דן רוית נ' כהן יובל ואח'

פסק דין

רקע ותמצית טענות הצדדים

לפניי תביעה נזיקית במסגרתה עותרת התובעת ילידת 21.11.1976, כי בית המשפט יחייב את הנתבעים לפצותה בגין נזק גוף אשר נגרם לה, לטענתה, בתאונה מיום 28.6.05. התובענה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובענה הוגשה במקור נגד איילון חברה לביטוח בע"מ ונגד חברת קונקס תחבורה ישראלית בע"מ, אשר על פי הנטען בבעלותה מצוי האוטובוס אשר לטענת התובעת היה מעורב בתאונה. הנתבעת מס' 2, איילון חברה לביטוח בע"מ, כשמה כן היא, חברה רשומה העוסקת בעסקי הביטוח ובמועדים הרלוונטיים לתובענה ביטחה את האוטובוס.

התובעת טוענת, כי ביום 28.6.05 נסעה באוטובוס השייך לחברת קונקס (להלן: "האוטובוס"). לטענתה, בעת שהאוטובוס הגיע לתחנה היא ירדה במדרגות האוטובוס ותוך כדי ירידתה מהאוטובוס מעדה ונפלה (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהנפילה, נפגעה התובעת בעיקר ברגלה השמאלית ונגרמו לה שברים. התובעת פונתה ממקום התאונה לקופת חולים שם אובחן, כי נגרמו לה שברים ורגלה גובסה.

לטענת התובעת, התאונה נשוא התובענה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעות המונח בחוק הפלת"ד. לפיכך, על הנתבעות לפצותה בהתאם לדין ולפוליסת הביטוח.

התובעת טוענת, כי עובר לתאונה היא הייתה בריאה בגופה ובנפשה ותפקדה באופן עצמאי. בעקבות התאונה, היא סובלת מפגיעות רפואיות ותפקודיות, מכאבים והגבלה בהליכה, עמידה ודריכה. עוד טענה, כי עקב התאונה נאלצה לחדול מעבודתה ועיסוקיה ונזקקה לטיפולים רבים וממושכים. לטענתה, נגרמו ועתידים להיגרם לה נזקים רבים. לבסוף טענה התובעת, כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית.

התובעת עותרת לפיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה בעבר ובעתיד, הוצאות נלוות בעתיד, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הפסד השתכרות בעבר ובעתיד, הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים וכאב וסבל.

הנתבעות מתנגדות לתובענה וטוענות, כי דינה להידחות. לטענתן, דין התובענה להדחות על הסף בשל העדר יריבות וכן בשל העדר פרטי הרכב והנהג אשר היו מעורבים בתאונה.

הנתבעות מכחישות טענת התובעת לפיה במועדים הרלוונטיים לתאונה ביטחה חברת הביטוח איילון את הרכב המעורב בתאונה. לטענתן, בהעדר פרטי הרכב האמור לא ניתן להתייחס לטענת התובעת בנדון. בנוסף אף לא ניתן להתייחס לטענת התובעת לפיה עסקינן ברכב המצוי בבעלות חברת קונקס.

הנתבעות מכחישות את נסיבות התאונה וכן את נזקיה הנטענים של התובעת וקיומו של קשר כלשהו בין נזקים אלו והתאונה הנטענת. לטענתן, הנזקים הנטענים מוגזמים, מופרזים וחסרי אחיזה בחוק ובמציאות.

לבסוף הכחישו הנתבעות טענת התובעת לפיה התאונה נשוא התובענה מהווה "תאונת דרכים" כהגדת המונח בחוק.

ביום 22.4.07 הגישה התובעת כתב תביעה מתוקן. כתב התביעה המתוקן הוגש נגד כהן יובל (להלן: "הנתבע") ונגד חברת הביטוח איילון (להלן: "הנתבעת"). במסגרת כתב התביעה המתוקן טענה התובעת, כי הנתבע היה הנהג או המשתמש ברכב בעל מ.ר 30-867-15 (להלן: "האוטובוס"). לטענתה, האוטובוס האמור הינו האוטובוס אשר היה מעורב בתאונה נשוא התובענה. במסגרת כתב התביעה המתוקן, שבה התובעת על הטענות אשר נטענו על ידה בכתב התביעה המקורי, כמפורט לעיל.

הנתבעים הגישו כתב הגנה מתוקן במסגרתו הכחישו, כי האוטובוס בוטח במועדים הרלוונטיים. לטענתם, על כתפי התובעת מוטל הנטל להוכיח קיומו של ביטוח על תנאיו, לרבות רישיון נהיגה בתוקף. במסגרת כתב ההגנה המתוקן שבו הנתבעים על הטענות המופיעות בכתב ההגנה המקורי, כמפורט לעיל.

הראיות

מטעם התובעת העידו התובעת, הגב' גליה ברמי (להלן: "ברמי")- חברתה של התובעת אשר נסעה עמה באוטובוס במועד הרלוונטי והגב' נורית עמרם (להלן: "עמרם")- אשר נסעה אף היא באוטובוס במועד התאונה. מטעם הנתבעים העיד הנתבע. בנוסף, הוגשו ראיות בכתב. בא כוח התובעת סיכם טענותיו בעל-פה ובא כוח הנתבעים הגיש סיכומים בכתב. התובעת הגישה סיכומי תשובה.

בדיון אשר נערך ביום 13.11.07 מונה ד"ר קליגמן כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה, כי נכותה הצמיתה של התובעת בעקבות התאונה הינה בשיעור 10%, כמפורט בחוות הדעת.

דיון ומסקנות

הצדדים בתובענה שלפניי חלוקים בשאלה האם התובעת נפגעה בתאונה המהווה תאונת דרכים כמשמעות המונח בחוק. בין הצדדים נתגלעה מחלוקת באשר לנסיבות בהן נפגעה התובעת. בנוסף, חלוקים הצדדים בשאלת הנזק.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים ואת מכלול הראיות שהונחו לפניי מצאתי, כי דין התובענה להתקבל, כפי שיפורט.