכה מאחור. בנסיבות אלה, גרסתה של הנתבעת 3 לאופן קרות התאונה נדחית.

7.המכה שקיבלה המזדה מאחור מקורה באי שמירת מרחק מספיק מטעם הנתבעת 3, שנהגה ברנו, מרכב המזדה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהנתבע 1 שנהג בפורד יצר סיכון תחבורתי מובהק בכביש עת שביצע פניית פרסה חדה וחסם את נתיב הנסיעה הנגדי. בכך הפורד הפתיע את הנהגים שבאים ממול, הן נהג המזדה והן את הנתבעת 3. אלמנט ההפתעה והבהלה שנולדה עקב כך יש בהם כדי להטיל את חלקו הארי של האשם על הנתבע 1. לפיכך, הנני קובע שהאחריות לתאונה ולנזק שנגרם למזדה אמור להתחלק בין הנתבעים כך שהנתבע 1 נושא ב- % 90 מהאשם ונתבעת 3 נושאת ב- % 10 מהאשם. כמו כן, הנני קובע שאין לעשות הבחנה בין הנזק בחלק הקדמי של המזדה (שנגרם בשל ההתנגשות בפורד) לבין הנזק בחלק האחורי (שנגרם בשל ההתנגשות עם הרנו). הנני סבור שהבחנה מעין זו הינה מלאכותית ואיננה מתחשבת עם כך שעיקר האשם צריך לרבוץ על כתפי הנתבע 1, יהיה הנזק שנגרם לחלק האחורי של המזדה אשר יהיה. הסיכון התחבורתי שיצר הפורד הוא משמעותי ביותר ומשתרע על כלל הרכבים שבאו מהכיוון הנגדי והיו בטווח הפגיעה ברכב הפורד או בכל רכב אחר שהתנגש בו.

8.מן הראוי להבהיר שהנתבעת 3 לא יכולה לצאת פטורה בלא כלום חרף אשמו המשמעותי של הנתבע 1 לקרות התאונה. הרציונל שמאחורי החובה לשמור מרחק מקורו בכך שבכבישים יכולים להיווצר סיטואציות שבהם נהג עלול להיות מופתע מתגובה פתאומית של הנהג שממול. שמירת מרחק באה לקדם סכנות מעין אלה, בבחינת "הקדמת תרופה למכה" (תרתי משמע).

9.לפיכך, הנני קובע שהתובעת זכאית לקבל את הסכומים שלהלן :

א.12,327 ₪ בהתאם לדו"ח השמאי שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.2010, מועד עריכת חוות הדעת, ועד היום;

ב.400 ₪ שכר טרחת השמאי שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.2010, מועד עריכת חוות הדעת, ועד היום;

ג.800 ₪ דמי השבתה של המזדה למשך 4 ימים שיישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.10.2010, מועד עריכת חוות הדעת, ועד היום;,

ד.400 ₪ שכר העד מטעם התובעת.

ה.347 ₪ אגרת בית משפט.

ו.שכר טרחת עו"ד בשיעור של % 15 מסך הסכומים שפורטו בסעיפים קטנים (א) עד (ה) לעיל.

10.הנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת % 90 מסך הסכומים שפורטו בסעיף 9 לעיל, והנתבעת 3 תשלם לתובעת את ה- % 10 הנותרים.