פסק דין
מדובר בתביעה לפיצוי על נזקים, שנגרמו לרכבה של הנתבעת בתאונת דרכים, כאשר על פי כתב התביעה נטען שבתאריך התאונה, בכביש 6 כאשר עצר רכב התובעת, לפתע הגיחה הפוגעת בחוסר זהירות מבלי לשמור מרחק סביר, ופגעה ברכב, והסבה לו נזקים.
היום התייצבו ב"כ בעלי הדין, העד מטעם התובעת לא התייצב, והצדדים הסכימו להקדים ולשמוע את עדותו של הנתבע עד ההגנה, שכן הוא הגיע מרחוק מנצרת, ושניהם לא רצו לגרום להופעה שנייה שלו.
בעדותו בפניי מוסר הנתבע כי הוא עצר את רכבו בחנייה של תחנת דלק הסמוכה לכביש 6, רכב התובעת עמד מאחוריו וכשהוא ביקש לצאת, הוא נסע לאחור, ונגע נגיעה קלה ברכב התובעת.
בעדותו זו של הנתבע יש למעשה משום הודעת בעל דין, שהוא נסע לאחור, הוא נגע, או פגע, ברכב התובעת. כך שלמעשה מתייתר הצורך בשמיעת עדותו של עד התביעה, לאחר שכתב התביעה לעניין האחריות למעשה אושר על ידי הנתבע.
נותרה שאלת הנזק, על פי דוח שמאי שצורף לכתב התביעה לרכב נגרם נזק, בסכום של 1,380 ₪ ללא מע"מ, כמו כן ציין השמאי, כי נגרם נזק נוסף של ירידת ערך בסך 2,380 ₪ ושכ"ט שמאי בסך 400 ₪, חוות הדעת של השמאי נושא תאריך 05.07.07 כאשר מועד התאונה היה ביום 11.01.07 קרי כ-6 חודשים אחרי קרות התאונה.
התובעת צרפה גם חשבונית מס על סך 1.380 ₪ בגין עבודות פחחות וצבע במרכב של רכב התובעת.
ב"כ הנתבעים מבקש לדחות את התביעה, שכן מצד אחד עד ההגנה טוען כי הוא לא ראה כל נזק בדופן ימין ברכב התובעת, מיד אחרי התאונה, ומצד שני, חוות הדעת של השמאי נעשתה כ-6 חודשים אחרי התאונה, והתיקון בוצע כ-4 חודשים אחרי התאונה, שני דברים אחרונים לטעמו, מנתקים את הקשר הסיבתי, בין האירוע לבין הנזק.
לצערי לא אוכל להסכים עם ב"כ הנתבעים בנקודה זו, כי מפאת סכום הקטן של הנזק שככל הנראה נגרם ברכב התובעת כתוצאה מהמגע בינו לבין רכב הנתבעים, נגרם נזק כה קטן שלא היה כל מניעה להמשיך ולנסוע עם הרכב, עד לתיקון המאוחר שנעשה בו.
זה מן הפן הכללי, ומן הפן הספציפי, אינני סבור שמעבר זמן של 4 חודשים או 5 חודשים, בין אירוע לבין בדיקה או תיקון, בהעדר כל נתון נוסף על מעורבות הרכב באירוע נוסף, יכול הוא כשלעצמו לנתק את הקשר בין האירוע לבין הנזק שנגרם בפועל.
רכבו של הנתבע נגע בדופן ימין של רכב התובעת בנסיעה לאחור, ואין לסמוך על התרשמותו של נהג בזמן אמת מהנזקים ברכב, ולהעדיף התרשמות זו על חוות דעת שמאי בכתב שבחן את הרכב והעריך את הנזק יותר מאוחר.
יתכן מאוד, ומעבר זמן משמעותי יכול לגרום לנזק ראייתי, או אף למחשבה הסבירה לכשעצמה, כי הרכב כלשהו, נפגע באירוע מאוחר, אבל כדי להגיע למסקנה זו, צריך דבר מה מצד הטוען זאת כדי לבסס את הטענה.
אין בפניי דבר מה כזה, במקרה שבפניי.
לכן אני מאשר, כי הנזק של 1,380 ₪ אכן נגרם בתאונה זו.
באשר ליתר פרטי הנזק הנתבעים, יש לאשר גם את הסך של 400 ₪ שכ"ט שמאי, ואולם אינני מאשר את הסכום של 2,381 ₪ בגין ירידת ערך וזאת מהטעמים שלהלן:
1.לא הוכח בפניי שהרכב נמכר אחרי האירוע בפחות משוויו האמיתי, בשים לב למצבו האמיתי ביום המכירה.
2.הסכום של 2,381 ₪ במדויק, איננו הערכה נכונה, של ירידת ערך אם הייתה, אלא נוסחה של חישוב אחוזים כפול שווי, שלא בהכרח עומדת במבחן המציאות.
3.ירידת ערך הינה נזק תיאורטי ערטילאי עתידי שאינו מתרחש כל עוד הרכב לא נמכר, ושיעור של ירידת הערך נגזר משווי הרכב ביום מכירתו, לכן הפסיקה קבעה שיש לשום את ירידת הערך של הרכב בעקבות תאונה לכל המוקדם ביום מתן פסק הדין.
אין בידי נתונים מה שוויו של הרכב היום, ואם בכלל נגרמה לו ירידת ערך, בעקבות התאונה המזערית.
לפיכך, ולמרות שעומדת בפניי חוות דעתו של שמאי, שאין מולה חוות דעת נגדית והשמאי לא נחקר עליה, אינני מוכן לאמץ את קביעתו של השמאי, בעניין ירידת הערך.