דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ נ' בלוך ואח'

פסק דין

1.התובעת היא חברה העוסקת בהשכרת רכבים. אחד מרכבי התובעת (להלן "הרכב") היה מעורב בתאונה עם משאית שבה נהג הנתבע 1 (להלן "המשאית"). הנתבעת 2 היא המעסיקה של הנתבע 1 והבעלים של המשאית. לרכב התובעת נגרם נזק רכוש ומכאן תביעתה להשבת נזקיה.

2.מטעם התובעת העיד נהג רכב התובעת במועד התאונה ואשר לטענתו החנה את הרכב בתוך חניון הכולל עמדת שומר בכניסה. את הרכב החנה באחד ממקומות החניה המצויים בסמוך לכניסה לחניון. עת שחזר לרכבו וביקש לצאת ממקום החניה נסע נסיעה לאחור באיטיות. בשלב זה המשאית נכנסה דרך שער החניון ופנתה ימינה מאחורי הרכב. נהג רכב התובעת טען שבלם את הרכב וצפר למשאית שלא תמשיך בנסיעתה, אך זו המשיכה בכל זאת ופגעה באמצע דופן ימין שלה בצידו הימני אחורי של הרכב (פרוט' עמ' 3 ש' 17 – 27). נהג רכב התובעת הגיש תשריט שערך בכתב ידו לחניון ולמיקום הרכב והמשאית בעת קרות התאונה (ת/1), וכן הוגשו תמונות של הנזק שנגרם לרכב עקב התאונה (ת/2).

3.מטעם הנתבעים העיד הנתבע 1 ואשר טען שלאחר שעבר את עמדת השומר בכניסה לחניון החל לפנות ימינה לאחר שוידא שהדרך פנויה. בשלב מסוים הרכב שעמד באחד ממפרצי החניה שמצד ימין נסע לאחור והתנגש בדופן של המשאית. כמו כן, הנתבע 1 טען שלא שמע כל צפירה מטעם הרכב וכי הרכב יצא ממפרץ החניה בזוית ולא בנסיעה ישרה לאחור (פרוט' עמ' 5 ש' 9 – 17). כמו כן, הנהג הגיש צילום של מיקום המשאית והרכב מיד לאחר התאונה (נ/1).

לאחר שמיעת עדויות הנהגים וכן מתוך עיון בתשריט (ת/2) ובצילום (נ/1) שוכנעתי כי האחריות לקרות התאונה חלה על שני הנהגים באופן שווה, היינו כל אחד נושא ב- % 50 מהאחריות. להלן נימוקי :

א.בהתחשב בגובה המשאית וזווית הפנייה שלה ימינה כפי שהיא עולה מתוך נ/1, יהיה זה סביר להניח כי שדה הראייה של הנתבע 1 היה מוגבל בכל הנוגע לרכבים שנמצאים בצידה הימני של המשאית ובצמוד לה. מגבלה זו בשדה הראייה של נהג המשאית לא צריכה להיות בעוכריו של נהג רכב התובעת. נהפוך הוא, הדבר יוצר חובת זהירות מוגברת על נהג המשאית במהלך הפנייה ימינה.

ב.נהג רכב התובעת יצא ממפרץ החניה בנסיעה לאחור, ללמדך שמוטלת גם עליו חובת זהירות מוגברת במהלך נסיעתו זו. כמו כן, בראותו את המשאית נכנסת דרך שער החניון היה עליו להמתין בטרם נסיעה לאחור, וזאת בהתחשב במיקום הרכב ליד שער הכניסה לחניון והחובה לאפשר מעבר של רכבים אחרים שחולפים מאחוריו אל תוך החניון.

4.לכתב התביעה לא צורפה חוות דעת שמאי, אלא רק חשבונית תיקון בסך של 870 ₪. כמו כן, בכתב התביעה נאמר שבעקבות התאונה רכב התובעת הושבת למשך 4 ימים. ראש הנזק בדבר השבתת הרכב דינו להידחות וזאת משני נימוקים :

א.אין בפני חוות דעת שמאי שאכן הרכב הושבת ל- 4 ימים, אם בכלל. כמו כן אין בפני חוות דעת שסוג הנזק שנגרם אכן מצדיק השבתה של הרכב, ולו ליום עבודה אחד שלם ;

ב.לא הגיע נציג מטעם התובעת להעיד בבית המשפט על מנת לאשר את הטענה שהועלתה בכתב התביעה כי הרכב אכן הושבת בשל התאונה ולכמה זמן, וכמובן להיחקר בחקירה נגדית על עדותו.

5.לאור כל האמור לעיל, הנני מורה לנתבעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים :

א.435 ₪ וזאת עבור מחצית הסכום שנקוב בחשבונית שצורפה לכתב התביעה. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ- 29.8.10 (מועד מתן החשבונית) ועד היום;

ב.347 ש"ח בגין אגרת בית משפט ;

ג.350 ₪ בגין שכר העד מטעם התובעת;

ד.1,200 ₪ שכר טרחת עורך דין.

כל הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 ימים לכבוד בית המשפט המחוזי במחוז מרכז.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' חשון תשע"ב, 04 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.