דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ ואח' נ' אלישרא מערכות אלקטרוניות בע"מ ואח'

פסק דין

התובעת הינה חברה העוסקת בהשכרת רכבים. ביום 07.12.07 נפגע רכבה של התובעת בתאונת שרשרת. הרכב של התובעת היה הרכב הראשון (להלן "רכב מס' 1"). לטענת התובעת נגרם לרכבה נזק בחלק האחורי. לכתב התביעה צורפה חוו"ד שמאי.

הרכב שבבעלות הנתבעת 1 נסע אחרי רכב מס' 1 (להלן "רכב מס' 2"). הנתבעת 2 הינה המבטחת של רכב מס' 2. הנתבע 3 נסע ברכבו אחרי רכב מס' 2 (להלן "רכב מס' 3"). הנתבעת 4 הינה המבטחת של רכב מס' 3. הנתבעת 5 הייתה המבטחת של הרכב שנסע אחרי רכב מס' 3 (להלן "רכב מס' 4"). הנתבעת 5 הגישה לבית המשפט בקשת רשות ליתן הודעה לצד שלישי, וכב' הרשם דן סעדון הורה ביום 17.10.10 על מתן היתר למשלוח הודעת צד ג'. נתבעת 5 טוענת כי צד ג', הגב' נדיה דקה, נסעה ברכבה אחרי רכב מס' 4 (להלן "רכב מס' 5"). ב"כ נתבעת 5 הציג לתיק בית המשפט אישור מסירה להודעת צד ג' שנשלחה לגב' נדיה דקה. צד ג' הנ"ל לא הגישה כתב הגנה וגם לא התייצבה לדיון.

בעת ש-5 הרכבים הנ"ל נסעו אחד אחרי השני, אירעה ההתנגשות בין הרכבים שנסעו אחד אחרי השני. השאלה שעומדת לדיון היא מי אמור לשאת בנזק שנגרם לרכב מס' 1. בדיון שהתקיים בפני נשמעה עדותם של נהגי הרכבים 1, 2, 3 ו-4. הנהג של רכב מס' 1 התקשה לזכור את התאונה, אשר התרחשה לפני כ-3 וחצי שנים. יחד עם זאת, זכור לו שהייתה פגיעה ברכבו בפגוש האחורי מצד שמאל, ואף חתם על הודעה על קרות התאונה בסמוך להתרחשותה (ת/1). לפי מיטב זכרונו, מדובר בנזק פעוט וכי בכל מקרה חש רק במכה אחת מאחור (פרוט' עמ' 2 ש' 11-12, עמ' 3 ש' 8-9).

נהג רכב מס' 2 העיד שבעת שהיה בנסיעה בנתיב השמאלי בנתיבי איילון, ראה את רכב מס' 1 בעצירה מוחלטת, בלם את רכבו והצליח לעצור כשני מטר אחריו. לאחר חלוף מספר שניות ראה במראה של רכבו רכב שבא במהירות מאחוריו, פוגע בו והודף את רכבו קדימה. נהג רכב מס' 2 מאשר שהיה מגע בינו לבין רכב מס' 1 (פרוט' עמ' 4 ש' 16-25, עמ' 5 ש' 7-12).

נהג רכב מס' 3 טען שביום האירוע ראה את רכב מס' 2 עוצר לפניו, בלם את רכבו ואף שמר מרחק רב מרכב מס' 2. לטענתו הצליח לעצור עצירה מוחלטת, ולפתע הרגיש מכה מאחור ורכבו נהדף לעבר רכב מס' 2. לאחר מספר רגעים הרגיש מכה נוספת מאחור (פרוט' עמ' 6 ש' 26-29). בהמשך עדותו טען שנסע במהירות של 90 קמ"ש, ואף שמר מרחק רב מהרכב שלפניו, של "2 שניות" כלשונו. כמו כן טען שהזמן שחלף מהרגע שעצר עד שנפגע הוא שנייה אחת (פרוט' עמ' 7 ש' 6-15).

נהג רכב מס' 4 לא זכר את האירוע, לפיכך לא ניתן היה לחקור אותו בחקירה נגדית לגבי אופן קרות התאונה. לתיק בית המשפט הוגשו ההודעה שמסר לחברת הביטוח (נ/5), וכן הודעתו במשטרה (נ/4). ב-נ/5 נאמרו הדברים הבאים: "נסעתי מהעבודה לכיוון הבית באשדוד, הגעתי לפני צומת חולון ואז ראיתי רכב מלפני פוגע ברכב. לחצתי על הברקס והתקרבתי לרכב שלפני ונעצרתי בערך 20-30 ס"מ לפני האוטו, ואחרי שנייה נכנס רכב בי והרכב שלי התדרדר לרכב מלפני ופגעתי בו". ב-נ/5 נאמר כי "בעת שנסעתי בנתיב השמאלי ראיתי לפני מתרחשת תאונה בין שני כלי הרכב שלפני ומיד עצרתי, והרכב שמאחורי פגע בי והדף אותי על הרכב שלפני. מספר הרכב שפגע בי מאחור לא ברשותי".

ככל שהדבר נוגע לרכב מס' 2, הרי שדבריו של נהג הרכב מהימנים עלי כי אכן הצליח לעצור כשני מטר לפני רכב מס' 1, וכי נהדף ע"י הרכב שמאחוריו. קביעה זו מקבלת תימוכין בהתחשב בעובדה שהמכה שקיבל רכב מס' 1 הייתה מכה קלה, שמתיישבת יותר עם רכב שנהדף לכיוונו מאחור, מאשר רכב שפוגע בו במהלך נסיעה ממש. בנסיבות אלה, התביעה של התובע כנגד נתבעים 1 ו-2 נדחית.

נהג רכב מס' 3 טוען שקיבל מכה ראשונה מאחור, שהדפה אותו לעבר רכב מס' 2, ולאחר מכן מכה נוספת מאחור. מעיון בתמונות רכב מס' 3 לאחר התאונה (נ/2) וכן בפירוט מוקדי הנזק עפ"י חוו"ד השמאי (נ/3), ניכר כי הנזק העיקרי לרכב מס' 3 הינו בחלקו האחורי. דבריו של נהג רכב מס' 4 ב-נ/4 ו-נ/5, ואשר לפיהם הצליח לעצור את רכבו עצירה מוחלטת בטרם הגיעו לרכב מס' 3, אינה מתיישבת עם עדות נהג רכב מס' 3, שהרגיש שתי מכות מאחור. לאור העובדה כי נהג רכב מס' 4 לא זכר את האירוע, לא ניתן היה לבדוק את אמינות גרסתו, וזאת בין בחקירה ראשית ובין בחקירה נגדית. בנסיבות אלה, הנני מקבל את גרסתו של נהג רכב מס' 3, שקיבל שתי מכות מאחור, ודוחה את גרסתו של נהג רכב מס' 4 ב-נ/4 ו-נ/5, ואשר לפיה הצליח לעצור עצירה מוחלטת בטרם הגיע רכב מס' 3. יחד עם זאת, בהיעדר גרסה מטעם נהגת רכב מס' 5, הנני מקבל את גרסתו של נהג רכב מס' 4, שקיבל מכה אחת מאחור.

רכב מס' 1 הרגיש מאחור מכה אחת. רכב מס' 2 הרגיש מאחור מכה אחת. רכב מס' 3 הרגיש מאחור שתי מכות. יוצא מכך שאופן קרות התאונה היה כך שתחילה רכב מס' 4 פגע ברכב מס' 3, ולאחר מכן רכב מס' 4 נפגע ע"י רכב מס' 5. כתוצאה מהפגיעה השנייה ברכב מס' 4, רכב מס' 3 נהדף בשנית. אין בפני מספיק ראיות על מנת לקבוע באם ההדיפה של רכב מס' 2 לעבר רכב מס' 1 קרתה כתוצאה מהמכה הראשונה או השנייה שקיבל רכב מס' 3.

בנסיבות אלה, הנני קובע שהאחריות לקרות הנזק לרכב מס' 1 רובצת לפתחו של נהג רכב מס' 4. בנסיבות אלה, התביעה כנגד נתבעים 3 ו-4 נדחית.

לפיכך, הנני מורה לנתבעת מס' 5 לשלם לתובעת את הסכומים שלהלן:

1,546 ₪ בהתאם לדו"ח השמאי.

300 ₪ בעבור דמי שמאות.

400 ₪ בעבור השבתת רכב מס' 1 למשך יומיים.

1,200 ₪ עבור שכ"ט עו"ד.

347 ₪ עבור אגרת בית משפט.

הסכומים המפורטים בסעיפים 1, 2 ו-3 יישאו הפרשי הצמדה מיום 07.12.07 ועד היום.

הסכומים המפורטים בסעיפים 1, 2, 3, 4 ו-5 יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

לאור העובדה כי צד ג', הגב' נדיה דקה, לא הגישה כתב הגנה וגם לא התייצבה לדיון, הרי שבנסיבות אלה יש להחיל את תקנה 214 ו (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ואשר לפיה יש לראות אותה כמי שהודתה בתוקפו של פסק הדין שניתן היום לטובת התובעת כנגד הנתבעת 5. לפיכך, הנני מורה לצד ג', הגב' נדיה דקה, לשלם לנתבעת 5 את כל הסכומים שפורטו לעיל.