דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בתיקים אלה, הוסכם על הגשת סיכומים, ולאחר קבלת סיכומי התובעת והנתבעות לרבות סיכומי תשובה, ניתן פסק דיני זה.

 למקרא סיכומי התובעת וסיכומי הנתבעות נראה, כי ביחס למרבית הנושאים כבר יש פסיקה שהינה תמימת דעים, והמדובר בסוגיות, של הגבלת גובה הפיצוי עד לשילוש השכר, והשאלה האם יש לנכות את מס ההכנסה ראה בעניין זה, ע"א (מחוזי ת"א) 1392/07.

 על מנת להדגיש, את שדומני ברור מאליו לאחר פסקי דין רבים של בתי משפט המחוזיים השונים, אצטט בקצרה את דברי ביהמ"ש המחוזי בעניין ע"א (מחוזי ת"א 1392/07 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נגד כלל חברת לביטוח בע"מ ואחרים, (פורסם בנבו), ושם קובע ביהמ"ש המחוזי:

 "כאמור, זכות המעביד/המיטיב הינה זכות תחלוף. לכאורה, אין המעביד יכול לתבוע מהמזיק את עלויותיו שלו כביטוח לאומי [מעביד], מס מעסיקים, הפרשותיו לפיצויים – כל אלה הוצאות שהעובד ממילא לא היה זכאי לקבלם, אינם נחשבים לנזקו שלו ולכן הוא אינו יכול להעביר לאחר זכות תביעה שאין לו."

 ובהמשך:

"תקרת שעור המס הועמדה על 25%, כממוצע משוער של סכום המס שהיה צריך לנכות מהכנסתו של הניזוק, מבלי להיכנס למדרגות המס הספציפיות של כל נישום ונישום.

על השאלה האם פיצויי הנפגע פטורים ממס הכנסה משיב סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה בקובעו פטור ל"כל סכום הון שנתקבל כפיצויים כוללים על מוות או חבלה". יש שהבחינו בין פיצוי על הפסדי השכר בעבר לבין הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות (הפסדי השכר בעתיד), שרק זה האחרון נכנס לגדרו של "סכום הון" פטור לפי סעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה. אולם, כבוד השופט ריבלין בספרו מבאר כי אין להבחנה זו משמעות מעשית, באשר הוראות הנוהל של רשויות המס מתייחסות באופן גורף לפיצויים, מבלי להבחין בין מרכיב הנזק המיוחד (הפסדי העבר) לבין מרכיב הנזק הכללי (הפסדים בעתיד) (אליעזר ריבלין תאונת דרכים סדרי דין וחישוב פיצויים 766 (1999)). וכך, משסעיף 9(7) לפקודת מס הכנסה מתייחס גם להפסדי השכר בעבר, מתקיים התנאי לתחולתו של סעיף 4(א)(2) לפלת"ד ולניכוי המס בשיעור של עד 25%."

כלומר, ביהמ"ש המחוזי, כבר פסק, כי יש להגביל את שיעור השכר עד לשילוש השכר, יש לנכות מס הכנסה, בשיעור של 25%, וכן פסק כי יש לנכות את דמי הפגיעה שהתקבלו מהמל"ל.

 הנקודה היחידה שטרם ניתנה בה החלטה על ידי ביהמ"ש המחוזי, והנוגעת לענייננו, הינה סוגיית ניכוי מס הכנסה מדמי הפגיעה המשולמים על ידי המוסד לביטוח לאומי.

 בעניין זה טוענות הנתבעות כך:

 המל"ל העביר את דמי הפגיעה ברוטו, התשלום המועבר הינו ברוטו, ומדמי הפגיעה לטענת הנתבעות אין מנכים מס הכנסה, משום שהמס מנוכה משכרו של העובד.

 כלומר, על פי עמדת הנתבעות, מהסכום ששילם המעביד , הוא סכום ההטבה, יש לנכות את מלוא דמי הפגיעה, משום שהמל"ל מעביר את דמי הפגיעה ברוטו, והמס מנוכה משכרו של העובד.

 דומני כי בטיעונו של ב"כ הנתבעות המלומד, יש כדי להראות מדוע עמדת הנתבעות פוגעת למעשה במעביד.

 המעביד, מקבל מהמל"ל דמי פגיעה, וכאן תובע רק את ההפרש. אלא, שבעוד שכאשר אנו עוסקים בסכום שהמעביד שילם לעובד, מוגבל הסכום לשילוש השכר, וממנו מנוכה מס הכנסה עד לשיעור של 25%, מדמי הפגיעה שמבוקש לנכות, טוענות הנתבעות, יש לנכות באופן מלא, מבלי לקחת בחשבון שחלק מרכיב התשלום הוא מס הכנסה, שהמעביד העביר, לטובת מס הכנסה.

 נסביר את הפער בדרך של דוגמא כדי להמחיש;

 המעביד משלם לעובד נניח 100 ₪, מתוכם המעביד מעביר לטובת מס הכנסה 20 ₪. מל"ל מפצים את המעביד בדמי פגיעה בסכום של 50 ₪. המעביד פונה לנתבעת ואומר תנו לי את ההפרש , שבין מה ששילמתי, היינו 100 לבין מה שקיבלתי, היינו 50. הנתבעות, טוענת, לא, יש להפחית ממה ששילמת את מס ההכנסה, היינו להתייחס לתשלום כאל 80, (היינו 100 פחות מס הכנסה 20), אולם ממה שקיבלת אין להפחית את מס ההכנסה הרעיוני התאמה, ויש להתייחס לתשלום ששילם המל"ל באופן מלא.